כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה נ״א

1 א סעיף א' קוץ או מחט שניקב לחלל הבהמה או העוף וכו' ולא מיבעיא אם נמצא מחט או קוץ בחלל הגוף ואין ניכר שום רעותא בעור ובשר דטרפה דמסתמא בא דרך הושט אלא אפי' ידוע שבא מבחוץ דרך העור והבשר טרפה. תב"ש או' א' מחב"ר או' א' ענ"ה סי' ל"ג או' א' בי"צ בעמ"ז או' א' זב"צ או' א'.

2 ב ואפי' למצא תחוב בעור ובשר והחוד שוה בפנים להבשר ואינו בולט לפנים טרפה דחיישינן שנקב וחזר ע"י נענוע הבהמה. תב"ש שם. מחב"ר או' ב' ענ"ה שם. זב"ש או' ג' זב"צ או' ו'.

3 ג ומה"ט יש לאסור כל שהנקב מפולש אפי' הקוץ משוך כלפי חוץ. תב"ש שם. מחב"ר או' ג' ענ"ה שם. זב"ש שם. זב"צ או' ז'.

4 ד ואם נתחב מחט בפנינו מחוץ לתוך חלל הגוף והנקב חזר ונתרפא היטב הבהמה טרפה דהא חזינא ודאי דהגיע מחט לחלל הגוף וצריך בדיקה. פליתי או' א' ואנן לא בקיאינן וטרפה. זב"צ או' ח'.

5 ה אם נתחב קוץ בפנינו ומיד יצא כגון שנכנס קיץ מן האילן תוך דופן הבהמה בחוזק פתאום ומיד הרחיקה הבהמה ונשאר הקוץ על האילן ועתה אחר ששחטו הבהמה נמצא רעותא בלב אבל לא נכנסה לחלל וכנראה שרעותא זו מחמת הקוץ שאנו יודעים שהיה נגד הלב צ"ע בזה. פתח הבית סי' י"א. פ"ת או' ד' וע"כ יש להטריף מספק. זב"צ או' ט'.

6 ו שם הגה. ואם הוא ספק אם נעשה ע"י חולי וכו' עיין לעיל סי' מ"ט או' ל"ד.

7 ז שם בהגה. וכ"ש שיש להכשיר כה"ג בניקב העור והבשר עד החלל. מיהו הט"ז סוף או' ב' כתב דאין להקל כלל במקום שנראה שאפשר שבא ע"י קוץ. וכ"כ התב"ש סוף או' ג' דהעיקר לדינא כדעת הט"ז לאסור בניקב עד החלל וספק ממה נעשה יעו"ש. וכ"כ שה"מ או' ג' דלא התיר הש"ע לעיל סוף סי' מ"ט בשם אהל מועד אלא דוקא בדליכא הוכחה שניקב ע"י קוץ אבל כשיש נקב מצד חוץ דאיכא הוכחה דע"י קוץ ניקב דשכיח אין להקל יעו"ש. וכ"כ בי"צ או' ג' וכ"כ לעיל סי' מ"ט או' ל"ה יעו"ש.

8 ח בהמה שלא נראה בה שום רעותא מבחוץ ולאחר שנפשט העור נמצא נקב בבשר שבין צלע לצלע נגד הריאה ודנו בה שע"י נגיחת בהמה אחרת או בעץ הוכתה בכח עד שנדחה העור והבשר לפנים עד שנקרע הבשר ועכ"ז לא נעשה רושם בעור ולא ניקב יש להכשיר מאחר שהיתה בהמת ישראל ולא נמצא שום רעותא באיברים הפנימיים. שו"ת חב"י סי' ל"ה. פ"ת או' א' זב"צ או' ג'.

9 ט בהמה שנגח אותה שור בקרנו נגד הבני מעיים ונראה במקום הנגיחה בליטה מהעור שנתפח ובולט כעין תפוח גדול הרב פת"ב בתשו' סי' יו"ד דעתו להחמיר משום דע"י נגיחה יצא בליטה זו הגדולה והצריך בדיקה באיברים הפנימיים וחיישינן לפו' שכתבו שמא נתרפא. ואין הדבר כן דהגם דע"י חוזק הנגיחה בשרה עליה יכאב וגורם לתפיחה באותו מקום וכי בשביל זה נחזיק רעותא באיברים הפנימיים דהא קמן שהעור שלם ומכ"ש כשנראה מבפנים שבמקום הזה כלפי איברים הפנימיים אין רושם לקותא בצלעות פשיטא שאין לחוש כלל. יא"פ בסי' זה. זב"צ או' ד'.

10 י שם. ומיהו אם ניקב בקוץ לפנינו ונשחטה הבהמה וכו' בדין זה יש מחלוקות רבות ולענין דינא כתב התב"ש או' ד' דיש להחמיר ואין להקל כ"א שניקב לפנינו ונשחטה תכף ונמצא תחוב בלב ולא לבית חללו. וכן הסכים המחב"ר או' ו' ענ"ה סי' ל"ג או' ג' בי"צ או' ד' זב"צ או' ה'.

11 יא סעיף ב' הא דמטרפינן דוקא בקוץ או מחט שהם דקים אבל בקנה וכיוצא בו כשר וכו' מ"ש וכיוצא בו היינו חתיכת עץ או ברזל עב. חכ"א כלל כ"א או' ט' זב"צ או' יו"ד.

12 יב ואם היה הקנה מרוצץ ויש בו קסמין דקין חיישינן שמא נקבו הקסמין אבר מהאיברים דנקיבתן במשהו. פר"ת או' ה' זב"ת או' ה' ענ"ה שם או' א' זב"ש או' ה' זב"צ או' י"א.

13 יג שם. אבל בקנה וכיוצא בו כשר ע"י בדיקת האיברים וכו' ואין להתיר בניקב ע"י קנה כ"א בידוע שנעשה עתה ואין להקל בשאין ידוע כ"א לצורך גדול ובעיון רב ע"י בודק ירא את ה' מרבים. תב"ש סוף או' ב' מיהו המחב"ר או' ז' כתב דיש להקל בשאין ידוע בבדיקה כהוגן ע"י בודק ירא ה' אף דאינו שעת הדחק וצורך גדול. ענ"ה שם. זב"ש או' ד' זב"צ או' י"ב. והגם שכתב בשארית יוסף סי' כ"ג דאין אנו בקיאין אפי' בבדיקת קנה מ"מ הש"ך בסי' נ"ז או' ל"ג כתב דיש להכשיר אפי' לדידן דדוקא בנקב משהו לא בקיאינן משא"כ בכה"ג. וכ"כ חכ"א כלל כ"ח או' ט' זב"צ שם.

14 יד ואם נמצא עגולים של עופרת שקורין שרא"ט דינם כמו קוץ ומחט אך אם הם גדולים כמו קטניות יש להקל בהפ"מ ע"י בדיקת איברים שנקיבתן במשהו. תשו' בית יעקב סי' כ"ה. והב"ד פ"ת או' ה' וכ"כ הזר"א ח"ב בתשו' סי' י"ח או' ו' דעופות של מים שנצודו בקנה שריפה בכדורים קטנים של עופרת אסור לאוכלם כי פעמים נכנס תוך הגוף א' מהכדורים הקטנים ונסתם הנקב באופן שאינו ניכר ושמא ניקב א' מאיברים הפנימיים וכ"ה המנהג עכ"ל. מיהו היא"פ על ראש סי' זה חולק על תשו' בית יעקב הנז' וכתב להחמיר אפי' בגדולים ובתשו' חת"ס סי' נ"ב הביא עובדא בפר שרדפוהו ולא השיגוהו עד שירו בו חצים ושרוי"ט מקנה שריפה והגיעוהו ועודנו חי והביא תשו' בית יעקב הנז' וכתב דלדעתו יש חשש אחר בזה לנחמרו בני מעיים !ניהי משום נקב ליכא ע"י בדיקה מ"מ ע"י רתיחה נחמרו והכא אפי' בבהמה ניחוש לכ"ע וא"כ אסורה עד אחר י"ב חודש אם אירע שנשתהה דלכתחלה אסור משום תקלה יעו"ש. והב"ד פ"ת שם.

15 טו סעיף ג' אם הקוץ או המחט לא ניקבו לחלל אפי' כולו טמון בבשר כגון בירך שהיא עבה כשרה וכו' ולא אמרינן ודאי מן הדקין בא ונכנס לירך דרך חודו שאילו בא מן החוץ לא היה יכול לנקוב בצד העבה של כל עובי הירך עד סמוך לחלל אלא אנו תולין לומר שבא מן החוץ לפי שדרך הבהמה להתחכך בכתלים ונקב בצד העבה ודחק ונכנס כל עובי הירך. טור וב"י בשם הרא"ש. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ד.

16 טז וכתב הב"ח דאין כשר אלא בבהמה שדרכה להתחכך אבל בעוף שאין דרכו להתחכך טרפה. וכ"כ הש"ך שם ובנה"כ השיג על הט"ז שרצה להתיר גם בעוף וכן הפר"ח או' ד' הסכים לדברי הב"ח והשיג על דברי הט"ז. והרב שבו"י ח"ב סי' ס"ז כתב להכריע דבעוף בייתי כגון אווזים ותרנגולים שדרכם להתחכך בארץ דינם כבהמה וכשרה והמחמיר הוא מן המתמיהין אבל העוף אשר תעוף בשמים יש להטריף. והסכים לדבריו המחב"ר או' ט' ענ"ה סי' ל"ג או' ד' זב"ש או' ז' זב"צ או' ט"ו.

17 טוב עוף גדול שקורין אנדייאנ"י ג"כ יש להחמיר ודלא כהכריתי ופליתי שהתיר. מחב"ר או' יו"ד. ענ"ה שם. זב"צ או' ט"ז.

18 חי ואם המחט קלישתא כשלנו אף בעוף שרי אם טמונה כולה בבשר הירך. מש"ז או' ד' מחב"ר שם. פ"ת או' ז' מק"מ או' יו"ד. ענ"ה שם. זב"ש שם. זב"צ או' י"ז.

19 יט שם. אפי' כולו טמון בבשר כגון בירך שהיא עבה כשרה וכו' וה"ה בשדרה. או"ה כלל נ"א או' ך' כנה"ג בהגה"ט או' ו' מחב"ר או' ח' וה"ה בנמצא בעובי בשר הצלעות. שו"ג מחו' או' ב' מחב"ר שם. ענ"ה שם. זב"ש או' ט"ז. תו"ז סי' ע"ב או' ז' זב"צ או' י"ד.

20 ך אווזא שנמצא תחוב בבשרה נגד חלל הגוף קנה דק זרת ארכו ומונח קצת בשפוע ואין ניכר שום נקב מבחוץ ומבפנים ונשאר מכל צד עובי ב' אצבעות בשר שלם בלי שום רעותא התיר בפשיטות הרב יד אליהו בשו"ת סי' ס' הוא וחד גברא רבא דעמיה יעו"ש. מחב"ר או' י"א. פ"ת או' ז' ענ"ה שם או' ה' זב"ש או' ח' זב"צ או' י"ח.

21 כא נמצא באווזות הפטומות בתוך השומן סמוך לבני מעיים נוצות ארוכות הכשורו הב"ח והרב אמונת שמואל סי' י"ג והפר"ח ושאר האחרונים אמנם הרב פנים מאירות ח"ג סי' י"ד תמה על המכשירים והעלה להטריף דיש לתלות בדבר המצוי שהעופות מנקרים ובולעים הנוצות ויש לחוש שניקבו הבני מעיים יעו"ש. מחב"ר או' י"ב. וכ"כ פ"ת שם בשם כמה פו' לאסור. וכתב המחב"ר שם דכן ראוי להורות. ענ"ה שם או' ו' מיהו אם נמצאו מונחים בחלל המעיים ולא יצאו לחוץ בזה יש להכשיר מידי דהוה אמחט שנמצא בתוך המעיים דכשרה. פנים מאירות שם. פ"ת שם. ועיין לעיל סי' מ"ו סעי' ד' ובדברינו לשם באיזה בני מעיים אם נמצא בו מחט דכשרה וא"כ ה"ה לכאן לנוצות.

22 כב ולאו דוקא נוצות אלא ה"ה שבולת שועל או אבנים שנמצאו בחלל הגוף יש לחוש וטרפה. מש"ז סוף או' ד' וה"ה גרעין של תבואה או שאר זרעונים או אבן וכיוצא בו שנמצא בחלל הגוף דטרפה לכ"ע שהרי א"א לומר בזה שנכנס מבחוץ ואפי' בעוף שיש לו זפק לא תלינן שניקב הזפק ויצא דאמרינן כאן נמצא וכאן היה ועוד שדרך הזפק א"א ליכנס לחלל הגוף. חכ"א כלל כ"א או' ב' וכ"כ ענ"ה סי' ל"ב או' ד' דאם נמצא מאכל בתוך חלל הגוף טרפה דכיון דאין לו מקום לצאת נוקב את בני מעיים אבל אם נמצא בין עור ובשר כשרה עכ"ל. זב"צ או' ך'.

23 כג אם נמצא תולעת בחלל הגוף נראה להקל אם לא ניקב שום אבר וליכא רעותא כלל והוי ס"ס שמא מבחוץ ולא ניקב כלל ואת"ל מבפנים שמא לאח"ש פריש ועוד י"ל דמניה קא רבו וכ"ש אם נשתהה העוף לאח"ש די"ל דאח"כ נתהוה התולע וא"כ יש להקל. הר' שלמה קלונר במגינים הנד"מ בסוף הספר. מק"מ או' ה' זב"צ או' כ"א.

24 כד ובענין הקזה שעושים לבהמות בצוארם ע"י אומן בקי בכך לרפאות הבהמה אין חוששין לנקיבת הסימנים וכשרה. פ"ת סי' כ"ג או' י"ג בשם ברית אברהם. וכן ראיתי בימי חרפי שהגאון מהר"ר נט"ע אב"ד שהתיר כן ומ"מ כל ענינים שוים בזה והוא לפי ראות המורה. מק"מ סוף או' א' זב"צ או' כ"ב. ועיין לעיל סי' כ"ג או' ע"א.

25 כה אמנם מה שעושים הרופאים שתוחבין מחט תוך חלל הבהמה על הטחול לרפואה והמה אומרים אשר לא יעשו שום נקב רק מיד כשנוגע על הטחול מכח החרדה מזדעזעת הבהמה בכל איבריה וזה רפואתה עיין בס' פתח הבית סי' י"א שהאריך בזה לצדד להתיר וסיים דאין לסמוך ע"ז מסברא דנפשין אם לא נמצא זאת באיזה פוסק מפורסם בפי' יעו"ש. ועיין בתשו' תפארת צבי חי"ד סי' ס"ט שנשאל על ענין זה באופן אחר בבהמות שיש להס חולי בטחול ותרופתם היא שאומן בקי מנקב במחט מן הדופן עד הטחול וינקוב עור החיצון אי שרי הבהמה דיש בזה ב' חששות א' שמא ניקב א' משאר איברים והשני שמא ניקב בטחול בסומכיה בעומק עד שלא נשאר כדינר זהב וכתב דמשום חשש דניקב בסומכיה יש ס"ס שמא לא ניקב בסומכיה ושמא נשתייר כד"ז וכו' והעלה דאם חותך בהמת ישראל אין להקל ובהמת עכו"ם אי בודקים הטחול כשרה ואחר י"ב חודש לית דינא ולית דיינא שהוא כשר דאינו רק ספק ומיהו לכתחלה אין להשהות דיש לחוש לתקלה יעו"ש. פ"ת או' ו'.

26 כו נמצא אצל הדקין כפתור ופתחו אותו וראו בו כמין נייר דק מאד אין לתלות שהוא ריקום ביצה מקולקלת וטרפה. דע"ק סוף או' ג' מק"מ או' ד' זב"צ או' כ"ד.

27 כז אם היה קוץ ומחט בדופן הבהמה ולא בדקו אם הגיע לחלל או לאו ועתה אין יכולין לבדקו כגון שנחתך יש להכשיר בהפ"מ משום ס"ס ספק ניקב לחלל או לא ניקב ואת"ל דניקב לחלל שמא לא ניקב א' מאיברים הפנימיים דוגמא דספק דרוסה ספק על או לא על דמותר. יריעות שלמה או א' זב"צ או' כ"ה. ועיין לקמן סי' נ"ז סעי' י"ג.

28 כח סעיף ד' הלעיטה דבר שנוקב בני מעיה כגון קורט של חלתית וכיוצא בו טרפה. ואין חילוק בין תוך ג' ימים לאחר שלשה דאפי' תוך ג' ימים טרפה ואין מועיל לה בדיקה. ב"י וב"ח. ואף אם שחטוה תכף ומיד אחר שאכלה הקורט של חלתית טרפה משום דכיון שסופו לינקב כנקוב דמי. פר"ח או' ה' לה"פ או' ח' בל"י או' ו' זר"א או' רי"ג. מחב"ר סוף או' ט"ז. שה"מ או' ט' חכ"א כלל י"ט או' כ"א. זב"ת או' ז' כנפי יונה בסי' זה. ענ"ה סי' ל"ג או' ח' זב"ש או' יו"ד. זב"צ או' כ"ח.

29 כט שם. הלעיטה דבר שנוקב בני מעיה כגון קורט של חלתית וכו' וכ"ש בעוף. או"ה כלל נ"ה או' י"ב. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ו. בל"י שם. או' י"ג. שה"מ או' ז' ענ"ה שם או' ז' תו"ז סי' מ"ה סוף או' י"ח. זב"צ או' כ"ו.

30 ל שם. כגון קורט של חלתית וכו' והיינו אפי' רק קורט א' של חלתית. או"ה שם. מחב"ר או' י"ד. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ז.

31 לא שם. כגון קורט של חלתית וכו' אבל אם אכלה עלין של חלתית כשרה. חולין נ"ח ע"ב. טור. ב"י לבוש. פר"ת או' ז' חכ"א כלל י"ט או' כ"א. מנ"י בשרשים או' י"א. וה"ה אם אכלה שרשין של חלתית כשרה. מבי"ט ח"א סי' קנ"ו. פר"ח או' ה' לה"פ אי' ח' בל"י או' ו' זר"א או' רי"ג. זב"ת או' ז' מחב"ר או' ט"ו וכתב ודלא כהתב"ש שרוצה להחמיר גם בשורש. ענ"ה שם או' ז'.

32 לב בהמות הלקויות במעיהם שנראה בהם בהרות אדומות ומתות קצתם מצד שאוכלים עשב הנקרא כל"ך המבי"ט שם ובח"ב סי' קצ"ד כתב להכשיר אבל מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סי' רי"ג כתב להטריף. וכתב שהעיד אליו א' מהשוחטים המובהקים שלקות זה כשממשמשים בו הוא מתמסמס ונמצא המעיים נקוב. וגם כתב שם בראות הקצבים שיש מי שמתיר האכילו מהבהמות הנז' ויד ה' היתה בעם וחלו כמה וכמה מהאוכלים מבהמות ההם מהחולי ההוא בעצמו שהיה לבהמות הנז' כי היה להם שלשול דם ומתו עשרה נפשות והנשארים הגיעו לנקודת המות וכראות המבי"ט כי כן חזר והודה לדבריו והסכימו לאסור. וגם הרדב"ז כתב באותה תשו' אחרי דברי מרן ז"ל וז"ל איכא בהאי מילתא איסורא וסכנתא ויש לחוש אפי' לספק ספיקא ולפיכך אני אומר שכל טבח שמאכיל בהמה כזה לישראל הוא שותפו של עמלק ושלוחו של סמאל עכ"ל. וגם חתם ע"ז שם מהר"ר ישראל בן מאיר ז"ל. והב"ד הברכ"י בשיו"ב או' א' יא"פ בסי' זה. וכ"כ התב"ש או' ה' דיש להטריף ואין להקל כ"א כשהרושם אינו כ"א מצד פנים ולא מעל"ע ודוקא בהפ"מ. וכ"כ השפ"ד או' ה' מחב"ר או' י"ח. זב"ש או' י"א ענ"ה שם או' ט' תו"ז סי' מ"ה או' ח"י. יא"פ שם. זב"צ או' כ"ט ואו' ל'.

33 לג שם. כגון קורט של חלתית וכו' ומהו החלתית פירש"י בכמה דוכתי לזר"א והרא"ש הביא בע"ז שהוא הבלזו"ר וכן הביא ר"י שהוא הנקרא בלזו"ר והפר"ח והפר"ת שם כתבו בלדו"ר והוא האנ"א קרדינ"א בלשון לטינ"א אבל בס' אוצר חיים הביא שהוא הקאו"י ורחוק להיות כן שאין לו חום כ"כ ולא חריפות ועכ"ז יש לחוש למ"ש בס' אוצר החיים כי היה חכם גדול בדורו ובפרט בחכמה הזאת. כנפי יונה בסי' זה. בי"צ בתה"ב או' ב' שבאו' ג' וכתב ואף שאין מזיק לאדם אפשר מזיק לבהמה ודוקא כשאוכלין אותם בעין אבל ע"י תערובת מים אין לחוש עכ"ל. זב"צ או' ל"ה. ועיין בדברינו לאו"ח סי' פ"ט או' ל"א בענין שתיית הקאו"י לאדם שמזיק אם לא נותן בו מעט צוקאר למתק מרירותו יעו"ש.

34 לד כבשים שגדל בהם מין שחין של נגע שרגילים למות בהם בכמה קהלות גזרו בחרמות ואסרו כל הכבשים עד שפסק המכה. רש"ל ביש"ש פ' הגוזל בתרא סי' ל"ז. והב"ד ט"ז סי' קט"ז סק"ו. וכן הסכים שבו"י ח"ב סי' נ"ז. לאסור. בל"י ססי' זה. שפ"ד או' ה' מחב"ר או' י"ט. ענ"ה סי' ל"ג או' יו"ד. זב"ש או' י"ב. בי"צ בתה"ב או' ג' זב"צ או' ל"א.

35 לה ואותם כבשים שהכבד שלהם לקוי ונהפך ללובן וכשצולים אותם נפלי תילחי תילחי כה"ג יש לאסור משום טרפות ואף דאין שינוי מראה פוסל מ"מ כה"ג דכשצולין אותם נפלי תילחי תילחי וגם מיתות מהם יש להטריף בודאי. שפ"ד שם. מחב"ר או' ך' ענ"ה שם או' י"א. בי"צ בתה"ב או' ד' זב"צ או' ל"ב וכתב וכן אירע מעשה כזה ואסרו. ועיין לעיל סי' מ"א סוף או' מ"ה.

36 לו ראיתי ונתון אל לבי להודיע מ"ש לי זקן א' שוחט מומחה אשר הוא בליוורנו יע"א שקודם ביאת חולי הקוליר"א לעיר הנז' פעם ראשונה היה רואה בקיבת הבהמות בועה א' בפנים סרוחה לאין קץ ולא היה חושש לה לפי שלא היתה במקום האסור וכשהיה חולי הנז' מתו כמה נפשות ולא הרגיש בזה כלל ואחרי עבור זמן גדול היתה הקוליר"א הנז' במקומות הסמוכות לעיר הנז' ובאותו זמן התחיל לראות הבועה הנז' פעם נראית בין טרפי רגל הבהמה במקום הרך ופעם נראית בקיבה וחשב בדעתו שמא החולי הזה נמשך מאכילת הבשר אשר בו החולי הזה וקבל על עצמו להטריף כל הבהמות הנמצא בהם אותה הבועא והיה בודק כל הבהמות באותו זמן מכף רגל ועד ראש ומן השמים בבוא חולי הזה לעיר לא מת אפי' קטן מישראל ואז ידע בודאי כי זהו החולי ומיד הלך והודיע את הרופאים וגזרו אומר גם הם לבדוק כל הבהמות ונסתלק החולי מהם ולא חזר עוד אשר ע"כ הריני מודיע את כל שוחט להיות דבר זה בדעתו שבזמן שישמע איזה חולי ב"מ בעולם לבדוק כל איברי הבהמה גם הוא ולמצוה רבה יחשב לו. זב"ש סי' ס' או' ו' וכן העיד ח"ר נסים הלוי ז"ל שקודם שיהיה חולי הקוליר"א בעיר יתראה בבהמות בועה הנז' בכרס או בקיבה או בבשר החופה את רוב הכרס או בצואר הבהמה אצל הראש גם לפעמים לא נראית בועה ולא מכה אלא יהיה בבני מעיים כעין שלופרו"ק שנקרא בערבי זהלי"ג וכן ימצא בבטן התרנגולת כמו בועה הנז' וכשימצא זה הבועה בבהמות אז יודע שח"ו יהיה חולי הקוליר"א וכן ניסה כמה פעמים וע"כ יש להטריף הבהמה כשימצא בועה הנז' וכמ"ש הרב הנז' זב"צ או' ל"ד. וע"כ ח"ו אם יהיה חולי הנז' ואפשר גם חולי אחר וידע כי אין משגיחין כהוגן בבית המטבחיים ע"ז לא יאכל בשר כ"א תרנגולים ויבדוק אותם מראש ועד סוף וגם את הבני מעיים שלהם וכשימצאם נקיים אז יאכל אותם.