1אמר העבד הקטן יוסף בן לאדוני הרב דון דוד בן הקדוש יוסף בן דוד בן יוסף בן שלמה בן הנגיד דוד בן גדליה בן שלמה בן הרב יוסף בן יהודה בן האדון דון יחייא משועי יהודה הרודים בעם גלות ירושלם אשר בספרד מלישבונה עיר ואם במלכות פורטוגאל. ראה ראיתי את עני עמי בני ישראל היושבים בארצות בני נכר הערים האל. הנושאים עיניהם אל הררי אל. לשאול עזרת הגאולה מאל. כי הוא הקרוב גואל. כי בהיותם בתוחלת ממושכה צועקים מתי יבואו תנחומות אל. כמעט נטוי רגליהם באמונת אל. כי מקוים למשפט והנה מספח. והנה מן הפחת יפול אל הפח. ותמיד סבום גם סבבום צרות לנפש מפח. וראשיהם וגופם ישפח. אשר על כן הסכמתי לבאר ספר דניאל. ראשי עם גולת אריאל. אשר נראה אליו האיש גבריאל. ועמד לנגדו השר מיכאל. ותפלתו על הגולה שמע אל. ופניו פנה אל פניאל. לבקש לדעת קץ כל בשר עד בוא יום הנורא מהמשיח הגואל. ונגלה אליו במשל וחידה. וכי אורך הגלות על כי בגדה יהודה. וגלתה מעוני ונשאו את רדידה. ונעה ונדה. על כי לא בקשה אנה פנה דודה. אשר הספר הזה ינחמנו. כי אשר שמע את תפלתו אז ישמע את תפלתנו. וישגיח וירחם עלינו. ויראה בענינו. וממנו נבין כי יש קץ לצרות. אף כי נעלם ידיעתו בעין השכל לראות. כי הוא מסודות ה׳ הנסתרות. וגם הסכמתי לבאר ספר עזרא ודברי הימים. המלמדנו תועלת מדעות ולמודים בהשגות האמתיות וענינים רבים ונכבדים. ובמדות והתכונות המשובחות מהנגידים. ובשכר ועונם לצדיק יש ומורדים. בספור דורות עולם הנחמדים. אשר ישרישונו באמונת החידוש ומה׳ הגמילות חסדים. ובאמונת ביאת הגואל לעניים מרודים. עם ה׳ השרידים כאשר בא לישראל בימי דניאל ועזרא החסידים. בגלות בבל לכל העובר על הפקודים. אשר ספר דניאל אנשי כנסת הגדולה כתבוהו. ואוכל מתוך פסולת בררוהו. ועזרא כתב ספרו וספר דברי הימים אשר במעלה גבהו. ושלשתם ברוח הקדש נכתבו בימים ההם ובעת ההוא. ומה׳ אשאל העזר בפירושם. אשר אורחותי שם בפרושי בזאת תורת האשם למען האדמה לא תשם. אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך. בשפתי ספרתי כל משפטי פיך. את חקיך אשמור אל תעזבני עד מאד.2הפרשה הא׳ בשנת שלש וגו׳ ספר כי בשנה הג׳ למלכות יהויקים מלך יהודה שהיה מלך תקיף ועם תקיף. וכבר היה מוחזק במלכותו אשר החזיק בו שלש שנים אשר בסכום השלישיי יוקח החזקה בכל דבר. כי ביאת נבוכדנצר היה בשנה הרביעית למלכות יהויקים אחרי תום השלישי. כאשר קרה שהסכים לבוא נבוכדנצר על ירושלם שהיה דבר קשה בכל הג׳ גבולים היינו בהעתקתו מהמה שממנו והוא אומרו בא נבוכדנצר ירושלם. ובהמה שבין והוא אומרו ויצר עליה. ובהמה שאליו והוא אומרו ויתן ה׳ בידו את יהויקי׳ וכל בית האלהים כי לולי עזרת ה׳ לנבוכדנצר לא היה יכול לכבוש ירושלם לרוב גבורת בני יהודה. מה שהמלך יהויקים וגדוליו אשר נתן ה׳ בידו הביאם ארץ שנער המקום שהיה בית אלהיו שמה כי בל אלהיו היה בבבל וכאומרו הכתוב ופקדתי על בל בבבל. והכלים הביאם בית אוצר אלהיו וכל זה לשבח ושם ותהלה אליו בחושבו כי זו כוחו לאלהיו וכי עזרתו שוה אליו בנצחון ההוא.3ויאמר המלך לאשפנז וגו׳ אז בראות המלך מעלת יהויקים ועמו וכלי המקדש. הסכים לקחת ממיוחסי העם הנעלה ההוא אם מזרע המלוכה. ואם מן זרע הפרתמים.4ילדים לאפוקי שלא יהיו בחורים וזה להיות׳ כלוח החלק המוכן לקבל כל הרשמים. למען יתחנכו באשר ילמדום עתה מחדש ויורגל טבעם בו. מה שאם היו בחורים היה קשה העתקם מההרגל אשר הורגלו בו כי הרגל על כל דבר שלטון ומנהג טבע שני.5אשר אין בהם כל מום מחסרון אבר או התעוותו או השמטתו כי כאשר נמאס הקרבן והמקרי׳ בעל מום בעיני האלוה ית׳ ככה הקרב אל היכל מלך הוא נמאס אם מומו עמו כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. והטעם כי מי שלא שמרו אלוהו וטבעו מן הפגעי׳ הוא להמצא בו רוע התכונה ועל כן יאמרו המושלים בין הנוצרים כי לא היה מעולם שלם מי שהאלוה סימנו באות מומיי. וטובי מראה באיכות שיהיה מראיהם טוב בלובן ואדמימות בשיווי כפי טבע האינושיי ולא יהיה אדום הרבה נוטה אל האדומה אשר הוא מזג רע ולא שחור הרבה נוטה אל השחורה אשר גם הוא מזג רע וכן בשאר המראים וכאלו מראהו יורה על שיוויו מה שמהשיווי ימשך השלימות.6ומשכילים בכל חכמה וגומר אחרי שיספר שלשת שלמיות גופיים סיפר עוד שלש שלמיות מהשכל. האחת שיהיו משכילים בכל אשר ילמדום והוא השלימות העיוני. והשנית שיהיו יודעי דעת והוא ההנהגה הטובה באדם ובבית ובמדינה ועשיית המלאכות ותחבולות המלחמה שהוא שלימות השכל המעשי. והשלישי׳ שיהיו מביני מדע שזולת אשר ילמדו בשלמו׳ השכל העיוני והמעשי. יוסיפו בשכלם חכמה ודעת בהבינם דבר מתוך דבר.7ואשר כח בהם וגומר עוד סיפר שלימות אחר והוא שיהיו בטבעם גבורים ויהיה להם כח לעמוד בהיכל המלך לשרתו אשר הוא דבר גדול וקשה מאד ומסוכן כי עבודת המלכים נמשל לרכיבת הספינות כי כאשר זעף הים וסערת גליו הוא גדול ושם יראה מעשה ה׳ כי נורא הוא ככה חמת מלך מלאכי מות ולכן המשרתים אותם צריך שיהי׳ להם כח לסבול לבלתי ירוקו ויתעטשו ויצאו בנקביהם. ולסבול העמידה התמידיית ודברים רבים כאלה.8וללמדם ספר. רוצה לומר שיהיה גם כן להם כח לסבול העיון בלמידת החכמות. כי העיון התמידיי מתיש הכח ולסבול העיון בלמידת לשון כשדים והוא רמז ללמידת הדתות והנמוסים והמלאכות ותחבולות המלחמה מהשכל המעשי אשר היה לבבליים בלשונם לשון כשדים.9וימן להם וגומר ושהמלך יכין להם מנה יפה דבר יום ביומו מפתו ומיינו אשר היו היותר טובים שבמלכות. וככה יתגדלו שלשה שנים למען ישתלמו בשלימות גדול לפחות מקצתם ויעמדו לפני המלך לשרתו. אשר בדרך טבע היה הכרח שיהיו שלמים הן מצד טבע אומתם ההיא השלימה שבאומות הן מצד טבע אביה׳ שהיה המיוחס שבאומה מן זרע המלוכה והפרתמים. הן מצד תכונת איבריהם ומראיתם השלימה המורה על שלימותם הן מצד שכלם והן מצד כחם והן מצד מאכלם ושתייתם.10ויהי בהם מבני יהודה וגומר ספר שהיה בהם היינו בילדים הנזכרים מבני יהודה אשר לקח אליו אשפנז בדבר המלך ארבעה שלמים מאד היינו דניאל חנניה מישאל ועזריה אשר לגוזרו אומר אשפנז היותם ראוים לעמוד לפני המלך לשלימותם שינה את שמם וישם להם שמות מאלהי הארץ לכבוד ולתפארת.11וישם דניאל וגומר הנה גאולה גדולה ותשועה היתה לדניאל וחביריו עלותם במעלה רמה לאכול מפת בג ויין משתה מלך גדול כנבוכדנצאר ועם כל זה למען ה׳ ותורתו הסכים הוא וחביריו לבלתי התגאל בגאולה והישועה הזאת ולקדש את ה׳ ולסבול המיתה בטרם יטנפו פיהם במאכלות אסורות ולהיות כי דניאל היה היותר שלם מכלם והוא היה אשר העיר הדבר וחביריו נתפתו אחריו לכן בראשונה התיחס לו לבדו הפעל הנאות הלז. ואחר כך לו ולחביריו יחד. ובראשונה ביקש דניאל בתפלה ותחנונים משר הסריסים הממונה על ככה שלא יכריחהו להתגאל. מה שהיה מההכרח שהשר ההוא יכעס עליו וילשינהו אל המלך הן מפני האהבה ואל כבוד המלכות אשר הילד מסכן ונבזה הלז בזה בדחותו מאכלו ומשתהו. והן מפני היראה מהמלך פן יענישהו בראותו כי לא יצא אל היש תכליתו המוכן מכל הסבות בהעדר המאכל ומשתה הטוב אשר יעמיד הגוף וכליו על מתכונתם למען יצאו פעולות השכל שלימות. מה שנתן ה' את דניאל לחסד לפני השר ולא הלשינו מפני אהבתו אל המלך. וגם מפני היראה לא הלשינו. ואמנם אמר אליו בלתי עשותו כדברו ליראו מהמלך בהתראות העדר התכלית אשר למענו נתנו במשמרת בידו.12ויאמר דניאל אל המלצר וגומר נראה שאחרי ראות דניאל כי שר הסריסים לא שמע אליו דבר כדברים ההם עם המלצר אשר היה עבד השר ההוא והפקיד עליהם ועל מאכלם ומשתיהם. וגם הוא ענה כדבריו ליראתו מהשר ומהמלך.13ואז אמר דניאל אליו שינסה עשרה ימים שהוא שליש החדש אשר בזמן הלז יתראה ההפעלות שיעשה בהם אם טוב ואם רע באכלם מן הזרועים והוא כל מיני קטנית ובשתותם המים ויראה מראיהם ומראה שאר הילדים האוכלים האוכלים המעונגים וכאשר יראה כן יעשה כי אולי מראיתם תהיה יותר חשובה מהם.14מה שכן עשה וישמע לקולם ובהשגחת האל ית׳ באיכות נראה מראיהם טוב. ובכמות היו בריאי בשר מכל שאר הילדים.15והתמיד לעשות כן המלצר והיה נושא את פת בגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונים.16וזולת כי הילדים האלה ארבעתם בהשגחת ה׳ היו שלמים בדברים הגופניים ביופי ובריאות מכל הזולת. עוד היו שלמים מהם בדברים הרוחניים וזה לבוטחם בה׳ ולקדשם את שמו. כי נתן להם האלהים מדע מהשכל המעשי בכל ספר. והשכל מהשכל העיוני בכל חכמה. ודניאל שהיה השלם שבכלם הגיע לקצה הגבול הנבואיי והבין בכל חזון וחלומות.17ולמקצת הימים אשר אמר המלך להביאם שהם שלשה שנים. ובטרם כלות הימים ההם רק קצתם השר הסריסים הביאם מעצמו לפני המלך בראותו את שלימותם.18ודבר אתם המלך ולא נמצא מכלם שלמים כאלו הארבעה ולכן המלך החזיקם לעמוד לפניו.19ולא די שהיו חכמים מכל שאר הילדים. אבל בכל דבר מחכמה מאשר למדו. ובינה מאשר היו מבינים מעצמם ומוציאים דבר מתוך דבר אשר ביקש מהם המלך מצאם עשר ידות על כל החרטומים והאשפים אשר בכל מלכותו. וחרטומים הם החכמים בשכל עיוני. והאשפים הם החכמים בשכל המעשי.20הפרשה הב׳ ויהי דניאל עד שנה אחד וגומר ספר כי היה דניאל עומד בחצר המלכות בבבל עד שנת אחת לכורש כי כל המלכים כבדוהו לחכמתו ולא יצא משם עד אז אשר עלה מבבל לירושלם עם שאר העולים ברשות כורש אשר הרשה לבנות הבית ולשוב אל עיר הקדש. מה שבזמן הלז נמשך כל הקורות אשר יספר.
