עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות ה׳:ו׳

« עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות ה׳:ה׳ עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות ה׳:ז׳ »

6 ברטנורא פתח ↗

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. בְּעֶרֶב שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית קֹדֶם שֶׁנִּשְׁלְמָה הַבְּרִיאָה:

7 רמב"ם על משנה כלים פתח ↗

חביות ניירות. מיוחסות אל מקום. וכסוי הלפס. יצא מגב הכסוי ידמה לאבוב של קנה והוא בית יד הכסוי. ונקוב הוא שיהיה בזה הכסוי נקב ויצא ממנו העשן: מסננת לתוכו. הירק להגיר מימיו. ורונקי שם יוני והוא הירק השלוק כאשר נעצר ונדבק קצתו לקצתו ואמר שזה הכסוי כאשר לא יהיה מחודד שיוכל לעמוד על עצמו ולא יהיה נקוב ישימו בו הירק לזככו מהמים יהיה נא או מבושל ולזה יהיה טמא:

8 ברטנורא פתח ↗

שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין. שֶׁלֹּא עָשׂוּ בָּהֶן דִּין תּוֹרָה:

9 שבת פתח ↗

דְּאׇכְלָן וְלָא עָבְדָן. וּכְתִיב: ״הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם יֹאכַל הַגָּזָם״, וּכְתִיב: ״יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל״. וּכְתִיב: ״וַיִּגְזוֹר עַל יָמִין וְרָעֵב וַיֹּאכַל עַל שְׂמֹאל וְלֹא שָׂבֵעוּ אִישׁ בְּשַׂר זְרוֹעוֹ יֹאכֵלוּ״, אַל תִּקְרֵי ״בְּשַׂר זְרוֹעוֹ״ אֶלָּא ״בְּשַׂר זַרְעוֹ״. בַּעֲוֹן עִינּוּי הַדִּין, וְעִיוּוּת הַדִּין, וְקִלְקוּל הַדִּין, וּבִיטּוּל תּוֹרָה — חֶרֶב וּבִיזָּה רָבָה, וְדֶבֶר וּבַצּוֹרֶת בָּא, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִין וְאֵינָן שְׂבֵעִין, וְאוֹכְלִין לַחְמָם בְּמִשְׁקָל. דִּכְתִיב: ״וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית וְגוֹ׳״. וְאֵין ״בְּרִית״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ״. בַּעֲוֹן שְׁבוּעַת שָׁוְא וּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר וְחִילּוּל הַשֵּׁם וְחִילּוּל שַׁבָּת — חַיָּה רָעָה רָבָה, וּבְהֵמָה כָּלָה, וּבְנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִין, וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִין. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי״ — אַל תִּקְרֵי ״בְּאֵלֶּה״, אֶלָּא ״בְּאָלָה״. וּכְתִיב: ״וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְגוֹ׳״, וּכְתִיב בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר: ״וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ״, וּבְחִלּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב: ״וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קׇדְשִׁי״. וּבְחִלּוּל שַׁבָּת כְּתִיב: ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״, וְיָלֵיף ״חִילּוּל״ ״חִילּוּל״ מִשְּׁבוּעַת שֶׁקֶר. בַּעֲוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, וּשְׁכִינָה מִסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תַחֲנִיפוּ וְגוֹ׳ וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ״. הָא אַתֶּם מְטַמְּאִים אוֹתָהּ — אֵינְכֶם יוֹשְׁבִים בָּהּ, וְאֵינִי שׁוֹכֵן בְּתוֹכָהּ. בַּעֲוֹן גִּלּוּי עֲרָיוֹת וַעֲבוֹדָה זָרָה וְהַשְׁמָטַת שְׁמִיטִּין וְיוֹבְלוֹת — גָּלוּת בָּא לָעוֹלָם, וּמַגְלִין אוֹתָן, וּבָאִין אֲחֵרִים וְיוֹשְׁבִין בִּמְקוֹמָן. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי אֶת כׇּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקוֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אוֹתָהּ״. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב: ״וְנָתַתִּי אֶת פִּגְרֵיכֶם וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם וְגוֹ׳״, ״וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם״. בִּשְׁמִיטִּין וּבְיוֹבְלוֹת כְּתִיב: ״אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתוֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיכֶם וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״כׇּל יְמֵי הׇשַּׁמָּה תִּשְׁבּוֹת״. בַּעֲוֹן נַבְלוּת פֶּה צָרוֹת רַבּוֹת, וּגְזֵירוֹת קָשׁוֹת מִתְחַדְּשׁוֹת, וּבַחוּרֵי שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל מֵתִים, יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת צוֹעֲקִין וְאֵינָן נַעֲנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח ה׳ וְאֶת יְתוֹמָיו וְאַלְמְנוֹתָיו וְאֶת אַלְמְנוֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכׇל פֶּה דּוֹבֵר נְבָלָה בְּכׇל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה״. מַאי ״וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה״ — אָמַר רַבִּי חָנָן בַּר רָבָא: הַכֹּל יוֹדְעִין כַּלָּה לָמָּה נִכְנְסָה לַחוּפָּה. אֶלָּא כׇּל הַמְנַבֵּל פִּיו אֲפִילּוּ חוֹתְמִין עָלָיו גְּזַר דִּין שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה לְטוֹבָה — הוֹפְכִין עָלָיו לְרָעָה. אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל הַמְנַבֵּל אֶת פִּיו — מַעֲמִיקִין לוֹ גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׁוּחָה עֲמוּקָּה פִּי זָרוֹת״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף שׁוֹמֵעַ וְשׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זְעוּם ה׳ יִפּוֹל שָׁם״. אָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא: כׇּל הַמְּמָרֵק עַצְמוֹ לַעֲבֵירָה — חַבּוּרוֹת וּפְצָעִין יוֹצְאִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַבּוּרוֹת פֶּצַע תַּמְרוּק בְּרָע״. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּדּוֹן בְּהִדְרוֹקָן: שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמַכּוֹת חַדְרֵי בָטֶן״. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: סִימָן לַעֲבֵירָה הִדְרוֹקָן. תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה מִינֵי הִדְרוֹקָן הֵן: שֶׁל עֲבֵירָה עָבֶה, וְשֶׁל רָעָב תָּפוּחַ, וְשֶׁל כְּשָׁפִים דַּק. שְׁמוּאֵל הַקָּטָן חָשׁ בֵּיהּ. אֲמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מֵפִיס? אִיתַּסִּי. אַבָּיֵי חָשׁ בֵּיהּ. אֲמַר רָבָא: יָדַעְנָא בֵּיהּ בְּנַחֲמָנִי דְּמַכְפֵּין נַפְשֵׁיהּ. רָבָא חָשׁ בֵּיהּ. וְהָא רָבָא הוּא דְּאָמַר נְפִישִׁי קְטִילֵי קְדָר מִנְּפִיחֵי כָפָן? שָׁאנֵי רָבָא, דְּאׇנְסִי לֵיהּ רַבָּנַן בְּעִידָּנֵיהּ בְּעַל כּוּרְחֵיהּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעָה סִימָנִין הֵן: סִימָן לַעֲבֵירָה — הִדְרוֹקָן, סִימָן לְשִׂנְאַת חִנָּם — יֵרָקוֹן, סִימָן לְגַסּוּת הָרוּחַ — עֲנִיּוּת, סִימָן לְלָשׁוֹן הָרָע — אַסְכָּרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: אַסְכָּרָה בָּאָה לְעוֹלָם

10 ברטנורא פתח ↗

שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ וְשֶׁלְּךָ שֶׁלִּי עַם הָאָרֶץ. שֶׁנֶּהֱנֶה וּמְהַנֶּה בְּשָׁוֶה, וְזֶהוּ יִשּׁוּבָהּ שֶׁל הָאָרֶץ, אֲבָל אֵינוֹ יוֹדֵעַ קְרָא דִּכְתִיב משלי טו וְשׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה. וְזֶהוּ לְשׁוֹן עַם הָאָרֶץ הָאָמוּר בְּכָל מָקוֹם, שֶׁרוֹצֶה בְּתִקּוּנָהּ שֶׁל הָאָרֶץ אֲבָל אֵין בּוֹ חָכְמָה לְהַבְדִּיל בַּתִּקּוּנִין הָרְאוּיִין:

11 דרך חיים פתח ↗

ואמנם יש לפרש מה שאמר כאן 'נוח לכעוס וקשה לרצות' שהוא רשע, וכן מה שאמר 'קשה לכעוס ונוח לרצות' הוא חסיד כמשמעו, וכדאמרינן בפרק -ד'- ג' דנדרים כב:, אמר רב נחמן, כל אדם הכועס בידוע שעונותיו מרובין מזכיותיו, שנאמר משלי כט, כב "איש אף יגרה מדון ובעל חמה רב פשע", עד כאן הגמרא. הרי לך כי מי שהוא נוח לכעוס הוא "רב פשע", כמו שאמר הכתוב. ובודאי דבר זה יש לו טעם מופלג בחכמה מאוד, כי כל כעס היא יציאה מן השווי בתגבורת כאשר הוא בעל כעס וחמה, שהוא יוצא מן השעור הראוי. ודבר זה הוא מורה על פשע וחטא, כי האדם אשר הוא בעל זכיות אינו יוצא מן השווי, ואדרבא, הוא נשאר בשווי, כמו שנקרא 'צדיק' ו'ישר', שהוא נשאר על היושר השוה, מבלי שהוא יוצא מן היושר הגמור. וזה שהוא בעל חמה רב*, יוצא ברגזנותו מן היושר והשווי, בודאי הוא בעל פשע, שבעל פשע הוא יוצא מן היושר ומן השווי. ומפני זה אמר בכאן מי שנוח לכעוס וקשה לרצות הרי הוא קרוב אל הכעס ואל החימה, ולהיות עומד בחימה ובכעס, וזהו יציאה מן השווי והיושר. ולהפך גם כן, אם הוא קשה לכעוס ונוח לרצות, בודאי אדם כזה בעל שווי ובעל יושר הוא, ולכך קשה שיצא מן השווי. ואם הוא יוצא, נוח לחזור אל השווי, שהוא מקומו, שהוא איש צדיק וישר, כי הכעס היא יציאה בתגבורת החימה מן השווי, ודבר זה מבואר.

12 ברטנורא פתח ↗

זֶה חֵלֶק רָע. לֹא הֲוָה שַׁיָּךְ לְמִתְנֵי הָכָא חָסִיד אוֹ רָשָׁע, שֶׁאֵין זֶה דָּבָר הַתָּלוּי בִּבְחִירָתוֹ שֶׁל אָדָם, אֶלָּא חִסָּרוֹן שֶׁהָיָה בּוֹ מֵעִקַּר בְּרִיָּתוֹ:

6 הָרוֹצֶה לַעֲמֹד עַל כַּוָּנַת הָעִנְיָן. יְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: וְקָשֶׁה, דְּאָמַר אִם בְּרִיאָה יִבְרָא, וַהֲרֵי בְּרוּאָה וְעוֹמֶדֶת כְּפִי קַבָּלַת חֲזַ"ל פֹּה כוּ'. וְלִי נִרְאֶה, דְּפִי הָאָרֶץ פֵּרוּשׁוֹ דִּבּוּר הָאָרֶץ, דּוּמְיָא דְּפִי הָאָתוֹן וּפִי הַבְּאֵר. וְהָכִי פֵּרוּשָׁא דִּקְרָא, אִם בִּבְרִיאָה וּתְחַסֵּר בֵּי"ת הַשִּׁמּוּשׁ בְּתֵבַת בְּרִיאָה, וְכָמוֹהָ רַבִּים שֶׁמִּימֵי בְּרֵאשִׁית הוּא הַגֵּיהִנֹּם, יִבְרָא קְרוּבֵי פִּתְחָא כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל בְּחֵלֶק, וְעַל יְדֵי כֵן וּפָצְתָה מִלְּשׁוֹן פָּצוּ שְׂפָתָי, תַּשְׁמִיעַ קוֹל דְּבָרִים לְהַגִּיד כָּל הַנַּעֲשֶׂה בְּתוֹכָהּ שֶׁיֵּרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה לִדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה. וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר וְתִפְתַּח וְגוֹ' אָמַר פְּתִיחַת פֶּה לְבַד לִבְלֹעַ אוֹתָם. וְעוֹד הָיָה שֶׁהָעָם נָסוּ לְקוֹלָם, רוֹצֶה לוֹמַר קוֹל דִּבְרֵי הָאָרֶץ, דְּאִם לֹא כֵּן קָשֶׁה דְּאַדְרַבָּה דֶּרֶךְ שׁוֹמְעִים קוֹל צוֹעֲקִים אוֹי וַאֲבוֹי שֶׁיִּתְקָרְבוּ אֶל הַקּוֹל. וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י בַּחֻמָּשׁ, לְקוֹלָם, בִּשְׁבִיל קוֹל הַיּוֹצֵא עַל בְּלִיעָתָם. וְעַיֵּן שָׁם בַּרְאֵ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

7 וְקָשֶׁה, דְּאָמַר אִם בְּרִיאָה יִבְרָא, וַהֲרֵי בְּרוּאָה וְעוֹמֶדֶת כְּפִי קַבָּלַת חֲזַ"ל פֹּה כוּ'. וְלִי נִרְאֶה, דְּפִי הָאָרֶץ פֵּרוּשׁוֹ דִּבּוּר הָאָרֶץ, דּוּמְיָא דְּפִי הָאָתוֹן וּפִי הַבְּאֵר. וְהָכִי פֵּרוּשָׁא דִּקְרָא, אִם בִּבְרִיאָה וּתְחַסֵּר בֵּי"ת הַשִּׁמּוּשׁ בְּתֵבַת בְּרִיאָה, וְכָמוֹהָ רַבִּים שֶׁמִּימֵי בְּרֵאשִׁית הוּא הַגֵּיהִנֹּם, יִבְרָא קְרוּבֵי פִּתְחָא כְּמַאֲמַר חֲזַ"ל בְּחֵלֶק, וְעַל יְדֵי כֵן וּפָצְתָה מִלְּשׁוֹן פָּצוּ שְׂפָתָי, תַּשְׁמִיעַ קוֹל דְּבָרִים לְהַגִּיד כָּל הַנַּעֲשֶׂה בְּתוֹכָהּ שֶׁיֵּרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה לִדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה. וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר וְתִפְתַּח וְגוֹ' אָמַר פְּתִיחַת פֶּה לְבַד לִבְלֹעַ אוֹתָם. וְעוֹד הָיָה שֶׁהָעָם נָסוּ לְקוֹלָם, רוֹצֶה לוֹמַר קוֹל דִּבְרֵי הָאָרֶץ, דְּאִם לֹא כֵּן קָשֶׁה דְּאַדְרַבָּה דֶּרֶךְ שׁוֹמְעִים קוֹל צוֹעֲקִים אוֹי וַאֲבוֹי שֶׁיִּתְקָרְבוּ אֶל הַקּוֹל. וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י בַּחֻמָּשׁ, לְקוֹלָם, בִּשְׁבִיל קוֹל הַיּוֹצֵא עַל בְּלִיעָתָם. וְעַיֵּן שָׁם בַּרְאֵ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

8 שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים הַבְּאֵר עוֹלֶה וְנוֹבֵעַ מַיִם, וְנִבְרָא אֶל הַבְּאֵר הַזֶּה פֶּה שֶׁיֵּצְאוּ הַמַּיִם בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִין. דֶּרֶךְ חַיִּים. וְזֶהוּ גַּם כֵּן כַּוָּנַת רַשִׁ"י שֶׁהַסֶּלַע הָיָה הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלְגֵּל. דְּאִי כִּפְשׁוּטוֹ הָיָה לוֹ כָּאן לְהַזְכִּיר הַנֵּס שֶׁהַסֶּלַע נָתַן מַיִם בְּתָלוּשׁ:

9 כְּלוֹמַר שֶׁיִּהְיוּ עוֹנִים כְּנֶגֶד הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ. וּבְהָכִי נִיחָא דְּלֹא תָּנֵי פִּי הַסֶּלַע. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

10 וְהַקָּרוֹב אֵלַי שֶׁהָיָה הַדָּבָר נִסִּי וּמַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה. וְהַרְבֵּה נִתְלַבְּטוּ בָּזֶה כוּ'. וְכָתַב בַּעַל עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת מַאֲמָר חִקּוּר הַדִּין חֵלֶק ב' פֶּרֶק כ' שֶׁהָיָה זֶה מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים בִּלְתִּי מְשֹׁעָר בְּשִׂכְלֵנוּ, לֹא כְּמַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט שֶׁצִּיְּרוּ זוּלָתֵנוּ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְנַעַר יִכְתְּבֵם:

11 כְּלוֹמַר לְפִיכָךְ הָיוּ נִגְלָלִים וְלֹא הָיוּ כִּסְנַפְּרִינוֹן שֶׁלָּנוּ שֶׁהוּא מִקְשָׁה וְלֹא נִגְלָל. אֲבָל הָיָה סַפִּירִיִי לְמַרְאֶה וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וְהַלּוּחוֹת הַיְנוּ הָרִאשׁוֹנוֹת, דְּאִלּוּ שְׁנִיּוֹת מֹשֶׁה פְּסָלָן מֵעַצְמוֹ:

12 וְיֵשׁ אוֹמְרִים כוּ'. מַסִּיק בְּדֶרֶךְ חַיִּים, דְּלֹא אֲתוֹ לְאִיפְּלוֹגֵי, אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד מוֹסִיף עַל הַקּוֹדְמִים. לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת זְמַנִּים מְחֻלָּקִים, כִּדְאִיתָא בְּשַׁבָּת דַּף ל"ד כוּ'. וְנֻסָּח אַחֵר אֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק וְקִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הַמַּזִּיקִין, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף צְבַת כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: עיקר תוי"ט.

6 דרך חיים פתח ↗

וזה כמו שאמרנו, כי הראשון סבר כי אף על גב כי שעיקר בין השמשות הוא בין הימים לגמרי, ובו נבראו עשרה דברים, והוא כאילו אינו המשך זמן לקורבתו שיש לו לשבת, מכל מקום הזמן אשר הוא קרוב אל זה הוא גם כן בין השמשות. ולפיכך באותו בין השמשות גם כן נברא אילו של יצחק וקברו של משה. ויש עוד בין השמשות, והוא רחוק יותר, אבל הוא קצת קרוב, ובשביל כך הוסיפו 'יש אומרים אף המזיקין'. ויש עוד זמן בין השמשות, מיד אחר שקיעת החמה, והוא יותר רחוק, ומכל מקום כיון שהוא אחר שקיעת החמה יש להוסיף אותו גם כן על בין השמשות, והוסיפו על זה הצבת, שהוא גם כן נבראת בין השמשות. ודוקא עד ג' הוסיפו על בין השמשות שהוא אחרון, וזה מפני כי אחר שכבר עבר היום שלפניו, מתחיל למקרב אל השבת, וכל דבר שהוא מתקרב נחלק לג' חלקים; התחלת הקירוב, ואמצע הקירוב, וסוף הקירוב. חוץ מן בין השמשות האחרון, שהוא נחשב כאילו אין בו זמן כלל, ונחשב כמו העתה, שהעתה מחבר הזמן העבר וזמן העתיד ביחד. וכן בין השמשות האחרון אינו רק כמו העתה, שהיא תכלית הזמן העבר והתחלת הזמן העתיד, ואין כאן המשך הזמן כלל.

7 ברטנורא פתח ↗

גֹּלֶם. לְשׁוֹן גָּלְמֵי כֵּלִים, שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. כָּךְ אָדָם שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר בְּדַעְתּוֹ לֹא בְּמִדּוֹת וְלֹא בְּחָכְמָה קָרוּי גֹּלֶם:

10 דרך חיים פתח ↗

ואמר עוד 'שלי שלך ושלך שלך חסיד'. יש מקשים, איך אפשר לומר 'שלי שלך ושלך שלך' יהיה חסיד, שלא יהיה מקפיד על שלו, ויתן כל אשר לו לאחרים. ומפני זה טרחו ליישב הדברים. והכל אין בו ממש, כי בודאי לא דברו חכמים על מי שהוא מוותר יותר מדאי, שכבר אמרו כתובות נ. המוותר אל יוותר יותר מחומש, שלא יהיה נצרך לבריות. אבל מה שאמרו כאן 'שלי שלך ושלך שלך' הוא חסיד, היינו שהוא מוותר עד חומש, או כאשר ירצה לפי הראוי. ולא בא לומר שכך הוא אומר על כל אשר לו, כי דבר זה בודאי אין ראוי לומר. ובדבר זה אין צריך להאריך כלל, ופשוט הוא.

« עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות ה׳:ה׳ עיקר תוספות יום טוב על משנה אבות ה׳:ז׳ »