מקור משנה יומא ב׳:ז׳
7 פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, הָרֹאשׁ בְּאֶחָד, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הָעֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הָעֹקֶץ בִּשְׁנַיִם, וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, הֶחָזֶה בְּאֶחָד, וְהַגֵּרָה בִּשְׁלשָׁה. שְׁתֵּי יָדַיִם בִּשְׁנַיִם. שְׁתֵּי דְפָנּוֹת בִּשְׁנַיִם. הַקְּרָבַיִם וְהַסֹּלֶת וְהַיַּיִן בִּשְׁלשָׁה שְׁלשָׁה. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר. אֲבָל בְּקָרְבַּן יָחִיד, אִם רָצָה לְהַקְרִיב, מַקְרִיב. הֶפְשֵׁטָן וְנִתּוּחָן שֶׁל אֵלּוּ וָאֵלּוּ שָׁוִין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא ב׳:ז׳
7 יד וְהָרֶגֶל בִּשְׁנַיִם. לֹא שֶׁהָיוּ מְחַלְּקִים הָאֵבָרִים לִשְׁנַיִם, דְּהָא כְּתִיב אוֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ וְלֹא נְתָחֶיהָ לִנְתָחִים, אֶלָּא הָאֵבָר הַשָּׁלֵם הָיוּ מַקְרִיבִים אוֹתָהּ שְׁנֵי כֹּהֲנִים וּשְׁלֹשָׁה. הָרַמְבַּ"ם:
8 טו וְקַשְׁיָא לִי אַמַּאי לֹא חָיְשִׁינַן דְּאָתֵי לְאַנְצוֹיֵי וְשֶׁיָּבֹאוּ עַל יְדֵי כֵן לִידֵי סַכָּנָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְהַתּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים כָּתַב מְתָרֵץ וְנִרְאֶה לִי דְּהַבְּעָלִים הָיוּ בּוֹרְרִים בְּאֵיזֶה כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה, דְּאָדָם רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת בְּשֶׁלּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה וְלֹא שַׁיָּךְ דְּאָתֵי לְאַנְצוֹיֵי רַק בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר: