מקור משנה נדה ז׳:ב׳
2 הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמָּבוֹי, מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה וְלֹא הָיָה בוֹ שֶׁרֶץ, אוֹ עַד שְׁעַת כִּבּוּד. וְכֵן כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בֶחָלוּק, מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה בוֹ כֶתֶם, אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּבּוּס. וּמְטַמֵּא בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַיָּבֵשׁ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, וְהַלַּח אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַחֲזוֹר וְלִהְיוֹת לַח:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה נדה ז׳:ב׳
2 ג אֲבָל אֵין חֶזְקָתָן מִתְכַּבֵּד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
3 ד וְאֵין חֶזְקָתָן מִתְכַּבֵּס. וּלְאַחַר הַכִּבּוּס בּוֹדְקוֹת, וְהַיְנוּ כְּשֶׁהַכֶּתֶם בְּזָוִית. דְּהָא חֲזִינַן דְּעַל יְדֵי כִּבּוּס טוֹב הוֹלֵךְ הַכֶּתֶם בְּלֹא סַמְמָנִים. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
4 ה פֵּרֵשׁ בֶּעָרוּךְ, עִנְיַן לַחְלוּחִית. וְנִרְאֶה לִי, שֶׁעִנְיָנוֹ מְרֻצָּץ וּמְרֻסָּס. וְנִקְרָא בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים גַּם כֵּן סְמַרְטוּט:
5 ו לַחֲזוֹר. סִירְכָא דְּלִישְׁנָא דִּלְעֵיל נָקַט. אֲבָל הָכָא לֹא שַׁיָּךְ עִנְיַן חֲזָרָה, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיַבֵּשׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: