מקור משנה גיטין ט׳:א׳
1 הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ, הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם אֶלָּא לִפְלוֹנִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. יִטְּלֶנּוּ הֵימֶנָּה וְיַחֲזֹר וְיִתְּנֶנּוּ לָהּ וְיֹאמַר לָהּ הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם. וְאִם כְּתָבוֹ בְתוֹכוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּמְחָקוֹ, פָּסוּל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה גיטין ט׳:א׳
1 א וְאָמַר לָהּ. בִּשְׁעַת מְסִירָה. רַשִׁ"י:
2 ב הָרַמְבַּ"ם. וְטַעַם לַדָּבָר מֵחֲמַת שֶׁאֵין אוֹמְרִים יֵשׁ בְּרֵרָה, דְּאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַיְּמוּ הַתְּנָאִים, מִכָּל מָקוֹם בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְתַּב הַגֵּט לֹא הָיָה סֵפֶר כְּרִיתוּת. הַמַּגִּיד:
3 ג יִטְּלֶנּוּ כוּ'. אֲפִלּוּ לְרַבִּי דְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטְּלוֹ מִמֶּנָּה, שָׁאנֵי הָכָא הוֹאִיל וּקְנָאָתוֹ בִּנְתִינָה קַמַּיְתָא לִפָּסֵל בּוֹ לַכְּהֻנָּה, הִלְכָּךְ צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטְּלוֹ הֵימֶנָּה. אֲבָל הַהִיא דִלְעֵיל לֹא זָכְתָה בוֹ לִכְלוּם. בַּגְּמָרָא:
4 ד פָּסוּל. לְפִי שֶׁלֹּא נִכְתַּב הַגֵּט אֶלָּא עַל תְּנַאי זֶה, וְאֵין כָּאן כְּרִיתוּת. תּוֹסָפוֹת: