עיקר תוספות יום טוב על משנה חגיגה ב׳:א׳

1 א בִּשְׁלֹשָׁה. לְשׁוֹן הָרַ"ב לִשְׁלֹשָׁה. וְהָכִי מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, דְּאִם לֹא כֵן הֵיכִי קָאָמַר וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, וְכֵיוָן שֶׁהוּא יְחִידִי וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מֵרַב הֲרֵי הוּא מֵבִין מִדַּעְתּוֹ וַאֲפִלּוּ הָכִי אָמַרְתָּ לֹא, וְהָדַר קָאָמַר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין כוּ':

2 ב וְהַתּוֹסָפוֹת פֵּרְשׁוּ שֶׁהוּא שֵׁם שֶׁל מ"ב אוֹתִיּוֹת הַיּוֹצֵא מִבְּרֵאשִׁית וּמִפָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרָיו. וְאֵין סָפֵק אֶצְלִי שֶׁהַמְכֻוָּן מַה שֶּׁאָסְרוּ מִלְּלַמְּדוֹ הוּא עַל כֹּחַ פְּעֻלָּתוֹ וּמַעֲשֶׂה שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה. דְּאִלּוּ יְדִיעַת אוֹתִיּוֹתָיו וּמִלּוֹתָיו בִּלְבַד, הֲרֵי נוֹדַע, וְחָלִילָה לַמְחַבְּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ כּוֹתְבִין אוֹתוֹ וּמְפַרְסְמִין אוֹתוֹ אִלּוּ הָיָה זֶה בִּכְלַל הָאִסּוּר, אֶלָּא הָאִסּוּר הוּא עַל יְדִיעַת הַפְּעֻלָּה וְהַמַּעֲשֶׂה, וּמֵעַכְשָׁיו יְפֹרְשׁוּ בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁבִּבְרֵאשִׁית וְשֶׁבַּמֶּרְכָּבָה בְּעִנְיָן אֶחָד: