1הודו לה' קראו בשמו - דבר דוד לישראל בנשאם הארון, כי כן כתוב והעד כי עם ישראל ידבר, שאמר זרע אברהם.2וטעם קראו בשמו – להורות דרך השם כמו אברהם, ויקרא שם בשם ה' אל עולם.3שירו - בפיכם.4זמרו - בכינור.5שיחו - לאחרים.6התהללו - הטעם: כי אין לשון שנקרא השם הנכבד בו, רק כנגד מעשיו חוץ מישראל, על כן התהללו גם ישמח לב המבקשים זה השם שלא ידעוהו.7דרשו - ישרת אחר דרשו ה' ודרשו עזו, כמו: ויתן לשבי עזו והוא הארון, והמפרש ועוזו כמו בעוזו איננו נכון. והטעם כמו: לשכנו תדרשו.8זכרו - בלב.9נפלאותיו - הם מעשה שמים וארץ.10מופתיו - במצרים.11משפטי פיו - בסיני.12זרע - אתם זרע אברהם. והזכיר אברהם, כי הוא האב הראשון שהחל לקבל מצות השם, גם הזכיר יעקב כי הוא אבינו לבדו ולא ישתתף עמנו אחר, ככתוב: הלא אלהי ישראל אבינו.13הוא - יש לנו להתהלל כי אלהינו הוא לעולם, הוא עומד, הוא שופט כל הארץ.14זכר - אמר: זכר כנגד זכרו וזאת הברית הוא ברית בין הבתרים.15וטעם זכר – שלא תשכח.16דבר צוה - כמו גזר כמו: ה' לא צוה.17וטעם לאלף דור – כי שם ישראל לא יכרת, ועוד יירש ארץ כנען לעולם.18אשר - הנה פירושו אמר ליצחק: והקימותי את השבועה.19לאמר - לכל אחד.20לך אתן - בדבור.21ולזרעך - במעשה.22בהיותם - ידבר על האבות כי מספר בניהם היה מעט גרים ותושבים בארץ.23ויתהלכו - כאברהם במצרים ולארץ פלשתים גם יצחק לפלשתים ויעקב למצרים.24ויתהלכו - כאברהם במצרים ולארץ פלשתים גם יצחק לפלשתים ויעקב למצרים.25אל - זאת היא התוכחה וקראם משיחי כמו נסיכי, אולי כן היה אברהם נביא השב אשת האיש, כי נביא הוא וברכת יצחק ליעקב בנבואה כברכת משה.26ויקרא - כמו צוה הגזרות שגזר הכל הם בקריאה.27על הארץ - ארץ כנען.28שלח לפניהם - לפני יעקב ובניו שהזכיר למעלה, ולמ"ד לעבד בעבור. ויש אומרים: כי פוטיפר עבד היה.29ענו - לא הזכיר הפועלים וזה בהיותו בבית הסהר.30נפשו - משל בעבור עצמו ותחסר בי"ת בברזל באה נפשו.31עד - דרך צחות בשירים עד עת בא דברו. והטעם: שבא דבר החלום כאשר פתר כמו כי יבא דברך.32וטעם אמרת ה' צרפתהו – שהשם שם בפיו פתרון האמת, על כן יצא פתרונו צרוף בלי סיג והנה הה"א והוי"ו במלת צרפתהו שבה אל דבר יוסף, וי"מ כי עת בא דבר יוסף לפני השם, אז אמרתו צרפתהו והיא הגזרה שגזר.33שלח - ישרת אחר טעם שלח גזר.34מלך - הוא מלך מצרים ויפתחהו מהכבל.35שמו - וכן אמר: ולאדון לכל ביתו.36והנה הזכיר אדון - נגד לעבד נמכר יוסף.37לאסור - אחר היותו אסור הגיע למעלה גדולה לאסור שרי פרעה בלא עצת פרעה, כי אם בעצת נפשו.38וזקניו - שזקני פרעה שבו כתלמידים לפניו.39יחכם - כמו: ומעוף השמים יחכמנו, ילמדם חכמה נעלמה מהם.40ויבא - ודבר יוסף היתה סבה שיבוא ישראל במצרים.41ויפר - שב אל שלח מלאך והמלה מהבנין הכבד הנוסף.42ויעצימהו - יותר מצריו - הם המצרים.43הפך, להתנכל - כמו: ויתנכלו אותו, כי בקשו להאביד זכרם.44שלח משה - שהוא העיקר שאהרן היה לו לפה, כדרך: ומשה ואהרן עשו.45אותותיו - שב אל השם.46שלח - אולי ישאל השואל: אם לחשך מקרה איך יהיה שליח אולי יעיר זה השואל משנתו ויראה, כן יהיה דברי אשר יצא מפי אשר שלחתיו.47ויחשיך - ארץ חם הכתוב למעלה.48ולא מרו - שב אל משה ואהרן, או אל אותותיו. והזכיר מכת חשך, כי בעבורה נתן פרעה רשות ללכת לעבוד השם ואחר כן שב להזכיר המכות והחל מהראשונה.49הפך - לא הזכיר דבר התנינים כי לא היתה מכה.50שרץ - פועל יוצא כמו ישרצו המים כי מצאנו ארץ לשון זכר, כמו: נעתם ארץ.51אמר ויבא – מעצמו והזכיר מכת ערוב לפני הכנים, כי קשה היתה.52נתן - ולא הזכיר הדבר והשחין כי לא בקש פרעה ממשה להסיר המכה.53ואש להבות - כנגד ותהלך אש ארצה ותחסר אות בי"ת, אש בלהבות או יהיה אש סמוך פעם אש ופעם אש להבות, כדרך: חרבות צורים, אף תשיב צור חרבו.54ויך - הזכיר הנכבד מכל פרי העץ שיוכל אדם לחיות בלא לחם אם יאכלם.55אמר - גזרה.56והזכיר ילק – אולי הוא הקשה במיני הארבה.57ויאכל, פרי אדמתם - פרי העץ אשר הותיר הברד.58ויך - במצרים לבדם, כי נמלטו בכורי ישראל.59ראשית אונים - הבנים הנראים בתחלה.60ויוציאם - הם היוצאים כי יסתפק לשומע, על כן לא חשב לפרש ישראל והנה שב למלת ישראל גר בארץ חם, ויוציאם.61ואין בשבטיו כושל - עני מוצרך, כמו: והמכשלה הזאת. ויתכן היותו כמשמעו.62וטעם בשבטיו – אע"פ שהם רבים.63שמח - טעם פחדם, שאמרו: כולנו מתים.64פרש - ישוב למלת כל בכור, בעבור שהזכיר על האש להאיר לילה, לאות כי למסך יומם.65שאל - ישראל.66ויבא - השם שליו להם.67ולחם שמים - הוא המן.68פתח, מים - ישרת פעם שנית, כמו: והנבואה עודד הנביא וכן הוא הלכו בציות לשון רבים, מן ציה מי נהר.69כי - הזכיר הטובות שעשה עם ישראל שהוציאם בכסף ובזהב וכלכלם במדבר, עד שבאו אל הארץ וכל זה בעבור בריתו שהחל, כאשר החל זכר לעולם בריתו והזכיר אברהם לבדו, כי עמו היתה באמת.70ויוציא - הטעם בעבור היות מצרים מתאבלים על בכוריהם.71ויתן - כי השם קיים בריתו על עדת לאומים.72ואמר: ועמל לאומים – בתים זיתים כרמים.73בעבור - כי כן כתוב לאברהם על זרעו: והייתי להם לאלהים ובעבור אלה הטובות שעשה השם עם אבותיכם הללו - אתם הבנים.
