אבן עזרא על משלי ו׳

מהדורה: אבן עזרא על משלי -- דעת

« אבן עזרא על משלי ה׳:כ״ג אבן עזרא על משלי ז׳:א׳ »

מקור משלי ו׳

1 בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃

2 נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃

3 עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י־בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃

4 אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃

5 הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃ פ

6 לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃

7 אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־לָ֥הּ קָצִ֗ין שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃

8 תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃

9 עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃

10 מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃

11 וּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ וּ֝מַחְסֹרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃ פ

12 אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃

13 קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃

14 תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכׇל־עֵ֑ת מדנים מִדְיָנִ֥ים יְשַׁלֵּֽחַ׃

15 עַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃ פ

16 שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהֹוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע תועבות תּוֹעֲבַ֥ת נַפְשֽׁוֹ׃

17 עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃

18 לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָרָעָֽה׃

19 יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃ פ

20 נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃

21 קׇשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד עׇ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃

22 בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃

23 כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃

24 לִ֭שְׁמׇרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע מֵ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נׇכְרִיָּֽה׃

25 אַל־תַּחְמֹ֣ד יׇ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ וְאַל־תִּ֝קָּחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃

26 כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה עַֽד־כִּכַּ֫ר־לָ֥חֶם וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃ פ

27 הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃

28 אִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃

29 כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כׇּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃

30 לֹא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃

31 וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־כׇּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃

32 נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃

33 נֶגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃

34 כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃

35 לֹֽא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כׇל־כֹּ֑פֶר וְלֹא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹּֽׁחַד׃ פ

פירוש אבן עזרא על משלי ו׳

1 בני אם ערבת, תקעת לזר כפיך - לזר המלוה תקעת כפיך לפרוע החוב, הוא המוקש שנלכדת בו, הם אמרי פיך.

2 כי באת - אף על פי, כמו: כי רכב ברזל, כי עם קשה עורף.

3 בכף - ברשותו, כמו: מן הבא בידו, התרפס מן ברגלה רפסה והטעם לך אליו והכנע והיה לו למרמס.

4 ורהב - פועל עומד והוא סבות דבק עם רעך.

5 אל תתן - אחר התרפסך ותיגע ולא תישן, עד שתפרע החוב. אז תנצל, כצבי שימלט מיד אדם.

6 אל נמלה - שהיא מקטני ארץ ותלמוד מחכמתם.

7 אשר אין לה קצין - שיכריחנה לעשות כן אלא מחכמתה תכין לחמה.

8 אתה עצל, מתי תקום תעור משנתך?

9 מעט שנות - בלשון רז"ל, והטעם: תישן פעם אחר פעם, תישן מעט ותנום מעט ותחבק ידיך שלא תיגע.

10 והנה יבא רישך כמהלך - כאורח הבא שלא יודע עד בואו, ומחסורך יבוא כאיש הבא במגן לנצח אחר.

11 אדם בליעל - אלו הם ענייניו.

12 קורץ מולל - דובר.

13 מורה - לעשות רע, כתוב בעיניו ברגליו באחת מעיניו ואחת מרגליו. וכן: ויקבר בערי הגלעד - באחת מערי.

14 רמות - המתגאה, שירים עיניו בגאוה.

15 לשון שקר - שופכות דם נקי - רוצח.

16 יפיח - לשון דבור והכתוב פירש שהוא עד שקר.

17 נצור בני - בלב, שלא תשכחנה.

18 תנחה אותך - שלא תגוף באבן רגליך.

19 תשמור - שאינך יכול להשמר בעת תנומתך.

20 והקיצות - והטעם: אף אם אין מדבר פיך בהקיצך.

21 היא תשיחך - כדי שלא תפחד.

22 כי נר - כי המצוה כנר להאיר לפניך, כענין מצות ה' ברה מאירת עינים. והתורה כאור ללומדיה, והכסיל בחשך הולך, ודרך חיים והחכמה לאדם המקבל היא דרך שיחיה בה.

23 לשמרך - התוכחות הם לשמרך מאשה רעה, שהיא קשה מכל העבירות, שהיא גוררת הרעות, מחלקת תאר לאשה שתדבר לשונה בחלקות, ונכריה תאר הלשון.

24 ואל תקחך - מן המוסר, בעפעפיה - בעבור יופי עפעפיה והם העינים.

25 עד ככר לחם - יאבד ממונו, עד שהוא צריך לשאול מן הבריות ככר לחם.

26 ואשת איש - תצוד נפש הנואף עמה. ואמר: יקרה - בעבור שהיא אצולה מאור השם, תצוד - כי היא תצוד כענין מצודדות את הנפשות.

27 היחתה - פירוש נושא או מביא. והטעם: באש הבגדים תשרפנה והרגלים תכוינה.

28 כן - הנואף ינקה, שפירוש יכרת, מן: ונקה לא אנקך.

29 לא יבוזו - אנשים לגונב שירעב אין לו מה יאכל, כי אם יגנוב, למלאת התאוה הוא גונב.

30 שבעתים - שבע לבד וכך: את הכבשה ישלם ארבעתים. כענין: וארבע צאן תחת השה. וכן: שבעתים יוקם קין. והענין כאור שבעת הימים. ובעבור שרוב תשלומי הגנבה הנמכרת הם חמשה וקרוב בנמצאים שנים, על כן אמר: שבעתים.

31 כל הון ביתו יתן - עד שישלם שבעתים וכבר אמר השם: ונמכר בגנבתו. אבל הנואף אשת איש, הוא חסר דעת, כי אם ישחית אדם נפשו, הוא סבב ההשחתה, וזהו הוא יעשנה.

32 נגע - השם יביא עליו נגעים, כענין: וינגע ה' את פרעה.

33 וקלון - שיהיה נבזה בעיני כל רואיו.

34 וחרפתו - בשכבו עם אשת איש.

35 לא תמחה - מפני בני אדם.

36 חמת גבר - כי הקנאה מולדת החמה וגבר הוא בעל האשה, כי בעלות חמתו היה מקנא בו, לשכבו עם אשתו.

« אבן עזרא על משלי ה׳:כ״ג אבן עזרא על משלי ז׳:א׳ »