1דברי אגור - היה בימי שלמה הולך ביושרו יודע דעת ונכבד בדורו, על כן המלך שלמה אסף דברי חכמתו בספרו.2בִּן - בחירק כמו בצרי, כמו ריש ורש בן נון בן לילה בן הכות.3המשא - הנבואה כענין נושא השם לבן אדם.4נאום - על משקל זבול.5הגבר - הוא אגור כענין שגברה חכמתו.6אתיאל ואוכל - היו חכמים חברי אגור או תלמידיו.7מי הוא שעלה שמים וירד - כלומר שיש בו כח לעלות אל השמים הגבוהים ולרדת אל הארץ שהיא לעומק, לא אדענו בחכמתי.8בחפניו - כדי שיבין השומע כי חפניו וידיו הם רצונו או שכלו, כלומר שיאסוף הרוח שלא תהיה נושבת.9מי צרר מים - כאילו צררם בעבים הדומים לשמלה להמטיר על הארץ.10כל אפסי ארץ - שלא ימוטו, והאפסים הם הקצוות העומדות על בלי מה.11מה שמו ומה שם בנו - שידעהו בחכמתו.12כי תדע - אתה אתיאל אדם או בנו, הגד לי שם אחד מהם שידעהו. והטעם: אינו יכול לדעתו ואין בנבראים שידעו בחכמתו.13כל אמרת אלוה צרופה - כענין: אמרות ה' אמרות טהורות והם המצות הצרופות כזהב המזוקק ובהם חכמת יראת השם ואין ראוי להתעסק בזולתה, על כן אל תוסף על דבריו אתה איתיאל, כענין לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.14מגן - המ"ם נוסף, וכן מנגן כמו משברי אל.15אלוה, אל, שתים - ה-ז ג' דבקים, ע"ד תפלה.16תוסף - מורכב מן יסף וספה שהוא ספות החטאת, והעד עליו השבא אשר תחת הסמ"ך. והפרוש אחר: והמורכב הוא מן תוסף ומן תוכף על משקל ירד. ועתה אשוב לפרש ואומר כי דברי החכם הם ז' חלקים וכלם ע"ד מוסר וכל חלק מד' דברים לבד שתים שאלתי וכן נהגו חז"ל באמרם ד' מידות באדם ד' מידות בתלמידים ובתוך אלה ששה פסוקים הדבקים ספר ד' יסודות והם שמים הן יסוד האש שהיא חמה ויבשה ורוח יסוד הלחות והחום ומים קרים ולחים וארץ יסוד הקור והיבושת, וכן הפירוש, דברי עומד במקום שנים כאלו דברי אגור דברי המשא והנבואה כענין עצת אחיתופל, כאשר ישאל איש בדבר האלהים, נאם הגבר יתכן ששאלוהו דברי חכמות אלהיות איתיאל ואוכל והגבר השפיל עצמו ואמר להם: איך תשאלוני כי אני בער יותר מאיש ואפילו בינת אדם אחד אין לי, ולא למדתי חכמה על ענין האלהי ולא דעת אל אדע, כלומר אין לי חכמה ודעת.17פן יוכיח בך - בעניין שעבר על מצות לא תעשה.18ונכזבת - תהי נכזב בהתעסקך בחכמה אחרת זולת חכמת מצותיו ונכזבת כענין: בנים כחשים ונקראו כן ממרים פי השם.19פרוש אחר: בן יקה - בן יקהת עמים, כי בשביל דוד נאמר לבן: שלמה בן יקה וקהלת ואגור - הוא נאם הגבר לאיתיאל בדבר הנשים והסוסים שאמר: ארבה ולא אסור לבבי ואוכל, כי בער, איתיאל מתנחם אח"כ ואמר: עשיתי כמי שלא למד חכמה ולא ידע דעת שחקים ובקש קהלת שידע במשפט להצדיק ולהרשיע בלא עדים ולא אמרה תורה אלא על פי עדים, ועל זה נאמר: בקש קהלת וגו' שיענה מן השמים ולא היה לו כן, או אמר וכתוב: יושר דברי אמת, בשביל התורה כל אמרת אלוה צרופה אל תוסף וגומר, ואני לא שאלתי דבר נכון ששאלתי דבר שלא היה לי לישאל, כיצד היה לו למשה שעלה שמים וירד ואהרן שאסף רוח שנא' ויעמוד בין החיים ובין המתים ואליהו שצרר מים בשמלה ויהושע שהקים כל אפסי ארץ שמש בגבעון דום?! מה שמו - כי בניהם לא הגיעו לשמם ולדעתם, אף אני שאני מהם, ועתה שתים שאלתי מעמך.20שוא - כמו שקר.21ודבר כזב - שלא אהיה עד כזב. וי"ו ועושר. תחת או, הטריפני מן ויהי טרף בביתי.22חקי - הראוי לי להעמיד בו הנפש.23וכחשתי - זהו ואמרתי מי ה', כענין: לא ידעתי את ה'.24ותפשתי - שאשבע על הגנבה, ואתפש בשבועת שם אלהי לשקר, והתפישה בהזכרת השם.25אל תלשן - בפסוק הזה הזהיר מן הרכילות והזכיר עבד הבורח, כי קשה מכל הרכילות.26אל תלשן - אל תגלהו ותודיעהו בלשונך והוא עבד הבורח מהאומות ע"ג לארץ ישראל להתגייר, שלא ישיבוהו לו, שנא' עמך ישב בארצך.27עבד אל אדניו - שניהם אינם ישרה כענין לא תסגיר עבד אל אדניו ושם הזכיר שלא ילשינהו אל אדניו.28ואשמת - וכבר אשמת בעבור שברח אליך לכבוד השם, לחסות תחת כנפיו.29דור דור, דור, דור, לעלוקה - יא-טו מי דור אביו יקלל מצואתו לא רוחץ - ד' דברים אלה דבקים בפירוש עם ד' בנות, והעד על זה: דור אביו יקלל עין תלעג לאב לעלוקה כמו עוות וראוי להיות עקולה מן משפט מעוקל והיא תהפך כמו: כשב כבש ירעף יערוף ושתים ושלש דרך אריכות:30לא יברך - כי גמלתו וראויה לברכה. ויש דור שהוא טהור ונכבד בעיניו ומצואתו לא רוחץ, כלומר ומי שלא יוכל לרחוץ את בשרו מצואתו ואיה ירחץ לבבו מרעתו, ויחשוב שהוא טהור?! רמז למתגאים.31חרבות - העשוקים האביונים.32לעלוקה - כענין העקולים והעוותים שעושין הד' דורות, יש בנות ותולדות ד' אשר בם ידינם השם.33בנות - תולדות, כלומר שהשם הולידם וכן בנותיו והון טעמו ממון. פרוש אחר: כמו רב לך הונך, ליקהת מן יקהת עמים וטעמו לחבור אם ופירוש: יש דור שאביו יקלל וראוי לכבדו.34שאול - שישליכו בו הדור המקלל וימותו בלא עתם, כענין: מקלל אביו ואמו מות יומת:35ועוצר רחם - שיעצור הרחם פה הבטן ולא יולידו, בעבור הדור שלא רוחץ מטומאת זנות, ושלא יהיה לו בנים ולא יהיה לו זרע.36וארץ לא תשבע מים - באין מטר ויבשו זרועים ויהיו מושפלים הגאים והרמים ברעב.37ואש - היא היורדת מן השמים לאכול הדור האוכלים העניים ועושקים האביונים, כאש שירדה עליהם בימי אליהו, וכן: ותצא אש מלפני ה'. או האש רמז לחום המייבש, כאש ולא ירד הגשם והזכיר האב והאם פעם שנית, כי זה הדור הלועג והמקלל רע מהג' דורות ועין שתלעג לאב המוסר אותו ותבוז לחברת אם המיסרת אותו, יהי חלל וינקרו עיניו עורבי נחל, שאין מרחמין על בניהן ולא יאסף לקבורה, כי המכבד אותם יאריכון ימיו.38בני נשר - שירחמו על אבותם ובניהם.39ושלשה, דרך, כן - יח-כ ג' דבקים:40נפלאו - נעלמו.41הנשר - לא אדע איך הוא מעופף ברקיע באויר השמים והוא לא ידע אנה ינוח על הארץ.42פרוש אחר: דרך הנשר - שלא יעזוב אחריו דרך שיראה אדם מאין עבר וכן כלם.43ודרך נחש - איך יתכן ללכת על סלע בלי רגלים ואינו יודע באי זה מקום יוכל לנוח.44ודרך אניה בלב ים - המסתכנת לעבור בלב ים ולא תדע לאי זה מחוז יוליכנה הרוח.45בעלמה - בזנותו עמה שלא יירא מהשם בעברו על מצות לא תנאף ולא יתבונן סופו.46ומחתה - מן מחיתי כעב וכן הפירוש: ד' הם שנפלאו ממני ולא ידעתי אותם בחכמתי.47ג"כ דרך אשה מנאפת – למה לא תירא מהשם כי הנשים בכלל האנשים וכאשר אכלה ומחתה מאכל מפיה, כדי שלא תדע שאכלה, כן תזנה ותכחש ואמרה: לא פעלתי און והאדם ראוי להשמר ממנה.48אשה מנאפת - יכול בעלה מכסה דבר בשתים ואחר בשלש ואחר בארבע.49תחת - בעבור רגז הארץ, רמז לעם הארץ.50תחת עבד - שהמליכו השם עליהם בעבור חטאם ואינו מרחם על משלו ירגזו העם.51ונבל - בהיות שבע ומושל בעבור פשעם.52ותחת אשה - כאשר היא בעולה, כי תשנא את שונאיה שמאסוה ולא יכילוה, על כן יפחדו. ויתכן שנבעלה בעבור עון שונאיה.53ושפחה - שהיא יורשת גבירתה ומושלת עליה בגלל פשע הגברת, על כן ראוי לאדם להישמר מעון ולא ימשלו הנבזים על הנכבדים.54ארבעה - חמשה פסוקים דבקים.55קטנים - קטנים מן הנבראים בארץ.56מחוכמים - והשם החכימם לעשות כן.57לא עז - שאין כח בהם.58ויכינו - מאכלם כפי יכלתם.59לא עצום - טעמו רב, כמו: וירבו ויעצמו.60בסלע ביתם - להסתר שם.61חוצץ - פועל עומד, כמו יורד כמו: חדשיו חוצצו, כלומר נקבצו ונאספו כענין: כי מלאו ימי וכן ויצא חוצץ יצא מאוסף ומקובץ כענין: אסף החסיל. פרוש אחר: מן חצצון תמר.62שממית - שם חיה. ויתכן שהיא החיה הנמשלת לאדם בצורה ובדמות והעד שהיא חיה בידיה תתפש, כלומר שתופשת מה שיתנו לה, היא נמצא בהיכלי מלך בעבור חכמתה, ואלה הד' הם מחוכמים והנוצר ראוי ללמוד מהם דרך ארץ.63שלשה - ה' דבקים: ג' וד'. דרך אריכות.64צעד ולכת - כפל, כלומר שהולכים בנחת.65ליש - מטיב לכת, בעבור שהוא גבור ואינו מפחד מבהמה כאריות ונמרים ודובים, ולא ישוב מפני כלם, כי הוא גיבור מכלם.66זרזיר - שם חיה סמוך למלת מתנים - כלומר זרזיר ממתנים והזכירו כי הוא קל ברגליו וייטיב לכתו, כי בעת הצורך יוכל להשיג טרפו.67פרוש אחר: דבורים. פרוש אחר: נשר, או תיש ייטיב צעדו בלכתו, כי הצאן לא תעבורנה לפניו והענין כעתודים לפני צאן.68אל - איננו לשון פיוס.69קום - פעול, כמו סוג לב, כלומר שאין אדם קום להלחם עמו אז ייטיב צעדו, כי בעבור צדקו אין שטן מוקם כנגדו.70אם נבלת - לנגד איתיאל ואוכל דבר ואם זמות שים יד לפיך ואל תדבר. פרוש אחר: אם נבלת - המלה לשון עבר תחת עתיד. והטעם: אם תהיה נבל, כלומר אם תעשה נבלה בעת שתתנשא למלוכה.71או אם זמות – וחשבת לעשות נבלה, שים יד לפה ולא תעבוד המזמה. פרוש אחר: ואם עברת שחשבת להתנשא לפניו.72ואם זמות - שים יד לפיך.73פרוש אחר: אם נבלת - חשוב בלבך בהתנשא בעזר הבורא.74ואם זמות – בעבור רשעך שים יד לפה.75מיץ - ג' שרשים: האחד אפס המץ, והשני ימצו וישתו, והשלישי למען תמוצו,76ומיץ החלב והאף - הטעם בהמץ אחד מאלה, יצא מהם הדבר העומד בכח לצאת על ידי מעשה, כחמאה והדם ואפים, יקראו נחרים בעבור שיראו בהם וטעמו כן מיץ אפילו שיחרה אפו בכל עת, כאילו ימיצנו המיץ יוציא ריב, כלומר שיריב עם בני אדם ורצה לומר הזהר מן הנבלות, כי הוא גורר הכעס והכעס גורר המריבה.
