אבן עזרא על משלי י״א

1 בא זדון - חסר איש והנה בבא איש זדון יבוא קלון, שילקה לבני אדם.

2 ואת צנועים - ועם הצנועים.

3 חכמה - שיסבלו הקלון ולא יענוהו וצנועים הם המתביישים מעשות זדון, כמו: והצנע לכת.

4 תומת - על משקל טמאת והראוי תומת.

5 תנחם - שלא יכשלו.

6 וסלף - עוות, כלומר שיסלפו אחרים.

7 ישדם - הסלף, הוא ישודו אותם הבוגדים, וזה הפירוש ע"ד הקרי ביו"ד, וע"ד הקרי בוי"ו וסלף יבא לבוגדים ושדד אותם הסלף.

8 לא יועיל - לבוגדים ממונם ביום שיתעבם בהם השם.

9 וצדקה - תציל לישרים ממות הבוגדים, או תצילם שלא ימותו אלא בעת כלח.

10 תישר - שלא יכשלו ויפולו והעד יפול רשע.

11 תצילם - מצרה ובהות בוגדים, בהות הבגידה שיעשו בה ילכדו.

12 במות, תאבד - שיקוה לעשוק העניים.

13 אונים - מן און, כלומר שיוחילו לעשות און או יהיה אונים שם התאר, כמו בושים טובים.

14 נחלץ - מן: וחלצו את האבנים, כלומר השם יחלצהו מצרה הנגזרת על האדם.

15 ויבא רשע - בצרה בעבורו להיות כפרו.

16 בפה חנף - ענין רשע בפיהו, שידבר עדות שקר על רעהו חפץ להשחיתו או ברכילות, והצדיקים בדעתם ינצלו ויחלצו מן ההשחתה.

17 בטוב צדיקים - כאשר ייטיב להם השם - אז ישמחו אנשי קריתם, וכאשר יאבדו הרשעים – ירננו.

18 בברכת - דבק עם העליון וכן הוא ראויים הם שישמחו, כי בעבור ברכת הצדיקים תרום קרת, כלומר ירימו בניינה, או רמז לאנשיה ובעבור פי רשע המעיד שקר, או הרכילות תהרס קריתם.

19 בז - מי שיבוז לרעהו הראוי לכבדו, בעבור חכמתו הוא חסר דעת.

20 ואיש תבונות - יסבול הבזיון ויחריש שלא יבוז לרעהו, או יחריש ולא יענהו.

21 הולך - יקרא כן, בעבור שהוא מערב הענינים ואומר: הולך כי ישמע מזה הסוד, וילך לגלותו לאחרים.

22 רע - שם דבר.

23 וירוע - מענין תרועם. וכן הוא שבר ישבר, מי שערב זר שאינו מכירו.

24 ושונא - שיתקע כף בוטח ואינו מפחד ממלוה.

25 אשת חן - בעלת החן והיופי היא תומכת כבודה שיכבדוה בעבור יפיה, או כבוד רמז לממון והוא הנכון בעיני, והתמיכה שלא תוציא ממנו לצרכה ותחפוץ במתנת אחרים.

26 ועריצים - נוראים יתמכו עשרם ברוב מתנות אחרים שישחדום, אבל.

27 איש חסד גומל נפשו - ותומך אותה בחסדו ומשלימה עד שנת כלח.

28 שארו - בשרו הוא אכזרי שיעשה בעברת זדון עד שישחית אחר. אמר: שארו עם האכזרי, כי רצונו להעמיד הגוף בתענוגי העולם והחסיד מעמיד הנפש, בישרו ובחסדו.

29 שכר אמת - ומי שיזרע הצדק - שכרו שיתן לו השם הוא אמת וזריעת הצדק הוא המעשה.

30 כן צדקה - כאשר שכר הצדק – אמת, כן הצדקה בעבור חיים שישיגוה בה, והם חיי הנפש.

31 ומרדף - פועל יוצא ללב, או לאחר וכן הוא מצוה לרדוף, בעבור מותו שימות בלא עתו.

32 יד ליד - השם לנגד יד הרע, על כן לא ינקה. והטעם: לא יהיה נקי כי השם ישיב גמולו בראשו.

33 וזרע צדיקים - הם בני הצדיקים שימלטו מצרה בשביל אבותם.

34 באף חזיר - כי הוא יביאהו בטיט וישחיתהו וזהו משל וכן היופי כזהב והאשה האולת כחזיר, שאין לו דעת והיופי בה נשחת כאשר סרה מטעם חכמה וסרת על משקל: ומגרת ביתה.

35 תאות - אך ממעט כל התאוות לבד תאות מעשה הטוב והרשעים יקוו לעשות עברה. והטעם: להתעבר באחרים ומדת הכעס שתעבור על מדה, תקרא עברה.

36 יש מפזר - לעניים.

37 ונוסף עוד - הממון.

38 וחושך - ממונו מיושר, מעשות יושר, שלא יתן לעניים.

39 וחשך - בעבור שיבואהו מחסור ואך ממעט תוספת המפזר.

40 יורא - מלשון והורית להם. ופירוש: נפש הנותנת מברכותיה, השם ידשנה וירבה השם שהוא מרוה אותה.

41 גם הוא יורא - וצוה להרוות איש אשר יחסר וזהו: הענק תעניק לו והחזקת בו.

42 פרוש אחר: ומרוה דבק עם נפש ברכה. ופירוש: איש מרוה גם הוא יורא ענין הדשן, כי הוא מדושן בהרוותו איש מחסור. פרוש אחר: החכם שהוא מרוה אחרים - האל יתן לו שררה.

43 בר - הוא הנקי מן התבן, על משקל חג פת בג.

44 יקבוהו - מענין קבה לי ומשרשו כי משקל קבה הבה וכן ארה לי, והתכונה בהם נקבה יהבה נארה שמעה סלחה:

45 משביר - מוכר שבר. פירוש: מי שמונע בעת רעב תבואתו עד שימכרה בדמים יקרים - יקללוהו עמים וברכה תבוא לראש מוכר שברו בעת הצורך.

46 שוחר - שיקום בשחר לעשות טוב הוא יבקש לרצות חברו אשר חטא לו, או שיבקש רצון שירצהו השם.

47 ודורש - לעשות רעה לרעהו, היא תבואנו מאת השם כענין: ישוב עמלו בראשו וגו'.

48 בוטח בעשרו - ולא בשם, לא יועילנו כי הוא יפול ביד מבקשי נפשו, והצדיקים שיבטחו בשם ולא בעשרם - יפרחו ויציצו כעלה.

49 עוכר ביתו - באולתו הוא נוחל רוח והבל ועבדו של האויל לחכם לב לנחלה, כי יקנהו ממנו והודיע כי האויל משחית קנינו, והחכם קונהו בחכמתו, או האויל הוא עבד לחכם.

50 פרי צדיק - פרי מחשבות שכלו ללמדם מוסר מפיהו, כפרי עץ החיים.

51 ולוקח - מענין: כי לקח טוב. ופירש ומחכים נפשות חכם ומודיעם המוסרים וכמו: מה יקחך לבך יחכימך פרוש אחר: קונה כמו המביאים את המקחות. ובלשון חז"ל קורין לקנין מקח, כלומר קונה נפשות כעבדים ושפחות כענין ועבד אויל.

52 פרוש אחר: ולוקח נפשות - בחכמתו יציל אותו מרע.

53 בארץ ישולם - בעודו חי ישלם לו השם מעשה הטוב.

54 אף - כמו כן הרשעים ישולם שכר פעולתם טרם מותם כענין אל פניו ישלם לו.