אבן עזרא על שמות ב׳:ב׳

2 ותהר. אין ספק כמו שהזכרנו כי אהרן גדול בשנים ממשה וככה קבלו אבותינו שפועה היתה מרים וכתיב "ותתצב אחותו מרחוק" למטה פ' ד והנה ידענו כי תחלת קץ ד' מאות שנה היו מיום שנולד יצחק, כי הוא לבדו יקרא זרע, והנה בן ששים שנה הוליד את יעקב ברא' כה כו, ויעקב הוליד את ראובן בן שמונים וחמש, והיה ברדתו אל מצרים בן מאה ושלשים שנה שם מז ט, חברנו עליהם ששים של יצחק עלו ק"צ והנה נשארו ר"י, נוציא מהם ע' שנה שחיה יוסף אחרי כן והנה נשארו ק"מ, ושנות לוי ברדתו אל מצרים מ"ג והנה חיה כ"ב שנה אחרי יוסף והנה נשארו קי"ח כי כתוב הוא, וימת יוסף בן מאה ועשר שנים שם נ כו ומתי מלך המלך החדש, וכמה שנים בנו ערי מסכנות, והנה קרוב מלדת משה נגזר על הזכרים, ובן זוטא אמר כל המספר דבר מעשה לא ישא פנים לנכבד להזכירו תחלה, וכתוב ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם במד' כו נט והנה היא קטנה, והנה זה המוכה בסנורים שכח שם חם ויפת, וכתיב "ויולד נח" ברא' ה לב, ויפת הוא הגדול, ועוד "שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו שם מט לא", והיא נקברה במערה קודם אברהם ל"ח שנה, ודע כי הנו"ן תמצא חסירה, או מובלעת בדגשות בתחלת המפעל, כנו"ן "גש הלאה" ברא' יט ט "ויגש אליו" שם מד יח, ובאמצע, כמו וגם אף עלה בישראל תה' עח כא או ויחר אף שם קו מ, והנה הנו"ן מובלעת באמצע, על כן נדגש פ"א "ויחר אפו" ברא' לט יט ישוב אַפְךָ ישעי' יב א, וככה נו"ן נתן, במלת תִּתִּי ברא' כט יט כי הוא כמו תנתי, כי תי"ו האחרון איננו שרש, רק הוא כמו שבתי תה' קלט ב לכתי מ"א ב ה לדתי, גם בסוף, תת פחדך דבר' ב כה, טוב תתי אותה לך ברא' כט יט, וככה בשמות, כי בת היתה ראויה להיות לשון נקבה כמו מן בֵן בָנָה, והיא תתערב עם "אשר בנה בית" דבר' כה והנה החליפו הה"א בתי"ו, כמו גבירה גברת, עטרה עטרת, פעם סמוך ופעם איננו סמוך, כמו עטרת תפארת משלי ד ט, והנה חסרו הנו"ן להקל על הלשון ויאמרו בת, ומלת רחל בתו ברא' כט ו, כמלת אמת חסדו ואמתו, והנה התי"ו לשון נקבה, והנה הנו"ן מובלעת, ולשון רבות אמונות ולא אמתות ולא אמיתיות כמו בנות, ולא בתות ולא בתים:

3 ותהר. לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא התחדש דבר בלדתם, ומלת טוב כאשר תמצא באיש מלא דעת יתכן היותו בנשמה כמו "טוב עם ד'" וטוב עם אנשים או טוב עין משלי כב ט או בגוף או בצורה טוב תואר או מראה בעבור שמצאנו בילד כי טוב הוא, אין לפרשו, כי אם בצורתו טוב מכל הילודים:

4 שלשה ירחים. י"א כי בחודש השביעי מתחלת ההריון נולד גם זה דרש כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרתה האשה, ולפי דעתי כי הכתוב ספר החדשים שיכלה להצפינו, כי אין כח באדם לראות באשה מתי תלד, כי רחוק הוא שהוא נולד בחודש השביעי מתחלת ההריון כי הנולדים ככה הם קצרי קומה ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר, כי רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים, והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים, וחמשה פעמים נסיתיו גם אני, כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה גם מעלה הצומחת רגע ההריון, שם תהיה הלבנה רגע המולד והנה המעמד הקוצב הם רנ"ט ימים ושליש יום והאמצעי רע"ג והגדול שהוא הארוך רפ"ז, וחכמי המולדות יודו כן, ואין טענה מהשבטים, כי להיותם על הסדר איננה ראיה, כי הרבה כאלה בתורה, על כן יתכן שרחל נתנה שפחתה ליעקב בלדת שמעון, גם נולד יששכר קודם אשר, ודינה בבטן אחת נולדה עם זבלון, על כן מלת "ואחר ילדה בת" ברא' ל כא כמו ואחרי כן יצא אחיו שם כה, שלא זכר ותהר לכל אחד, גם לתקפות הימים ש"א א כ שלש הי':