אבן עזרא על שמות י״ב:ו׳

6 והיה לכם למשמרת. שישמרנו כל אחד בביתו:

7 בין הערבים. מלה קשה, ורבינו שלמה אמר, כי רגע נטות השמש ומחצי היום לצד מערב ולא נתן טעם למה ערבים שנים, והנה כתוב, ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים למטה ל, ה, ואין ספק כי בשקוע השמש ידליק את הנרות, וכאשר חפשנו זאת המלה מצאנו כי יקרא רגע בין הערבים ערב, כי כן כתוב, בין הערבים תאכלו בשר טז יב, ושם כתוב, בתת ה' לכם בערב בשר לאכול, שם שם ח ובהדלקת הנרות כתוב, יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר כז כא, וכתיב עולות לה', לבקר ולערב עזרא ג ג, וכתיב "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" למטה כט לט, והנה על הפסח שכתוב בו בין הערבים, מצאנו "שם תזבח את הפסח בערב, כבא השמש מועד צאתך ממצרים" דבר' טז ו, פי' כבא השמש לצד מערב ואין זה משמע ביאה, כי הוא היפך יציאת השמש, מדכתיב, השמש יצא על הארץ ברא' יט כג שהחל להראות על הארץ, וככה, ובא השמש וטהר ויקרא כב ז שלא יראה על הארץ, והנה כתוב על מקרה לילה, והיה לפנות ערב ירחץ במים דבר' כג יב, ואם אין הדבר כן, יבאר לנו מה הפרש יש בין כבוא השמש של פסח, ובין כבוא השמש של מקרה לילה, וככה ובא השמש וטהר ויקרא כב ז, אמרו המינים כי שלשה ערבים הם וראייתם בעבור שמצאו, עד הערב השלישית ש"א ב, ה, והם לא הכירו האמת ולא הבינו, כי כתוב, מחר חדש וגו' ושלשת תרד מאוד שם שם יה יט שפירושו כאשר יהיה היום השלישי מהיום הסמוך לערב השדה שאתה נסתר שם, ובעבור זה אמר עד הערב השלישי, ועתה אשוב לפרש, דע כי משקל ערבים לעולם נופל על משקל שנים כמו אָבְנָיִם למעלה א טז וכמוהו לוחתָיִם יחז' כז ה וככה דְרָכַיִם משלי כח ו, והעד יפול באחת שם וככה שמים, כי הם שני סדני הגלגל שהם כמו מסמרות נטועים שעליהם משענות הגלגל וככה לנטוע שמים ישעי' נא טז, וכבר פירשתי בס' השם הנכבד, כי שמים מגזרת שם ישר נכח עמו איוב כג ז, רמז לשני מקומות, והנה יש לנו שני ערבים האחד עריבת השמש, והוא עת ביאתו תחת הארץ, והשני ביאת אורו הנראה בעבים והנה יש ביניהם קרוב משעה ושליש שעה, אז יבא בעל קרי אל המחנה וידליק אהרן את הנרות אמר הגאון רב סעדיה ז"ל, מדת מזבח העולה חמש אמות אורך, וחמש אמות רוחב ובמדת הזאת לא יעמדו כי אם כהנים מעטים שהם זורקים דמי הפסחים קודם שיקרשו והנה בימי יאשיהו שהיו ישראל מועטים לא יכלו הכהנים לזרוק דמי הפסחים והשלמים ששחטו לזרקם לשעה ושליש שעה, ואף כי בהיות כל השבטים בארצם, והנה היתה קבלה שיחלו לשחוט מהרגע שיתברר לאדם כי השמש נטה לצד מערב והזכיר הכתוב בין הערבים שרוב הפסחים היו אז נשחטים שם, והוא סוף הזמן שלא יעבור עד עריבת אור השמש: