הון עשיר על משנה שבת ד׳:א׳

מהדורה: הון עשיר, אמשטרדם תצ"א

מקור משנה שבת ד׳:א׳
1 בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין. אֵין טוֹמְנִין לֹא בְגֶפֶת וְלֹא בְזֶבֶל, לֹא בְמֶלַח וְלֹא בְסִיד וְלֹא בְחֹל, בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים. לֹא בְתֶבֶן וְלֹא בְזָגִים וְלֹא בְמוֹכִים וְלֹא בַעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים, אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁין. טוֹמְנִין בִּכְסוּת וּבְפֵרוֹת, בְּכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְסֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בְּדַקָּה וּמַתִּיר בְּגַסָּה:
פירוש הון עשיר על משנה שבת ד׳:א׳
1 במה טומנין ובמה אין טומנין, אין טומנין. הקדים טומנין לאין טומנין, לרמוז מתחילה דמצוה לטמון תבשיל לאכול דבר חם בשבת אם הוא לו לתענוג, ומי שאינו מאמין בדברי חכמים ואינו טומן בדברים המותרים, קרוב הדבר לומר דמין הוא דאינו אוכל דבר חם בשבת, וכמ"ש בעל הלבוש סי' רנז ס"ח. וקמפרש ברישא אין טומנין, משום הדברים דאין טומנין בהם כשהן לחין, וטומנין בהם אח"כ כשהם יבשים, ובראשונה הם לחים ואח"כ הם יבשים, לרמוז דהאי לחות ר"ל מחמת עצמן כמ"ש הרב, דזה הוא הקודם לעולם ליבשות, דלחות מחמת דבר אחר לפעמים יארע להם אף אחר היבשות:
2 ובנעורת של פשתן דקה. משום דר' יהודה נקט דקה, וגסה אתיא במכ"ש:
3 ומתיר בגסה. אצטריך לאשמועינן דדקה דקאמר דווקא הוא, דלא תימא סירכאי דת"ק נקט, ולאו דווקא הוא: