השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ו׳

מהדורה: תורת-אמת

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ה׳:ט״ז השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ח׳:ה׳ »

12 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

פּוֹסֵק אָדָם עִם הַנָּכְרִי עַל הַמְּלָאכָה וְקוֹצֵץ דָּמִים וְהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת מֻתָּר. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַנָּכְרִי לְיָמִים הַרְבֵּה מֻתָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת. כֵּיצַד. כְּגוֹן שֶׁשָּׂכַר הַנָּכְרִי לְשָׁנָה אוֹ לִשְׁתַּיִם שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ אוֹ שֶׁיֶּאֱרֹג לוֹ. הֲרֵי זֶה כּוֹתֵב וְאוֹרֵג בְּשַׁבָּת וּמֻתָּר כְּאִלּוּ קָצַץ עִמּוֹ שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ סֵפֶר אוֹ שֶׁיֶּאֱרֹג לוֹ בֶּגֶד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְהוּא שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב עִמּוֹ יוֹם יוֹם:

16 תוספתא כפשוטה על שבת פתח ↗

50. אין משכירין כלים לגוי וכו'. וכ"ה סדר ההלכות בד. וכן משמע קצת שהיה הסדר לפני הירושלמי פ"א ה"ח, ד' ע"א, והבבלי י"ט א'. אבל בכי"ע, כי"ל וקג"נ באות כאן הי"ג והי"ד שלהלן. ובכי"ע: אין נותנין כלים לגוי וכו'.41בתשובות גאוני מזרח ומערב סי' נ"א אוה"ג, עמ' 14: מהו לשגר ע"י גוי כלים בשבת וכו'. כך ראינו שאסור לשגר ע"י גוי פרקמטיא וכו' אא"כ נתנם לו מע"ש וכו', ואם יקשה לך זו ששנינו אין משלחין כלים ביד גוים בשבת צ"ל: בערב שבת ובשלישי וברביעי מותר, ההוא להוציאו לים הגדול שהוא דרך רחוקה מאד, ועשו חכמים הדחק גדול בכך. ולכאורה משמע שהכוונה לברייתא שלנו, וגרס בה "אין משלחין" במקום "אין משכירין", והיא כעין גירסת כי"ע, ולפי גירסא זו נופלות כל הקושיות. אבל אפשר ואפשר שצ"ל שם: אין משלחין איגרות, כהגהת המו"ל, והכוונה לברייתא הסמוכה. ולפי פירוש הגאון אין סתירה בין שתי הברייתות על משלוח אגרת שבבבלי שם, עיין בהערה ג' שם. ועיין מ"ש להלן, סוף שו' 57–58, ד"ה ואפשר לפרשו. אבל כגירסתינו כ"ה גם בד, כי"ל וקג"נ. וכן הובאה בבא זו בבבלי הנ"ל. וכבר נתקשו הרבה רבותינו הראשונים בטעם האיסור. ובעל המאור בספ"א פירש בשיטת הרי"ף שהטעם הוא מפני שביתת כלים, ובית שמאי היא. וכבר תמהו עליו,42עיין במלחמות שם, בתוספות י"ט א' ד"ה לא ישכיר, ברשב"א שם ועוד. שאם מטעם שביתת כלים אתינן עלה אפילו אם השכיר ביום א' יהא אסור. ורוב הראשונים דחו טעם זה ופירשו שאפילו ב"ה אוסרים להשכיר בע"ש, הואיל והוא מקבל שכר והגוי מתחיל במלאכה מיד, נראה כאילו מתנה עמו, או כאילו הוא שלוחו של ישראל, ואסור להשכיר אפילו בהבלעה.43עיין בראשונים הנ"ל, בהשגות הראב"ד פ"ו, מה' שבת הט"ז, בחידושים המיוחסים להר"ן י"ט א' סד"ה כיוצא בו, במאירי וברא"ש שם. אבל להשאיל מותר אפילו בע"ש, כמפורש בברייתא שבבבלי י"ח ב'.ברם גם בר"מ פ"ו מה' שבת הט"ז משמע שפירש שמטעם שביתת כלים אתינן עלה, וב"ש היא ואין הלכה כמותם, ועיין מ"ש להלן.

24 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

פֵּרוֹת שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם וְחָזְרוּ. בְּשׁוֹגֵג יֵאָכְלוּ בְּשַׁבָּת שֶׁהֲרֵי לֹא נַעֲשָׂה בְּגוּפָן מַעֲשֶׂה וְלֹא נִשְׁתַּנּוּ. בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכְלוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת:

1 כיצד כגון ששכר לשנה או לשתים. כתב הראב"ד ז"ל דבר זה לא נהיר ולא צהיר שאף על פי שאינו מדקדק עמו כשהוא בטל מ"מ אותה מלאכה משתרשא ליה ואינו דומה לקבלנות, עכ"ל:

1 ומותר להשאיל כלים ולהשכירן לגוי. א"א אין הכל מודים בשכירות הואיל ונהנה כאלו עושה מלאכה לישראל וכל יום ו' אסור שמא יכנס בו שבת, עכ"ל:

1 פירות שיצאו. כתב הראב"ד ז"ל דוקא שלא חזרו למקומן אבל חזרו למקומן אפילו במזיד יאכלו והכי אסקה רב פפא בעירובין, עכ"ל:

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ה׳:ט״ז השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ח׳:ה׳ »