השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת כ״ט

מהדורה: תורת-אמת

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת כ״ח:י״ח השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ל׳:ד׳ »

10 קרבן נתנאל על פסחים פתח ↗

תנא מהדר אלילה ונסב קרא דיממא. מכאן קשה לפי מה שפי' הראב"ד פ' כ"ט מהל' שבת מדכתיב את יום ולא כתיב ביום משמע בתחלת כניסת יום א"כ מאי פריך. וכמו כן יש להקשות על מה שכתב הכ"מ שחולק על הראב"ד במה שכתב ואלו בא לקדש ביום על הפת מי לא מקדש וחולק עליו דליתא והטעם בזה לפי שבלילה שהוא מזכיר קדושת היום די היכר בכך. ואם חביב עליו הפת ביותר יקדש על הפת. אבל ביום שאין היכר אלא כשמברך בפה"ג קודם סעודה שלא כדרכו בחול אבל אם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן ע"כ. לדבריו כמו כן יש להקשות מאי צריך לשבש הברייתא. ה"ל למימר דה"ק זכרהו על היין אין לי אלא ביום דאין היכר אם לא שיקדש על היין שלא כדרכו בחול בלילה מנין שצריך לקדש על היין לכתחלה ולא אפת ת"ל את יום וצ"ע וע"ק על הראב"ד הא דכתיב אח יום ולא כתיב ביום בעינן לג"ש כדאיתא בפ' זה דף קי"ז ע"ב ע"ש:

12 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

מִי שֶׁהָיָה אוֹכֵל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְקָדַשׁ עָלָיו הַיּוֹם וְהוּא בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה פּוֹרֵס מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן וּמְקַדֵּשׁ וְגוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הָיָה אוֹכֵל בְּשַׁבָּת וְיָצָא הַשַּׁבָּת וְהוּא בְּתוֹךְ סְעֻדָּתוֹ גּוֹמֵר סְעֻדָּתוֹ וְנוֹטֵל יָדָיו וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל עָלָיו. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיָּה פּוֹסֵק וּמַבְדִּיל וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר לִשְׁתִיָּתוֹ:

14 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

אֵין מְקַדְּשִׁין אֶלָּא עַל הַיַּיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. לְפִיכָךְ אִם נִתְעָרֵב בּוֹ דְּבַשׁ אוֹ שְׂאוֹר אֲפִלּוּ כְּטִפַּת הַחַרְדָּל בְּחָבִית גְּדוֹלָה אֵין מְקַדְּשִׁין עָלָיו. כָּךְ אָנוּ מוֹרִין בְּכָל הַמַּעֲרָב. וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר לְקַדֵּשׁ עָלָיו וְאוֹמֵר לֹא נֶאֱמַר הַיַּיִן הָרָאוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא לְהוֹצִיא יַיִן שֶׁרֵיחוֹ רַע אוֹ מְגֻלֶּה אוֹ מְבֻשָּׁל שֶׁאֵין מְקַדְּשִׁין עַל אֶחָד מֵהֶן:

16 משנה תורה, הלכות שבת פתח ↗

כְּלִי שֶׁהָיָה מָלֵא יַיִן אֲפִלּוּ מַחֲזִיק כַּמָּה רְבִיעִיּוֹת אִם שָׁתָה מִמֶּנּוּ מְעַט הֲרֵי זֶה פְּגָמוֹ וְנִפְסַל וְאֵין מְקַדְּשִׁין עַל הַשְּׁאָר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּשִׁיּוּרֵי כּוֹסוֹת:

1 ואסור לו לאדם וכו'. כתב הראב"ד ז"ל בחיי ראשי אם מסברא אמרה לא סבר מימיו סברא פחותה מזו ולפי שקראוהו קדושא רבא יצא לו, ואינו כלום שכבר נתקדש היום בכניסתו על היין קודם שיטעום ואילו בא לקדש על הפת מי לא מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל וכשדרשו אין לי אלא בלילה ביום מנין ת"ל את יום אסמכתא היא דעיקר קדושא בליליא כתיב מדכתיב את יום ולא כתיב ביום א"נ דאי לא קדיש בליליא קאמר, עכ"ל:

1 היה אוכל בשבת וכו'. כתב הראב"ד ז"ל והוא שאין לו אלא אותו הכוס, עכ"ל:

1 אם נתערב כו' ויש מי כו'. כתב הראב"ד אמת הוא זה וכן מכוון בירושלמי שמקדשין ביין קונדיטון, עכ"ל:

1 כלי שהיה מלא וכו'. כתב הראב"ד ז"ל ודוקא מן הכוס עצמו, עכ"ל:

10 בית יוסף פתח ↗

ואם אין לו יין יברך על השכר וכו' כלומר והוא שיהא חמר מדינה כמו שנתבאר בסימן ער"ב ושם כתב דיותר טוב לקדש על השכר מעל הפת בסעודת שחרית משום דכשמברך שחרית על הפת תחלה אין כאן שום שינוי ומשמע דאפילו אינו חמר מדינה קאמר דמקדשין עליו בשחרית מההיא טעמא וכתב הראב"ד בפכ"ט מה' שבת שאם בא לקדש ביום על הפת מקדש ותחשב המוציא במקום ברכת היין ויאכל וה"ה כתב שאינו מקדש לפי שביום כיון שאינו מזכיר קדושת היום אין ההיכר אלא שמברך בפה"ג קודם סעודה שלא כדרכו בחול ואם בא לקדש על הפת איזה היכר יש כאן וכ"כ הרא"ש בתשובה ומשמע שאם לא מצא יין או שכר לקדש עליו ביום אוכל בלא קידוש דאין לו לבטל עונג שבת בשביל שאינו יכול לקדש:

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת כ״ח:י״ח השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות שבת ל׳:ד׳ »