השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה 18 פרקים

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה י״ג

מהדורה: תורת-אמת

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה י״ב:י׳ השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה ט״ו:א׳ »

2 משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה פתח ↗

כֵּיצַד מַכְרִיז. אִם מָצָא מָעוֹת מַכְרִיז מִי שֶׁאָבַד לוֹ מַטְבֵּעַ. וְכֵן מַכְרִיז מִי שֶׁאָבַד לוֹ כְּסוּת אוֹ בְּהֵמָה אוֹ שְׁטָרוֹת יָבוֹא וְיִתֵּן סִימָנִים וְיִטּל וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוֹדִיעַ מִין הָאֲבֵדָה לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַחְזִירוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן סִימָנִים מֻבְהָקִין:

3 פני יהושע על בבא מציעא פתח ↗

בד"ה דרשהו כו' וא"ת דבמתני' דריש מהאי קרא דלא יחזיר עד סוף הדיבור. ודבריהם לכאורה קשה להולמן ועיין בב"ח ח"מ סימן רס"ז שהאריך בלשון התוספות והמעי' בצדק ישפוט שדבריו דחוקין בפשט לשון הגמרא. ולענ"ד דברי התוספות מבוארים משום דהא דקאמר המקשה מאי לאו בסימנים יש לפרש באחד משני עניינים או שנאמר דכוונתו דבסימנים גופא יוודע הדבר שאינו רמאי שע"י שיאמר כל סימני האבידה ניכר שאינו רמאי ואי לאו דחיישינן לרמאות הוי סגי אפילו בסימנים כל דהו וא"כ מוכח דסימנים מלתא אלימתא היא מדאורייתא או שנאמר הא דקאמר מאי לאו בסימנים היינו שידרשנו אם אינו רמאי יחזיר לו בסימנים והיינו כמתניתין דלקמן ואפ"ה מוכח שפיר דהיכא דלא שייך רמאות מהני סימנים ואם כן תפשוט לענין גט אשה דהא לא שייך רמאות והתוספות משמע להו עיקר כפי' הראשון ומש"ה מקשו דא"א לפרש כן לשון הברייתא דהא במתניתין לקמן משמע להיפך דלרמאי לא יחזיר אפי' ע"י סימנים אלא דאפ"ה ליכא למידחי קושיית התוספות ולומר דאפ"ה מקשה הש"ס שפיר כדכתיבנא דמ"מ תקשה יותר אדמקשה מברייתא ליקשו ממתניתין בזו הסברא גופא וע"ז משני שפיר דהא דלא מקשה ממתני' היינו משום דאיכא למימר אסמכתא היא כו' וכתבו ועוי"ל כו' היינו כפירוש ראשון שע"י הסימנים ניכר שאינו רמאי והיינו בסתם בני אדם אבל מתני' דלקמן איירי בודאי רמאי כנ"ל ודו"ק. ולענין מאי דמשני בגמרא לא בעדים עיין בבעל המאור שכתב בשם רש"י דהכי פירושו דלרמאי בעינן דוקא עדים ולשאינו רמאי בעינן מיהא סימן מובהק אבל שאינו מובהק לא מהני מדאורייתא ולי אפשר לומר דאפילו לדעת הרבה פוסקים שסימן מובהק ה"ל לגמרי כעדים ואם כן אי אמרינן דמהדרינן לרמאי בעדים ה"ה בסימן מובהק לגמרי וכן נ"ל שהיא דעת הראב"ד פי"ג מהלכות אבידה לאפוקי ממ"ש שם ה"ה ולמאן דס"ל דאפילו בסימן מובהק לא מהדרינן וע"כ היינו משום דברמאי כ"ע מודו דחיישינן לשאלה או מכירה וא"כ בעדים שהיתה שלו נמי לא סגי אלא בעינן עדי נפילה דוקא ברמאי והיינו דקאמר דרשהו בעדים ודו"ק:

15 משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה פתח ↗

מָצָא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ הוּא לְהַאֲכִילוֹ. אִם הָיָה דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל כְּגוֹן פָּרָה וַחֲמוֹר מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַמְּצִיאָה וּמַשְׂכִּירָן וְלוֹקֵחַ שָׂכָר וּמַאֲכִיל. וְאִם הָיָה שְׂכָרָן יֶתֶר עַל אֲכִילָתָן הֲרֵי הַיֶּתֶר לַבְּעָלִים. וְכֵן הַתַּרְנְגוֹלִין מוֹכֵר בֵּיצֵיהֶן וּמַאֲכִילָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִיכַּן וְאֵילָךְ שָׁם דְּמֵיהֶן עָלָיו וַהֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ וְשֶׁל בְּעָלִים בְּשֻׁתָּפוּת כְּדִין כָּל הַשָּׁם בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ:

20 משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה פתח ↗

הַמּוֹצֵא מְצִיאָה לֹא יִשָּׁבַע מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר יִשָּׁבַע יַנִּיחַ הַמְּצִיאָה וְיֵלֵךְ לוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע. אֲפִלּוּ מָצָא כִּיס וְטָעַן בַּעַל הַמְּצִיאָה שֶׁשְּׁנֵי כִּיסִים קְשׁוּרִים הָיוּ וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְצָא הָאֶחָד אֶלָּא אִם נִמְצָא הָאַחֵר הַקָּשׁוּר עִמּוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׁבַע:

1 סימנים מובהקים וכו'. א"א לאפוקי חיורי וסומקי קאמר עכ"ל:

1 שהיא שלו וכו'. א"א סימן מובהק לגמרי עכ"ל:

1 וכן תרנגולין וכו'. א"א יפה אמר שהרי שנינו שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה למחצית שכר הילכך כל מה שיוכל להחזיר ליד בעליה מחזיר עכ"ל:

1 לא ישבע וכו'. א"א הרב ז"ל פוסק כראב"י דקאי רבי יצחק כוותיה במס' גיטין ואמר ישבע בשני כיסים קשורים ואין הכל מודים לו עכ"ל:

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה י״ב:י׳ השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות גזילה ואבידה ט״ו:א׳ »