השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳

מהדורה: תורת-אמת

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ח׳:ה׳ השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ט״ו »

מקור: משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳

5 משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים פתח ↗

הָאוֹמֵר אֵינִי יוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה מִפְּנֵי שֶׁבְּגָדַי צְבוּעִים אַף בִּלְבָנִים לֹא יַעֲבֹר בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה. אָמַר אֵינִי עוֹבֵר מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בְּרַגְלִי סַנְדָּל אַף יָחֵף לֹא יַעֲבֹר:

6 משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים פתח ↗

מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם הִתְפַּלֵּל אִם לֹא הִתְפַּלֵּל אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אֶלָּא אִם כֵּן מִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ עַל דַּעַת שֶׁהִיא נְדָבָה. שֶׁאִם רָצָה יָחִיד לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם תְּפִלַּת נְדָבָה יִתְפַּלֵּל. מִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְנִזְכַּר שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל פּוֹסֵק וַאֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בְּרָכָה. וְאִם הָיְתָה תְּפִלַּת עַרְבִית אֵינוֹ פּוֹסֵק שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ מִתְּחִלָּה אֶלָּא עַל דַּעַת שֶׁאֵינָהּ חוֹבָה:

13 תוספתא כפשוטה על ברכות פתח ↗

12. אשר ברא וכו'. וכן בבבלי: ראה פת ואמר כמה נאה פת זו וכו'. ומרהיטת הלשון משמע שבברכת ראיה עסיקינן עיין להלן פ"ו ה"ד ומש"ש, ואמר ר"מ שאם אוכל מיד יוצא בברכה זו בדיעבד. וכן בירושלמי נדרים ספ"ו, מ' סע"א: א"ר יוסי כן אורחיה דבר נשא מי חמי פיתא נקייה ומימר ברוך דברא הדין חיטתא.6עיי"ש ברשב"א, מאירי וריטב"א לבבלי נדרים נ"ג ב'. ומשמע שכן היה דרכן של בני אדם לברך על ראיית פת יפה. אבל בירושלמי כאן: ר' מאיר אומר אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה וכו' ועיין באהצו"י שם עמ' 151.והצד השוה בכל המקורות כאן שלא הזכירו את השם בברכה זו. אלא שכן דרכן של המשניות והברייתות עיין להלן בפ"ט ובתוספתא פ"ו ועוד להשמיט את תורף הברכות ולנקוט בטופס גרידא. ובבבלי גרסו בברייתא זו: ברוך המקום שבראה וכו'. ופי' בצל"ח ש"המקום" הוא במקום השם. ולהלן בבבלי שם: בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מריה דהאי פיתא. אמר רב יצא. והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה? דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא. ופירשו הראשונים עיין בתוה"א להרמב"ן, שער ההודאה, ד"ו ט"ו ע"ב; רא"ש פ"ט סוף סי' ג'. ועיי"ש במעדני יו"ט סי' א' אות ה' שרחמנא בא במקום השם, ויוצא בה כברכה שלפני המזון וכברכה ראשונה שלאחר המזון עיין בבבלי שם ובחי' הרשב"א במקומו. ברם בירושלמי הנ"ל מביא עובדא מברכת פרסי מעין זו של בנימין רעיא שבבבלי ופסקו של רב בה, ואינו מקשה כלל מרב על רב עיין מ"ש להלן, אעפ"י שמלשון הירושלמי משמע שהפרסי לא הזכיר כלל לא שם ולא מלכות, וכשם שהבינו גם בבבלי בעובדא שלהם.ולפיכך נראה שבא"י סברו שבדיעבד יצא בברכה, אפילו לא הזכיר את השם במפורש, ובלבד שיהא ברור מתוך לשונו שמברך לשמים. ואם אמר אדם "מי שברא את הפת" או "בורא הפת", הרי כוונתו ברורה מתוך לשונו, ואין בורא פת אלא אחד, ולפיכך לא הקשו כלום על ברכת הפרסי, מפני שהוא אמר ברוך דברא הדין פסא. ובשיטת בני א"י המברך: בורא פרי אדמה, או: בורא פרי העץ וכדומה יצא בדיעבד,7עיין במנחת חינוך, מצוה ת"ל. מפני ש"בורא" הוא כינוי לשמים. ודווקא אם אמר: ברוך מריה דהאי פיתא, או ברוך שעקר ע"ז מארצינו וכדומה, לא יצא, שהרי מתוך דבריו אינו מוכח כלל שמתכוין לשמים, ושמא כוונתו לבעל הפת8עיין בבלי נ' א', ובב"ח טאו"ח סי' צ"ב ד"ה וכל המשנה. ועיין בנוסח הר"מ מכת"י הוצ' רי"ל זלוטניק "מחברות מני קדם" עמ' 58, ועיי"ש עמ' 60. או לאדם שעקר את הע"ז וכדומה.אמנם אף בירושלמי פ"ט ה"א, י"ב ע"ד אמרו: ר' זעירא ור' יהודה בשם רב כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה עיין אהצו"י שם עמ' 195 ובראבי"ה ח"א סי' קי"ד עמ' 95 ואילך וכו', רב אמר צריך לומר אתה וכו', אבל אפשר שבא"י פירשו אינה ברכה - אינה ברכה כתיקונה.9מסוגיית הבבלי מ' ב' ברור שפירשו שאפילו בדיעבד לא יצא. וכן אמרו בכריתות ו' ב': כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית. וכן בירושלמי תענית פ"ב ה"א, ס"ה ע"א וע"ב אילין תענייתא דאנן גי' הגאונים: דאינון עבדין לית אינון תעניין, למה דלית נשייא עמן, ופירושו שאין התענית כתיקונה. ועיין מ"ש ברא"ה כאן פ"ז, ריש עמ' קנ"ד. וכן מה שאמר רב: צריך לומר אתה, פירושו שלכתחילה לא יאמר את הברכה בנסתר, אלא יאמר אתה,10בערוגת הבשם ח"א, הוצ' אורבך עמ' 127: ואומ' בירושלמי ליתא לפנינו כי על כן הוקבע בברכות ברוך אתה, כאילו מדבר פה לפה לשומע בירושלמי כאן פ"ט ה"א, י"ב ע"א: כאדם המשיח באוזן חבירו והוא שומע. ועיין מחז"ו, עמ' 56, וס' חסידים הוצ' מק"נ סי' תקמ"ט. ובמנהיג סי' מ"ו, ט"ו ע"ב: ומזה המקרא שויתי ה' לנגדי תמיד מצאתי במדרש טעם לכל מטבע הברכות, שבתחלת הברכות נראה שהמקום עומד לנגדנו, ולא משם ואילך וכו'. ועיין בפירושו למס' כלה, עמ' ז'. ועיין במדרש תלים פט"ז, הוצ' בובר עמ' 122, ובהע' ל"ב שם. וטעם אחר בס' הבהיר סי' קפ"ד, ועיי"ש בהערות הר"ר מרגליות. והטעם הפשוט הוא בשבה"ל השלם סי' קס"ה, ס"ו ע"א שיש כאן פשרה במחלוקת רב ושמואל, עיי"ש. אבל בדיעבד יצא אפילו אמר בנסתר ועיין בדברי חמודות על הרא"ש רפ"ט, אות ד'. וצ"ע. ועיין ריטב"א יומא ל"ז רע"ב מ"ש על הסיגנון "לא יצא", עיי"ש. והוא מהשגות הראב״ד פ״י מה׳ תפילה הי״ג.

1 אף בלבנים לא יעבור. א"א אנו אומרים מפני חשש מינות ולא באותה תפלה ולא בתפלה אחרת:

1 מי שהיה עומד בתפלה וכו'. כתב הראב"ד ז"ל אין כאן נחת רוח עכ"ל:

1 עשרה ימים וכו'. כתב הראב"ד ז"ל יש מי שאומר שאינו חוזר לראש ומ"ש בגמרא לא יצא לומר שלא יצא ידי חובת ברכה כתקנה ומצאנו בענין ק"ש שאמרו הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר מקדימין והדבר ידוע שהיו קורין אחר עמוד השחר ובשעת הדחק אדם יוצא בה ומאי לא יצא דקאמרינן אלא שלא יצא כתקנה וגם זה כמו זה עכ"ל: