השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת 14 פרקים

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת א׳

מהדורה: תורת-אמת

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת ג׳:ה׳ »

2 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

וְאַרְבָּעָה מַרְאוֹת יֵשׁ בְּצָרַעַת עוֹר הַבָּשָׂר. וְאֵלּוּ הֵן. לֹבֶן עַז בְּיוֹתֵר שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא נִרְאֶה בְּעוֹר הַבָּשָׂר כְּשֶׁלֶג הוּא הַנִּקְרָא בַּהֶרֶת. וְלֹבֶן שֶׁהוּא דִּהָה מִזֶּה מְעַט שֶׁנִּרְאֶה כְּצֶמֶר נָקִי שֶׁל כֶּבֶשׂ בֶּן יוֹמוֹ הוּא הַנִּקְרָא שְׂאֵת. וְלָבָן שֶׁדִּהָה מִן הַשְּׂאֵת מְעַט שֶׁנִּרְאֶה כְּסִיד הַהֵיכָל הוּא תּוֹלֶדֶת הַבַּהֶרֶת וְנִקְרֵאת סַפַּחַת. וְלֹבֶן שֶׁדִּהָה מִסִּיד הַהֵיכָל מְעַט וַהֲרֵי הוּא כִּקְרוּם בֵּיצָה הִיא תּוֹלֶדֶת הַשְּׂאֵת וְגַם זֶה נִקְרָא סַפַּחַת. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהַמַּרְאֶה שֶׁהוּא כְּסִיד הַהֵיכָל הוּא סַפַּחַת הַבַּהֶרֶת. וְהַמַּרְאֶה שֶׁהוּא כִּקְרוּם בֵּיצָה הִיא סַפַּחַת הַשְּׂאֵת. שֶׁאֵין לְשׁוֹן סַפַּחַת אֶלָּא טְפֵלָה. מִכָּאן אָמְרוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּהֶרֶת וְסַפַּחְתָּהּ שְׂאֵת וְסַפַּחְתָּהּ:

3 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

אַרְבַּע מַרְאוֹת נְגָעִים אֵלּוּ כֻּלָּן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר. בֵּין בִּתְחִלַּת רְאִיַּת הַנֶּגַע בֵּין בְּסוֹף הַשִּׁבְעָה. בֵּין לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר הַמְצֹרָע אוֹ נֶחְלַט. כֵּיצַד. אֶחָד נֶגַע שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ לָבָן כַּשֶּׁלֶג אוֹ כְּסִיד הַהֵיכָל אוֹ כְּצֶמֶר נָקִי אוֹ כִּקְרוּם בֵּיצָה. וְאֶחָד נֶגַע שֶׁהָיָה מִקְצָת הַלֹּבֶן כְּמַרְאֵה הַבַּהֶרֶת וּמִקְצָתוֹ כְּמַרְאֵה הַשְּׂאֵת וּמִקְצָתוֹ כְּמַרְאֵה הַסַּפַּחַת. הַכּל כְּמַרְאֶה אֶחָד הוּא חָשׁוּב. אִם כֵּן לָמָּה מְנָאוּם חֲכָמִים וְאָמְרוּ מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע כְּדֵי לְהָבִין בְּמַרְאוֹת. שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר הַמַּרְאוֹת וּשְׁמוֹתֵיהֶן כְּשֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתוֹ וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ לֹא יִרְאֶה הַנֶּגַע עַד שֶׁיָּבִין וְיַכִּיר וְיֹאמַר זוֹ הִיא הַבַּהֶרֶת וְזוֹ הִיא סַפַּחְתָּהּ זוֹ הִיא הַשְּׂאֵת וְזוֹ הִיא סַפַּחְתָּהּ:

4 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

הָיָה בְּמַרְאֵה הַלֹּבֶן מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת אֵלּוּ מִקְצָת אַדְמוּמִיּוֹת מְעֹרָבוֹת בּוֹ. גַּם זֶה נֶגַע צָרַעַת הוּא שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יג יט "אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת". וְהוּא הַדִּין לִשְׂאֵת וּלְסַפַּחַת שֶׁל שְׂאֵת וּלְסַפַּחַת הַבַּהֶרֶת. וְהַמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁהוּא מְעֹרָב מִלַּבְנוּנִית וּמְעַט אֹדֶם הוּא הַנִּקְרָא פָּתוּךְ. וְכֵיצַד מַרְאֵה הַפָּתוּךְ בְּאַרְבַּע מַרְאוֹת אֵלּוּ. כְּאִלּוּ הֵן אַרְבַּע כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת חָלָב וְנִתְעָרֵב בַּכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה שְׁנֵי טִפֵּי דָּם וּבַשְּׁנִיָּה אַרְבָּעָה טִפִּין וּבַשְּׁלִישִׁית שְׁמוֹנֶה טִפִּין וּבָרְבִיעִית שִׁשָּׁה עָשָׂר טִפִּין. הַפָּתוּךְ שֶׁבַּבַּהֶרֶת הוּא הַמַּרְאֶה הָרְבִיעִי וְהַפָּתוּךְ שֶׁבַּשְּׂאֵת כְּמַרְאֵה כּוֹס שְׁלִישִׁית וְהַפָּתוּךְ שֶׁבְּסַפַּחַת הַבַּהֶרֶת כְּמַרְאֵה הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה וְהַפָּתוּךְ שֶׁבְּסַפַּחַת הַשְּׂאֵת כְּמַרְאֵה הַכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה:

6 העמק שאלה על שאילתות דרב אחאי גאון פתח ↗

ושאת ותולדתה לא מטמא אלא עד דמתחזיא גבוה מכולי בשרא כו' כצ"ל. וכ"ה בכת"י וזהו שיטת הראב"ד בפ"א מה' טומאת צרעת ה"ו והרמב"ן בפי' התורה. ולא כרש"י שם והרמב"ם שם דס"ל שאת ג"כ עמוק מבשר האדם. ופירשו הא דתניא בת"כ אין שאת אלא גבוהה. היינו גבוה מבהרת. אבל כל מראה לבן עמוק מן העור כמראה חמה העמוקה מן הצל. ומשום זה נתקשה רש"י בפי' הכתוב והנה אין מראהו עמוק וגו' ועוד לפי זה הא דקאמר בסוגי' שם והביא רבינו בסמוך ומנלן דבהרת עזה היא. אמר אביי א"ק ואם בהרת לבנה היא. היא לבנה. ואין אחרת לבנה. וק' מי סני' ליה הא דתניא בהרת עמוקה וכה"א ומראה עמוק מן העור. ולפרש"י טעם עמוקה משום שהיא לבנה מכולן ומש"ה נראית עמוקה. הרי מבואר דהיא לבנה מכולן. אבל דעת רבינו וסיעתו דאין טבע כל לובן הוא שיהא עמוק מן העיר. ובהרת ותולדתה בעינן עמוק דוקא ואם לא היה עמוק טהור. ושאת היינו גמר לבן בעינן שיהא גבוה דוקא וכן תולדתו. ואם היה עמוק טהור. וביאור הכתובים ע"ע ברמב"ן שם. ועפי"ז יבואר מחלוקת ר"מ ורבנן במ"א דנגעים באב ותולדה דשאת. דר"מ ס"ל דהאב הוא קרום ביצה ותולדה הוא צמר לבן. ונדחק הרבה בזה ההם הא דגגעים ע"ש ובתוס' שבועות שם ד"ה שאת. דר"מ לא מיירי בצמר בן יומו. משום דקשה להו איך אפשר דפליגי בטבע מראה לבנונית מהו לבן יותר. אבל לשיטת רבינו והראב"ד מתיישב שפיר דלכ"ע צמר לבן לבנוניתו יותר מק"ב אבל טבע גבהות דק"ב יותר מצ"ל. ופליגי דרבנן סברי דאב ותולדה תליא בלבנונית ור' מאיר סבירא ליה דתליא בגבהות. ויש לנו לבאר דאם כן היאך עלה על הדעת לומר לה עקיבא דסיד וקרום ביצה תרווייהו תולדה דשאת נינהו הא סיד עמוק ושאת גבוה. ועל כרחך צ"ל דבזה גופא פליגי ר' עקיבא ורבנן דהא ודאי דאפשר להיות בהרת העזה כשלג גבוה וגם עמוק. ואמר רחמנא דאינו מטמא אלא עמוק. וכן אפשר להיות צמר גבוה ועמוק. ואמר רחמנא שאינו מטמא אלא גבוה. והכי מוכח ודאי מדברי רבינו עצמם שכתב דשאת אינו מטמא אלא דמתחזיא כו'. מבואר דאפשר להיות להיפך אלא שאינו מטמא עד שיהא נראית גבוה. ופליגי ר' עקיבא ורבנן בסיד אי אינו מטמא אלא גבוה או להיפך:

1 ולובן שהיא דיהה. א"א שנה משנתו כר"ע דאמר ארבע מראות הללו זו למעלה מזו דאי לרבנן סיד ההיכל וצמר לבן כי הדדי נינהו אלא שזה נוטה ללובן השלג והצמר נוטה ללובן אחר והכי איתא בשבועות:

1 זה עם זה בין להקל כו'. א"א אינו נראה כן מן הגמרא דאמרינן התם סיד ההיכל ליצרפיה בהדי שאת לאו בר מיניה הוא אלמא תולדה דהאי לא מצטרף בהדי האי:

1 הפתוך שבבהרת. א"א נ"ל שזה שיבוש כי הוא בהיפך שהבהרת לבנונית שלו יתירה והאדמומית מעוטה והשאת הלובן שלו מעוטה והאודם שלו יתירה וכן כולן כל שהלובן מתמעט האודם מתרבה:

1 מן הצמחים העולים בגוף. א"א לא נאמר זה אלא בבהרת אבל בשאת מראהו גבוה מן העור שאין שאת אלא גבוהה:

2 שבועות פתח ↗

אֶלָּא מִדְּרַבִּי חֲנִינָא – דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מָשָׁל דְּרַבִּי עֲקִיבָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאַרְבָּעָה כּוֹסוֹת שֶׁל חָלָב, אֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁתֵּי טִיפִּין שֶׁל דָּם, וְאֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ אַרְבַּע טִיפִּין שֶׁל דָּם, וְאֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁמוֹנֶה, וְאֶחָד נָפְלוּ לְתוֹכוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה טִיפִּין – וְאָמְרִי לַהּ: שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה טִיפִּין – שֶׁכּוּלָּן מַרְאוֹת לוֹבֶן הֵן, אֶלָּא שֶׁזֶּה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה.

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת ג׳:ה׳ »