השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש 9 פרקים

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳

מהדורה: תורת-אמת

« Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 8:13

7 פרדס יוסף פתח ↗

ועשית בתיב"ע ודליק כהנא וכו' ער"מ פ"ט ה"ז מביאת מקדש דהדלקה כשרה בזר, וכ"מ ביומא כ"ד: דהדלקה לאו עבודה, ויהי' מזה ראי' לראב"ד שם דרק בדיעבד כשרה אבל לכתחלה צריך שידליק כהן, ועפרד"י דף שס"א בשם הגה"ק מפילץ ז"ל, ובהגהות מאדמו"ר מגור שליט"א:

11 באורי מהר"י קורקוס והרדב"ז על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

אבל הטמאים בטומאה אחרת כו'. כ' מהר"י קורקוס ז"ל פ' מי שהי' טמא קטשם בפסחים צ"ה ע"ב. פסח הבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבין וזבות ונדות ויולדות ואם אכלו פטורים מכרת. ר"א פוטר אף על ביאת מקדש. פי' כי ת"ק סובר דוקא אוכל פטור שכיון שאינו נאכל לטהורים אין טמאים חייבין כדיליף התם מדכתיב כל טהור יאכל בשר וכל נפש אשר תאכל וגו' בשר הנאכל לטהורין חייבין עליו טמאין. אם אין נאכל כו'. ודוקא היכא דאיכא קרא לפטור פטרינן. אבל על ביאת מקדש חייבין והלכתא כת"ק וה"ה לעבודה. שהרי לא הותרה אלא טומאת מת דקרא. אבל שאר טמאין באיסורן עומדן ובעבודה משמע דלא פליגין והובאה משנה זו גם בפ' אלו דברים קישם בפסחים ס"ז ע"א. ופ' כל פסולי המוקדשין קיאבכורות ל"ג ע"א. ופ"ב דכריתות: קיבי' ע"א. והרר"ד ן' זמרא ז"ל כ' כ"ז מבואר שלא ניתנה לדחות אלא טומאת מת אבל שאר טמאים באיסורייהו קיימו בין לענין כניסת המקדש בין לענין הקרבת הקרבן. ואיכא למבעי נטמאו בשרץ ושוב נטמאו במת א"נ אפכא קיגצ"ע מש"ס מפורש בזבחים ל"ב ע"ב רובן טמאי מתים ונעשו זבין הואיל והותרו לטומאתן הותרו לזיבתן כו' יעו"ש. וה"ה וכש"כ טמאי שרץ. מאי בתר טומאת מת אזלינן ונידחת או דילמא בתר טומאת שרץ אזלינן ואינה נדחית. ופשיטא לי דאינה נדחית, דטומאת שרץ להיכן הלכה ולא יעשו בטומאה דבשלמא באיסורין איכא למימר אין איסור חל על איסור אלא באיסור כולל ומוסיף ובבת אחת. אבל טומאה בכל גוונא חיילא קידע' ברמב"ם לקמן פ"ט הי"א כהן טבול יום כו' שנטמא והרי הוא מחוסר בגדים כו' חייב על כל אחד ואחד ובראב"ד שם וז"ל בתוספתא פי"ב כהן שעבד טבול יום מחוסר בגדים כו' אינו חייב אלא אחת. ואפשר דפליגי תנאי באיסור כולל ואיסור בת אחת יעו"ש ובכ"מ וצ"ע. וע"ע במנחות כ"ד ע"ב דאמר שבע לה טומאה. ורק טומאה חמורה על טומאה קלה או בבת אחת חל יעו"ש. - ומ"ש הרדב"ז מנזיר מצורע שנטמא במת שסותר הקודמין, י"ל דשם בנזיר דרק טומאת מת סותר. א"כ נזיר מצורע שנטמא במת ל"ש לומר שבע לה טומאה, דלענין סתירת נזירות לא נחשבת צרעת טומאה לסתור. וע' בס' בי"צ או"ח סי' ק"ט שהעיר בזבחים ל"ב ע"ב ברובן טמאי מתים ונעשו זבין דל"ש לומר שבע לה טומאה משום דזב חמור מטומאת מת או משום דהוי טומאה הבאה מאליה דל"ש בה שבע לה כמ"ש התוס' שם במנחות יעו"ש. וא"כ בטומאת שרץ דקיל מט"מ נימא שבע לה. ואפשר לומר דכיון דטומאת מת הותר בציבור והם כטהורים שוב חל טומאת שרץ. ע' בי"צ שם ובס' תפארת מנחם יבמות ח' ע"ב בזה. והרי הוא טמא שרץ ואין דוחה. תדע שהרי נזיר מצורע שנטמא במת סותר את הקודמין קטורמב"ם פ"ז מנזירות ה"י. משמע דטומאה חלה על טומאה:

12 משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּשַׁבָּת חַיָּב מִשּׁוּם שַׁבָּת וּמִשּׁוּם זָרוּת. וְכֵן בַּעַל מוּם שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה חַיָּב מִשּׁוּם טֻמְאָה וּמִשּׁוּם בַּעַל מוּם:

1 והוציאן לחוץ מותר וכו'. א"א הפליג כשאמר מותר לזר להדליקן אלא שאם הדליקן כשירות:

1 ועבד חייב. א"א בתוספתא פי"ב דזבחים כהן שעבד טמא טבול יום מחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים אינו חייב אלא אחת ואפשר דפליגי תנאי באיסור כולל ואיסור בת אחת:

1 וכן בעל מום. א"א שתיהן שבאו עליו בבת אחת זר ששימש בשבת שהביא שתי שערות בשבת בעל מום שחתך אצבעו בסכין טמאה:

« Hasagot HaRa'avad on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 8:13