הרחב דבר על במדבר י״ט

2 וכן בכח הרוחני שלה. היתה פרה זו משונה. שהרי פשוט בריש מס׳ יומא דפרה אינה מכפרת. ומש״ה פירשו הא דכתיב לעשות לכפר לעשות זו מעשה פרה לכפר זו יוה״כ. משום דא״א לומר לכפר זו מעשה פרה. שהרי אינה מכפרת. והכי מוכח עוד שם בדמ״ג ואכ״מ. והרי במו״ק דכ״ח ה״נ מבואר דפרה אדומה מכפרת. אלא ודאי דכל הפרות לא היו כי אם לטהרה. זולת פרת משה באה לכפר על מעשה העגל שנתן משה נפשו ע״ז שיכופר אותו עון. ומרים ג״כ היתה מצוינת בזה שהרי הנשים לא עבדו את העגל. ומסתמא בא עפ״י מורה דרך להן. היא מרים הנביאה. ומש״ה נסמכה מיתת מרים לפרה כמש״כ לעיל. והיינו פרה הראשונה. דשניהם היו מכפרים על העגל. וע״ע מש״כ בס׳ דברים ט׳ כ״ז:

4 ומזה עמדנו על הא דטבו״י כשר מדכתיב גבי אסיפה טהור מכלל שהוא טמא מכאן דטבו״י כשר. ותמהו התוס׳ יבמות דע״ג ב׳ מנלן דבעבודה כשר. והשתא ניחא שפיר. שהרי עיקר טומאה דפסול בפרה לא למדנו אלא מאסיפה. והשתא דבאסיפה כשר טבו״י. ממילא ה״ה בעבודה. וכן אונן כתבו התוס׳ שם דמ״ד א׳ משום דלא גרע מטבו״י ומשום דלענין טומאה תרוייהו שוין. ולכאורה הוא תמוה הרי אונן הוא פסול בפ״ע לבד טומאה. ולדברינו ניחא שפסול אונן אינו משום כהונה אלא משום קדושה. וזה אינו בפרה:

19 ולהרמב״ם ז״ל יש עוד ביאור בפי׳ המשניות שלהי מס׳ פרה וכ״ה בחיבורו ה״פ פי״א שיש שני אופנים בהזאה שניה. שאין הדין שיהיה ביום השביעי דוקא אלא ה״ה בשלישי ובשמיני ויותר. אלא יש נ״מ אם מזה בשביעי ה״ז מזה תחלה ואח״כ טובל וע״ז כתיב וחטאו ביום השביעי ואח״כ וכבס בגדיו וגו׳. משא״כ אם מזה בשמיני טובל בלילה שלפניו ואח״כ מזה ביום והוא טהור. והיינו דאיתא בנדה דף ט׳ א׳ שהמזה ומזין עליו טהור ונוגע טמא אבל רבותינו התוס׳ חולקים על עיקר היסוד שהזאה כשרה בשלישי ובשמיני. אלא דוקא ד׳ ימים בינתים ולא יותר כדמוכח בקידושין דף ס״ב א׳ דהיכי דקעביד בשלישי ובשמיני לא. אבל להרמב״ם פי׳ אחר בסוגיא זו. והדברים עתיקים ואכ״מ: