הר המוריה על משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ח׳:ו׳

6 לשמחת בית וכו'. אבל למנורת מקדש אסור כדאיתא בשבת כ"א א' ועי' מרן.

7 היו עושין וכו'. בזה מיושב היטיב קושיית התוס' בסוכה נ"ב א' ד"ה מבלאי וכו' וז"ל תימה דלא חשיב נמי כתונת שגם היא היתה של שש עכ"ל ורבינו סמך אסוגייא דשבת כהא דתני רבה בר מתנה וכמש"כ מרן ודקדקו התוס' וכתבו שגם היא היתה של שש ר"ל דלא הוה של צמר לבד דבצמר לבד אף לשמחת בית השואבה י"ל דפסול א"נ כתבו כן למ"ד דאבנט של כהן הדיוט היה דבוץ דא"כ י"ל דכלאים אפי' לשמחת בית השואבה פסול לכן הקשו דהא היה דבוץ ואמאי לא חשיב לה אמנם לפי דעת רבינו מיושב קושיית התוס' היטיב והתוס' י"ל דקאי בשיטת הירושלמי דשל כה"ג נעשה לפתילות דמקדש וכנ"ל ועי' מש"כ עוד על זה בחי' לשבת יעו"ש. ועיין במל"מ פ"ה מהל' מעילה הי"ד מש"כ בזה ועי' בס' המקנה בקדושין נ"ד א' יעו"ש היטיב מש"כ בזה. והא דלא קא חשיב מצנפת עי' מר"ן מה שתירץ ע"ז והתימה שנעלם זה מהתוס' יו"ט בסוכה שם.