ספרייה / הלכה / משנה תורה / מפרשים / הר המוריה / ספר עבודה / הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח / הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ג׳:א׳

הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ג׳:א׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ב׳:ט״ז » « הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ג׳:ב׳

מקור: משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ג׳:א׳

1 משנה תורה, הלכות איסורי המזבח פתח ↗

אֵין הַמּוּמִין פּוֹסְלִין בָּעוֹף וְכֵן אֶחָד הַזָּכָר וְאֶחָד הַנְּקֵבָה בָּעוֹף שֶׁלֹּא נֶאֱמַר ויקרא כב-יט "תָמִים זָכָר" אֶלָּא בִּבְהֵמָה בִּלְבַד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוּמִין קְטַנִּים. אֲבָל עוֹף שֶׁיָּבַשׁ גַּפּוֹ אוֹ נִסְמֵית עֵינוֹ אוֹ נִקְטְעָה רַגְלוֹ אָסוּר לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁאֵין מַקְרִיבִין חָסֵר כְּלָל. וְכֵן אִם נוֹלַד בּוֹ אַחַת מִן הַטְּרֵפוֹת שֶׁאוֹסְרִין אוֹתָהּ בַּאֲכִילָה הֲרֵי זֶה נִפְסָל לְקָרְבָּן:

1 תלמוד ירושלמי שקלים פתח ↗

תַּמָּן תַּנִּינָן. יֵשׁ בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּישׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת. הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל וּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן וְאֵין בָּהֶן הֲנָיָיה לַכֹּהֲנִים. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא. דְּתַנִּינָן. הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָ‍יְתָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ זְכָרִים וּנְקֵיבוֹת. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. זְכָרִים יִימָּ‍כְרוּ לִצְרִיכֵי עוֹלוֹת וּנְקֵיבוֹת יִימָּ‍כְרוּ לִצְרִיכֵי זִבְחֵי שְׁלָמִים וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבָּיִת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לִעֶזֶר. וְאִישׁ כִּ‍י יַקְדִּשׁ אֶת בֵּיתוֹ קוֹדֶשׁ לַ‍יי. מַה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּבֵית דִּירָה. כְּבַר כָּתוּב אִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתָוֹ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין. בְּמַקְדִּישׁ נְכָסָיו. מִיכָּן שֶׁסְּתָם הֶקְדֵּישׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת.

1 פסחים פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: אִי לָאו דְּאוֹקְמֵיהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא לְהַהִיא בִּמְמַנֶּה זוֹנָה עַל פִּסְחוֹ וְרַבִּי הִיא, הֲוָה מוֹקֵמְינָא לָהּ לְהַהִיא בְּקָדָשִׁים קַלִּים וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר: קָדָשִׁים קַלִּים מָמוֹן בְּעָלִים הוּא, אֲבָל בְּפֶסַח לָא מְשַׁיַּיר אִינִישׁ, בְּמָעוֹת וַדַּאי מְשַׁיַּיר אִינִישׁ, דְּמֵעִיקָּרָא כִּי מַפְרֵישׁ לְהוּ — אַדַּעְתָּא דְּהָכִי מַפְרֵישׁ לְהוּ. וְהָא רַבִּי הִיא, וּמִשּׁוּם הָכִי מָעוֹת שֶׁבְּיָדוֹ חוּלִּין, דְּבַפֶּסַח לָא מְשַׁיַּיר אִינִישׁ, וּבְמָעוֹת וַדַּאי מְשַׁיַּיר אִינִישׁ. וְהָהִיא דְּקָא מוֹקֵי לַהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא כְּרַבִּי — לָא מוֹקֵמְינָא לֵיהּ אֲנָא כְּרַבִּי, דִּבְפֶסַח לָא מְשַׁיַּיר אִינִישׁ — וּבְמָעוֹת מְשַׁיַּיר אִינִישׁ. דְּמֵעִיקָּרָא כִּי מַפְרֵישׁ לְהוּ — אַדַּעְתָּא דְּהָכִי מַפְרֵישׁ לְהוּ. וְהָא לֵיכָּא לְאוֹקֹמֵי כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּהָא תָּנֵי בַּהּ: וְהַמּוֹכֵר עוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. וְהַשְׁתָּא דְּאוֹקְמֵיהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא לְהָהִיא בִּמְמַנֶּה זוֹנָה עַל פִּסְחוֹ, וְרַבִּי הִיא, שְׁמַע מִינַּהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ אֲפִילּוּ בְּפִסְחוֹ מְשַׁיַּיר אִינִישׁ. מַאי הִיא דְּרַבִּי אוֹשַׁעְיָא, דִּתְנַן: נָתַן לָהּ מוּקְדָּשִׁין בְּאֶתְנַנָּהּ — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין. עוֹפוֹת דְּחוּלִּין — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. שֶׁהָיָה בַּדִּין: וּמָה אִם מוּקְדָּשִׁים שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֵין אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן, עוֹפוֹת שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֵינוֹ דִּין שֶׁאֵין אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְכׇל נֶדֶר״ — לְרַבּוֹת אֶת הָעוֹפוֹת. קַל וָחוֹמֶר לַמּוּקְדָּשִׁין מֵעַתָּה: מָה עוֹפוֹת שֶׁאֵין הַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן, מוּקְדָּשִׁין שֶׁהַמּוּם פּוֹסֵל בָּהֶן — אֵינוֹ דִּין שֶׁאֶתְנַן וּמְחִיר חָל עֲלֵיהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְכׇל נֶדֶר״ — פְּרָט לִנְדּוֹר. אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא ״נֶדֶר״, הָא לָאו הָכִי, הֲוָה אָמֵינָא מוּקְדָּשִׁים חָל אִיסּוּר אֶתְנַן עֲלֵיהֶן, וְהָא אֵין אָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ! אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: בִּמְמַנֶּה זוֹנָה עַל פִּסְחוֹ, וְרַבִּי הִיא. מַאי רַבִּי? דְּתַנְיָא: ״אִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה״, הַחֲיֵיהוּ מִשֶּׂה. מִכְּדֵי אֲכִילָה, וְלֹא מִכְּדֵי מִקָּח. רַבִּי אוֹמֵר: אַף מִכְּדֵי מִקָּח, שֶׁאִם אֵין לוֹ — מְמַנֶּה אַחֵר עִמּוֹ עַל פִּסְחוֹ וְעַל חֲגִיגָתוֹ, וּמָעוֹת שֶׁבְּיָדוֹ חוּלִּין, שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת פִּסְחֵיהֶן. רַבָּה וְרַבִּי זֵירָא, חַד אָמַר: בְּעֵצִים לִצְלִיָּיתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, דְּכֵיוָן דְּתַקַּנְתָּא דְפֶסַח הוּא — כְּגוּפָא דְפֶסַח דָּמֵי. כִּי פְּלִיגִי בְּמַצָּה וּמָרוֹר. רַבָּנַן סָבְרִי: הָא אֲכִילָה אַחֲרִיתִי הִיא. וְרַבִּי סָבַר: כֵּיוָן דְּהֶכְשֵׁירוֹ דְפֶסַח הוּא — כְּגוּפָא דְפֶסַח דָּמֵי. וְחַד אָמַר: בְּמַצָּה וּמָרוֹר נָמֵי כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי, דִּכְתִיב: ״עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ״, דְּכֵיוָן דְּמַכְשִׁירִין דְפֶסַח נִינְהוּ — כְּפֶסַח דָּמֵי. כִּי פְּלִיגִי לִיקַּח בּוֹ חָלוּק, לִיקַּח בּוֹ טַלִּית. רַבָּנַן סָבְרִי: ״מִהְיוֹת מִשֶּׂה״ אָמַר רַחֲמָנָא, הַחֲיֵיהוּ לַשֶּׂה, וְרַבִּי סָבַר: הַחֲיֵה עַצְמְךָ מִשֶּׂה. וּלְאַבָּיֵי דְּאָמַר: אִי לָאו דְּאוֹקְמַהּ רַבִּי אוֹשַׁעְיָא לְהַהִיא בִּמְמַנֶּה זוֹנָה עַל פִּסְחוֹ וְרַבִּי הִיא, הֲוֵי מוֹקְמִינַן לַהּ בְּקָדָשִׁים קַלִּים וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, דְּאָמַר קָדָשִׁים קַלִּים מְמוֹן בְּעָלִים הוּא, אֲבָל בְּפֶסַח לָא מְשַׁיַּיר אִינִישׁ — הָא קָתָנֵי בְּהֶדְיָא: ״שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶת פִּסְחֵיהֶן״? אֵימָא: שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִקְדִּישׁוּ יִשְׂרָאֵל מְעוֹת פִּסְחֵיהֶן. מַתְנִי׳ זָב שֶׁרָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת — שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁבִיעִי. רָאָה שָׁלֹשׁ — שׁוֹחֲטִין עָלָיו בַּשְּׁמִינִי שֶׁלּוֹ. שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם — שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ, רָאֲתָה שְׁנֵי יָמִים — שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁלִישִׁי. וְהַזָּבָה — שׁוֹחֲטִין עָלֶיהָ בַּשְּׁמִינִי. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְבוּל יוֹם וּמְחוּסַּר כִּפּוּרִים,

2 תוספות על זבחים פתח ↗

אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרים בעופות - לאו דוקא דוקין שבעין דה"ה שאר מומין שאינן מחוסרי אבר כדאמר בפרק קמא דקדושין דף כד: דוקא יבש גפה ונסמית עינה אי נמי שאר מומין פסלי מדרבנן ומה שפי' בקונטרס דמחוסר אבר פסול בעוף משום הקריבהו נא לפחתך בחנם פירש דבהדיא דריש לה בקדושין ג"ז שם מדכתיב מן העוף ולא כל העוף:

3 תוספות על עבודה זרה פתח ↗

תמים כתיב ביה - וא"ת גבי קרבן מנחות דף ה: למה אנו מצריכין מן הבקר להוציא טריפה תיפוק לי' מתמים וי"ל דהתם סברא הוא למדרש תמים ולא בעל מום דמגונה לגבוה יותר מטרפות תדע דבעל מום מגונה הוא ביותר דכתיב גבי בעלי מומין לגבוה הקריבהו נא לפחתך הירצך והיינו טעמא דניכר אבל טרפות יש שאינו ניכר ועוד דקרא גופיה בהדיא מעטיה תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו משמע הא אית ביה מום לא מיקרי תמים:

3 תוספות על חולין פתח ↗

למעוטי צפרי עיר הנדחת - תימה הא נמי נפקא מדתנא דבי רבי ישמעאל דכיון שאסורים בהנאה לא קרינן ביה ממשקה ישראל ואפשר דלא ממעטינן ממשקה ישראל אלא דומיא דערלה וכלאי הכרם שלא היה להם שעת הכושר כדאמר פ"ק דמנחות דף ו. והילכך אפילו לכפרה מותרות דאי משום הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו וצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישה והקריבה אם הוא קרבן כשר כיון דלשרפה קיימא:

1 אלא בבהמה וכו'. קדושין כ"ד ב' חולין כ"ג א' זבחים קט"ז א' מנחות ו' א' כ"ה א' תמורה י"ד א' ל' ב' פסחים צ' א' ותוספתא תמורה פ"א ירושלמי שקלים פ"ד ה"ד ועיין מעילה י"ב א' ובתו"כ ויקרא פ"ז פרשה ו' יעו"ש.

2 שיבש גפו וכו'. שם בקדושין ובתו"כ שם ועיין תוס' זבחים ל"ה ב' בד"ה אלא וכו' ושם ס"ח ב' ד"ה ושנסמית וכו' ותוס' חולין שם ד"ה תמות וכו' יעו"ש היטיב. ובזבחים ל"ה ב' הראה רש"י מקום לבכורות יעו"ש ולא ידעתי מקומו איה.

3 א' מן הטרפיות וכו'. זה מיירי רק בעוף ועיין זבחים ס"ט יעו"ש ויש לעיין לכאורה הא טריפה נפקא לן מן הבקר כדאיתא במנחות ה' ב' ובתמורה כ"ט ב' וא"כ מנין לנו בעוף קרא לאסור טרפה ואולי דלכן כתב רבינו בסי' הקודם הלכה י' דהטעם משום הקריבהו נא לפחתך וגו' ואע"ג דבבהמה לא אצטריך מ"מ נקט קרא הכולל לבהמה ולעוף ועי' תוס' ע"ז ו' א' בד"ה תמים וכו' שם משמע דטריפה אינה ממועטת מדכתיב הקריבהו לפחתך וגו' יעו"ש היטיב והא דממעיט עוף טרפה י"ל דהיינו טעמא מדכתיב ממשקה ישראל וגו' וכמש"כ תוס' במנחות ו' א' ד"ה כתב וכו' יעו"ש היטיב. ועיין בתוס' חולין ק"מ א' ד"ה טריפות וכו' שכתב דמקרא דמשקה ישראל לא ממעטינן רק דבר שלא היה לה שעת הכושר יעו"ש ובאמת הוא נגד דעת התוס' דמנחות הנ"ל וכבר הרגיש בזה בגליון הש"ס במנחות שם ועיין בירושלמי ספ"ד דסוכה דמבואר שם דממעטין ממשקה ישראל אפילו דבר שהיה לו שעת הכושר. ואולי אפ"ל דכוונת התוס' דחולין דממשקה ישראל לא שמעינן רק היכא דנתקדשה באיסור כגון שלקחם לציפורי מצורע אחר שנעשית עיר הנדחת דמעולם לא היה שעת הכושר משעה שנזדמנו לציפרי מצורע אבל באמת אם הזמינם לציפרי מצורע קודם שנעשו עיר הנדחת כשרים הם כיון דבשעה שהוזמנו לציפרי מצורע היו להם שעת הכושר אז וכן בנעבד בתמורה ע"כ הא דממעיט מהבקר להוציא את הנעבד היינו ג"כ שנעבד קודם שהוקדש עיי"ש ברש"י ותוס' ד"ה איצטריך יעו"ש היטיב. ומ"מ צ"ע בזה שוב ראיתי להמל"מ לקמן בהלכה ו' שתמה בזה על התוס' יעו"ש ומש"כ בזה וכן מצאתי בתשובות חתם סופר באו"ח סי' ק"פ יעו"ש מש"כ בזה ועוד מצאתי בס' נר תמיד בכריתות כ"ה א' יעו"ש היטיב מש"כ בזה וע"ע בברכי יוסף יו"ד סי' קמ"ו.

1 קידושין פתח ↗

וְתַנָּא תּוּנָא: תַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה, וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת.

1 זבחים פתח ↗

זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, תְּמִימִין וּבַעֲלֵי מוּמִין – דְּאָמַר מָר: תַּמּוּת וְזַכְרוּת בִּבְהֵמָה, וְאֵין תַּמּוּת וְזַכְרוּת בְּעוֹפוֹת.

1 מעילה פתח ↗

אָמְרִי: מְחוּסַּר זְמַן – מִידֵּי דְּהָוֵה אַבַּעַל מוּם, דְּבַר פִּדְיוֹן הוּא. אֲבָל הָנֵי עוֹפוֹת, כֵּיוָן דְּאֵין מוּם פּוֹסֵל בְּעוֹפוֹת – אֵין לָעוֹפוֹת פִּדְיוֹן.

3 תוספות על מנחות פתח ↗

כתב רחמנא כל אשר יעבור. אע"ג דמוכח דהיכא שהיתה לו שעת הכושר לא ילפינן ממשקה ישראל אפ"ה מייתי ליה בכל דוכתא בפ' כל האסורין תמורה דף כט. גבי נעבד משום דע"י תלתא קראי מסקינן דאין לחלק:

הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ב׳:ט״ז » « הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח ג׳:ב׳