הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה 8 פרקים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:ב׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:א׳ הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:ג׳ »

2 משנה תורה, הלכות בית הבחירה פתח ↗

וּמָסֹרֶת בְּיַד הַכּל שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה הַמִּזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ אַבְרָהָם הַמִּזְבֵּחַ וְעָקַד עָלָיו יִצְחָק. וְהוּא הַמָּקוֹם שֶׁבָּנָה בּוֹ נֹחַ כְּשֶׁיָּצָא מִן הַתֵּבָה. וְהוּא הַמִּזְבֵּחַ שֶׁהִקְרִיב עָלָיו קַיִן וְהֶבֶל. וּבוֹ הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קָרְבָּן כְּשֶׁנִּבְרָא וּמִשָּׁם נִבְרָא. אָמְרוּ חֲכָמִים אָדָם מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא:

2 תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

משנה: עַל אֵילּוּ הַטֻּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ. עַל הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת מִן הַמֵּת וְעַל כְּזַיִת נֵצֶל וְעַל מְלֹא תַּרְוַוד רָקָב עַל הַשִּׁזְרָה וְעַל הַגּוּלְגּוֹלֶת וְעַל אֵבֶר מִן הַמֵּת וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֵלֵיהֶם בָּשָׂר כָּרָאוּי וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת וְעַל חֲצִי לוֹג דָּם וְעַל מַגָּעָן וְעַל מַשָּׂאָן וְעַל אֲהִילָן. וְעַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה וְעַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ וְעַל אֲהִילוֹ עַל אֵילּוּ הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ וּמַזֶּה בַּשְׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי וְסוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִים וְאֵינוֹ מַתְחִיל לִמְנוֹת עַד שֶׁיִּטְהַר וְיָבִיא אֶת קָרְבְּנוֹתָיו. הלכה: עַל אֵילּוּ הַטֻּמְאוֹת הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ כול׳. חַד סָב שָׁאַל מֵרִבִּי יוֹחָנָן. כְּזַיִת מִן הַמֵּת מְטַמֵּא. כּוּלּוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר לוֹ. לְהָבִיא אֶת הַנֶּפֶל שֶׁאֵין בּוֹ כְזַיִת. חָזַר וְשָׁאַל. אֵבֶר מִן הַמֵּת מְטַמֵּא. לֹא כָּל שֶׁכֵּן כּוּלּוֹ. אָמַר לוֹ. לְהָבִיא אֶת הַנֶּפֶל שֶׁלֹּא קָרְשׁוּ אֵיבָרָיו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. חֲכִים הוּא הָהֵן סַבָּא דְּלָא חֲכִים מַשְׁאִיל. מִכֵּיוָן דִּשְׁאַל לְקַדְמִיתָא לָא הֲוָה צָרִיךְ מִישְׁאַל תִּינְיָיתָא. וְאִיבָּעֵי מִישְׁאוֹל תַּרְתֵּיהוֹן שְׁאַל תִּינְיָיתָא וַחֲזֵר מִישְׁאַל קַדְמִיתָא. תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא שְׁאַלוּן תִּינְיָיתָא וְלָא שְׁאַלוּן קַדְמִיתָא. דְּהָא פְשִׁיטָא לוֹן. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ כְזַיִת דָּבָר בָּרִיא הוּא שֶׁלּא קָרְשׁוּ אֵיבָרָיו. אָמַר רִבִּי מָנָא בַּר חִזְקִיָּה. נְהִיר אַתְּ דַּהֲוָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא קָאִים הָכָא. וְאַף תַּרְתֵּין שְׁאֵילָתָא דָהֵן סַבָּא בָּאֲהִילוּת לְהָדָא מִילָּה לֹא. שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶן. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָיִיתִי סָבוּר שֶׁאֵין הַנְּפָלִים תּוֹרָה. מִמַּה שֶׁהוּא מוֹשִׁיב אֶת אִימָּן יְמֵי טוֹהַר. הָדָא אָמְרָה. שֶׁהַנְּפָלִים תּוֹרָה. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ. הַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא בְכָעֲדַשָּׁה. מִפְּנֵי שֶׁהַשֶּׁרֶץ תְּחִילָּת בְּרִיָיתוֹ בְּכָעֲדַשָּׁה. רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. הַמֵּת יְטַמֵּא פָּחוֹת מִכְּזַיִת. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לְהָבִיא אֶת הַנֶּפֶל שֶׁאֵין בּוֹ כְזַיִת. וּנְבֵילָה מְטַמָּא כְּאָפוּן. דְּאָמַר רִבִּי חֲנִינָה. אֲנִי רָאִיתִי עֵגֶל כְּאָפוּן בִּשְׁפִיר. מַאי כְדוֹן. מִדְרָשׁוֹת אֲמִינָא. דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. אֵי זֶהוּ נֵצֶל. בָּשָׂר הַמֵּת שֶׁנָּתוּק וְהַמּוֹהַל שֶׁקָּרַשׁ. הָא עוֹדֵהוּ מָחוּי לֹא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי. חֶלְבּוֹ הַמֵּת שֶׁהִתִּיכוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא. חֲתָכוֹ וְהִתִּיכוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. רִבִּי יוּדָן וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. לְהוֹצִיא מֵי בָשָׂר שֶׁבּוֹ. וְחָרָנָה אָמַר. שְׁאִם יִקְרַשׁ וִיהֵא בוֹ כְזַיִת יְהֵא מְטַמֵּא מָחוּי. תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁיָּבַשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁרוֹת וְלַחֲזוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה טָהוֹר. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא מִן הַנְּבֵילָה לָמַד. מִן הַנְּבֵילָה מַה נְבֵילָה אִם יָבְשָׁה טְהוֹרָה אַף הַמֵּת אִם יָבַשׁ יְהֵא טָהוֹר. רִבִּי אִמִּי בָּעֵי. אִי מָה הַנְּבֵילָה אִם נִסְרְחָה טְהוֹרָה אַף הַמֵּת אִם נִסְרַח יְהֵא טָהוֹר. מֵעַתָּה אֵין נֵצֶל כְּרִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. יֵשׁ נֵצֶל. חֲבֵרַיָיא בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִי מָה הַנְּבֵילָה אֵין לָהּ רָקָב אַף הַמֵּת אֵין לָהּ רָקָב. אָמַר לוֹן. לֹא לָמַד הַמֵּת מִן הַנְּבֵילָה לָעֲצָמוֹת אֶלָּא לְבָשָׂר. אֵין רָקָב לְבָשָׂר יֵשׁ רָקָב לָעֲצָמוֹת. כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה. רִבִּי יַנַּיי אָמַר. אוֹ בְקָבֶר. אֲפִילוּ נָגַע בְּקֶבֶר אָדָם הָרִאשׁוֹן. חֲבָרַיָיא אָמְרִין. מְסָרֵס קִרְיָיא. אוֹ בְקָבֶר. אוֹ בְרָקָב הוּא. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר. אוֹ בְקָבֶר. אוֹ בְרָקָב. אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. מְלֹא תַרְוָוד אֶחָד נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמְּקוֹם הַמִּזְבֵּחַ וּבָרָא בוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר. הַלְוַאי יִיבָּרֵא מִמְּקוֹם הַמִּזְבַּחַ וּתְהֵא לוֹ עֲמִידָה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּיצֶר יי אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וּכְתִיב מִזְבַּח אֲדָמָה תַעֲשֶׂה לִי. מָה אֲדָמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מִזְבֵּחַ אַף כָּאן מִזְבֵּחַ. וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. קָרוֹב לְאֶלֶף שָׁנָה חָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאַתְּ אָמַר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אֶלָּא לְק̇כ̇ שָׁנָה הוּא חוֹזֵר לִמְלוֹא תַרְוָוד אֶחָד רָקָב. וְקַשְׁיָא. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. וְתִינּוֹק בֶּן יוֹמוֹ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. עוֹג מְלֹא תַרְוָוד רָקָב. וְתִינּוֹק בֶּן יוֹמוֹ מְלֹא תַרְוָוד רָקָב. מְלֹא תַרְוָוד רָקָב שֶׂאָמְרוּ יֶשְׁנוֹ מִקִּישְׁרֵי אֶצְבְּעוֹתָיו וּלְמַעֲלָה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְלֹא הַיָּד הַגְּדוֹלָה. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי מְחַוֵּי הָדָא דְרִבִּי מֵאִיר הָכֵין וְהָדָא דְרַבָּנִן הָכֵין. אֵי זֶהוּ מֵת שֶׁיֵּשׁ לוֹ רָקָב. הַנִּקְבַּר עָרוּם בְּאָרוֹן שֶׁלְּשַׁיִישׁ אוֹ עַל גַּבֵּי רִצְפָּה אוֹ עַל גַּבֵּי טַבֶּלָּה שֶׁלְּשַׁיִישׁ. אֲבָל אִם נִקְבַּר בִּכְסוּתוֹ עַל אָרוֹן שֶׁלְּעֵץ אוֹ עַל גַּבֵּי טַבֶּלָּה שֶׁלְּעֵץ אֵין זֶה רָקָב. זֶהוּ עֲפַר קְבָרוֹת וְצָרִיךְ מְלֹא תַרְוָוד וְעוֹד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִקְבַּר עִמּוֹ אֲפִילוּ גִילְגְּלִין קָטָן אֵין זֶה רָקָב. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁנֵי מֵתִים שֶׁקְּבָרָן זֶה בְצַד זֶה. זֶה נַעֲשֶׂה גִילְגְּלִין לָזֶה וְזֶה נַעֲשֶׂה גִילְגְּלִין לָזֶה. מַה נַפְשֵׁךְ. גִּילְגְּלִין לָזֶה וְלֹא לָזֶה. הָתִיב אַבָּא בַּר נָתָן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהֵבִיא חֲצִי תַרְוָוד רָקָב מִזֶּה וַחֲצִי תַרְוָוד רָקָב מִזֶּה וְעִירְבָן זֶה בָזֶה. וַהֲוָה עַיְינָן. וְאִיתְחֲמֵי גָחִיךְ וְאִיקְפַּד עֲלוֹי וָמִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵא. הָא אֲזִיל גוֹבְרָא וְלָא שְׁמָעִינָן מִינָּהּ כְּלוּם. מַאי כְדוֹן. תַּמָּן אֵין כָּל אֶחָד רָאוּי לְמַלֵּא תַּרְוָוד רָקָב. בְּרַם הָכָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד רָאוּי לִמְלוֹא תַּרְוָוד רָקָב. נֶחְתְּכָה רַגְלוֹ. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָה אֵין לוֹ רָקָב. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה יֵשׁ לוֹ רָקָב. נִקְבְּרָה עִמּוֹ. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּן הִיא נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. מֵאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָן אֵין נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. חֲבֵרַיָיא בְּעוּ קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. קָשַׁר גִּילְגְּלִין מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּן. וְאָמַר לוֹן. אִין כֵּינִי אֲפִילוּ לֹא נֶחְתְּכָה אֶרְאֶה אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא חַתּוּכָה וְתֵיעָשֶׂה לוֹ גִּילְגְּלִין. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מְחוּבֶּרֶת לוֹ כּוּלּוֹ גוּף אֶחָד הוּא. חָסֵר מָהוּ שֶׁיִהְיֶה לוֹ רָקָב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חָסֵר אֵין לוֹ רָקָב וְאֵין לוֹ תְפִישַׂת קֶבֶר וְאֵין לוֹ שְׁכוּנַת קְבָרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. כַּמָּה יֶחְסַר וְלֹא יִהְיֶה לוֹ רָקָב. יָיבֹא כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. כְּדֵי שֶׁיִּינָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת. וָכָא כֵן. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁנִּיקַּב וֶושְׁטּוֹ הֲרֵי אֵינוֹ חָסַר וְאֵינוֹ חָיָה. לֵית לָךְ אֶלָּא כְּהָדָא. נֶחְתְּכָה רַגְלוֹ. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּה יֵשׁ לוֹ רָקָב. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָן אֵין לוֹ רָקָב. נִקְבְּרָה עִמּוֹ. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַטָּן נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. מִן הָאַרְכּוּבָה וּלְמַעֲלָן אֵינָהּ נַעֲשֵׂית לוֹ גִּילְגְּלִין. נְפָלִים מָהוּ שֶׁיְּהֵא לָהֶן רָקָב. מָאן דָּמַר. דָּמָן מְטַמֵּא בִּרְבִיעִית. יֵשׁ לָהֶן רָקָב. וּמָאן דָּמַר. אֵין דָּמָן מְטַמֵּא בִּרְבִיעִית. אֵין לָהֶן רָקָב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. עֲפַר תְּלוּלִיּוֹת לָמָּה הוּא טָמֵא. מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים קוֹבְרוֹת שָׁם נִפְלֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָיה. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא דְּמוּכֵּי שְׁחִין קוֹבְרִין שָׁם אֵיבָרֵיהֶן. אִית לָךְ מֵימַר מִשֵּׁם רָקָב לֹא מִשֵּׁם מַגַּע כִּשְׂעוֹרָה. וְהָא תַנֵּי. נָטַל מִמֶּנּוּ עָפָר וּסְמָכוֹ לוֹ טָהוֹר. תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנָּיָיא דְתַנֵּי. עֲקָרוֹ מִמְּקוֹמוֹ טָמֵא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מְטָהֵר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְיָרְדוּ בְשִׁיטַּת רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנֵּי. הַשִּׁזְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת אֲפִילוּ מְכוּתָּתִין אְפִילוּ מְפוּרָקִין טָמֵא. שֶׁהַקֶּבֶר מְצָרְפָן מִשּׁוּם אָדָם בָּאֹהֶל. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לָעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. בְּרִאשׁוֹנָה הָיוּ בָתֵּי דִּינִין חֲלוּקִין. מִקְצָתָן אוֹמְרִין. רְבִיעִית דָּם רוֹבַע עֲצָמוֹת. מִקְצָתָן אוֹמְרִין. חֲצִי לוֹג דָּם חֲצִי לוֹג עֲצָמוֹת. לִנְזִירוּת וּלְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִדְרָשׁ אָמְרוּהָ מִפִּי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי.

2 תענית פתח ↗

וְלָמָּה נוֹתְנִין אֵפֶר בְּרֹאשׁ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד? פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא וְרַבִּי חֲנִינָא. חַד אָמַר: הֲרֵי אָנוּ חֲשׁוּבִין לְפָנֶיךָ כְּאֵפֶר, וְחַד אָמַר: כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוֹר לָנוּ אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עָפָר סְתָם.

3 משנה תורה, הלכות בית הבחירה פתח ↗

מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ מְכֻוָּנוֹת הַרְבֵּה וְצוּרָתוֹ יְדוּעָה אִישׁ מֵאִישׁ. וּמִזְבֵּחַ שֶׁבָּנוּ בְּנֵי הַגּוֹלָה כְּעֵין מִזְבֵּחַ שֶׁעָתִיד לְהִבָּנוֹת עָשׂוּהוּ וְאֵין לְהוֹסִיף עַל מִדָּתוֹ וְלֹא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה:

2 דוד ושלמה וכו'. לא שבנו שניהם ביחד רק דוד בנה עליה במה להקריב בשעתה ושלמה בנה עליה בנין עולמים. ופשוט.

3 אברהם המזבח וכו'. כן מוכח מההיא דזבחים דאיתא שם שראו את אפרו של יצחק יעו"ש וע"ע בתענית ט"ז א' ובחי' שם וע"ע בפדר"א פי"א וי"ב כ' כ"ג ל"א יעו"ש היטיב בכל המקומות ובירושלמי נזיר פ"ז ה"ב וע"ע ב"ר פי"ד ופל"ג ופנ"ה ובפתיחתא דאיכה רבתי בד"ה ר' יוחנן פתח משא גיא חזיון וכו' יעו"ש היטיב וע"ע בתנא דבי אליהו זוטא פ"ב. יעו"ש שם תמצא כל מש"כ רבינו כאן וע"ע בס' שבט יהודא ותמצא כן מעדות שר אחד יעו"ש. וע"ע בזוה"ק ח"ב רי"ד א'.

2 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

בַּשִּׁשִּׁי הוֹצִיא מִן הָאָרֶץ כָּל בְּהֵמוֹת: זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, טְהוֹרִים וּטְמֵאִים. וּבִשְׁנֵי סִימָנִים הֵן מִטַּהֲרִים: בְּמַעֲלֵה גֵרָה וּבְמַפְרִיסֵי פַּרְסָה. וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי בְהֵמָה נִבְחֲרוּ לְקָרְבַּן עוֹלָה, וְאֵלּוּ הֵן: שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז. וְכָל מִין בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ נְבֵלָה וּטְרֵפָה בַּשָּׂדֶה מֻתָּר לְאָכְלוֹ, חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה דְבָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַחֵלֶב וְהַדָּם וְגִיד הַנָּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל״. בַּשִּׁשִּׁי הוֹצִיא מִן הָאָרֶץ שִׁבְעָה חַיּוֹת טְהוֹרוֹת, שְׁחִיטָתָן וַאֲכִילָתָן כְּעוֹף, וְאֵלּוּ הֵן: אַיִל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְכוּ', וְכֻלָּן שְׁחִיטָתָן וַאֲכִילָתָן כְּעוֹף. וּשְׁאָר כָּל הַחַיּוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה כֻּלָּן טְמֵאִין. וְהוֹצִיא מִן הָאָרֶץ מִין שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, כֻּלָּם טְמֵאִים. וְאֵלּוּ שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ, נַפְשָׁם וְגוּפָם מִן הָאָרֶץ, וּכְשֶׁהֵם חוֹזְרִין וּמַגִּיעִים לַעֲפָרָם לְמָקוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן״, וְכָתוּב: ״וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ״. בַּשִּׁשִּׁי הוֹצִיא מִן הָאָרֶץ בְּהֵמוֹת שֶׁהוּא רָבוּץ בְּהַרְרֵי אֶלֶף, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם בְּאֶלֶף הָרִים מַרְעִיתוֹ, וּבַלַּיְלָה הֵן נִצְמָחִין מֵאֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ לֹא נָגַע בָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ״. וּמֵימֵי הַיַּרְדֵּן לְהַשְׁקוֹתוֹ, שֶׁמֵּימֵי הַיַּרְדֵּן סוֹבְבִין לְכָל הָאָרֶץ, חֶצְיָן לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ וְחֶצְיָן לְמַטָּה מִן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ״. וְהוּא מוּכָן לְיוֹם זֶבַח וּסְעוּדָה גְּדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ״. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַתּוֹרָה: ״נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ״. אָמְרָה לְפָנָיו: ״רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הָאָדָם שֶׁלְּךָ לַעֲשׂוֹת קְצַר יָמִים וּשְׂבַע רֹגֶז, וּבָא לִידֵי חֵטְא. וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲרִיךְ אֶת אַפְּךָ עִמּוֹ, רָאוּי הוּא כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם״. אָמַר לָהּ: ״וְעַל חִנָּם נִקְרֵאתִי אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד?״ הִתְחִיל מְקַבֵּץ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם: אָדֹם, שָׁחֹר, לָבָן, יָרֹק. אָדֹם – זֶה הַדָּם, שָׁחֹר – אֵלּוּ הַקְּרָבַיִם, לָבָן – אֵלּוּ עֲצָמוֹת וְגִידִין, יָרֹק – זֶה הַגּוּף. וְלָמָּה כִּנֵּס אֶת עֲפָרוֹ מֵאַרְבַּע פִּנּוֹת הָעוֹלָם? אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאִם יָבֹא אָדָם מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב אוֹ מִן הַמַּעֲרָב לַמִּזְרָח וְיַגִּיעַ קִצּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא תֹאמַר הָאָרֶץ ״אֵין עֲפַר גּוּפְךָ מִשֶּׁלִּי, חֲזֹר לַמָּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאתָ״. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ וּבָא וְהִגִּיעַ קִצּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, מִשָּׁם הוּא עֲפַר גּוּפוֹ, לְשָׁם הוּא חוֹזֵר לֶעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב״. וּשְׁנֵים עָשָׂר שָׁעוֹת הַיּוֹם. בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה הוּצְבַּר עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם, בַּשְּׁנִיָּה גִּבְּלוֹ, בַּשְּׁלִישִׁית רִקְּמוֹ, בָּרְבִיעִית נִזְרְקָה בּוֹ נְשָׁמָה, בַּחֲמִישִׁית קָם עַל רַגְלָיו, בַּשִּׁשִּׁית קָרָא שֵׁמוֹת, בַּשְּׁבִיעִית נִזְדַּמְּנָה לוֹ חַוָּה, בַּשְּׁמִינִית נִצְטַוּוּ עַל פֵּרוֹת, בַּתְּשִׁיעִית עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה, בָּעֲשִׂירִית עָבַר עַל צִוּוּיוֹ, בְּאַחַד עָשָׂר נִדּוֹן, בִּשְׁנֵים עָשָׂר נִתְגָּרַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם״. וְגִבֵּל גּוּשׁ עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּמָקוֹם טָהוֹר בְּטַבּוּר הָאָרֶץ. רְקָמוֹ וְתִכְּנוֹ, וְרוּחַ נְשָׁמָה לֹא הָיְתָה בּוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? נָפַח בּוֹ רוּחַ נִשְׁמַת חַיִּים. וְעָמַד אָדָם וְהָיָה מִסְתַּכֵּל כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמַטָּה, וְרָאָה כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיָה תָּמֵהַּ בְּלִבּוֹ. הִתְחִיל מְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר לְיוֹצְרוֹ וְאָמַר: ״מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'!״ קָם עַל רַגְלָיו וְהָיָה בְּתֹאַר כִּדְמוּת אֱלֹהִים, וְהָיְתָה קוֹמָתוֹ מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי״. אָחוֹר – זֶה מַעֲרָב, וָקֶדֶם – זֶה קִדְמָה מִזְרָחָה. וְרָאוּ אוֹתוֹ כָּל הַבְּרִיּוֹת וְנִתְיָּרְאוּ מִלְּפָנָיו, סְבוּרִין שֶׁהוּא בּוֹרְאָן, וּבָאוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם אָדָם: ״לָמָּה בָּאתֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת? בּוֹאוּ, אֲנִי וְאַתֶּם, וְנֵלֵךְ וְנַלְבִּישׁ גֵּאוּת וָעֹז, וְנַמְלִיךְ עָלֵינוּ לְמִי שֶׁבְּרָאָנוּ. וְאִם אֵין עַם מַמְלִיכִים אֶת הַמֶּלֶךְ, הוּא מַמְלִיךְ עַצְמוֹ, וְאִם אֵין עַם מְקַלְּסִים אֶת הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְ מְקַלֵּס אֶת עַצְמוֹ״. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח אָדָם אֶת פִּיו וְעָנוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת אַחֲרָיו, וְהִלְבִּישׁוּ גֵּאוּת וָעֹז וְהִמְלִיכוּ עֲלֵיהֶן לְיוֹצְרָן, וְאָמְרוּ: ״ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ״. עֲשָׂרָה מְלָכִים מָשְׁלוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. מֶלֶךְ רִאשׁוֹן זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מוֹשֵׁל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְעָלָה בְמַחֲשַׁבְתּוֹ לְהָקִים מְלָכִים עַל הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא, מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין״. הַשֵּׁנִי זֶה נִמְרוֹד שֶׁמָּשַׁל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁהָיוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת יוֹשְׁבִין בְּמָקוֹם אֶחָד יְרֵאִים מִמֵּי הַמַּבּוּל, וְנִמְרוֹד הָיָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ בָּבֶל״ וְכוּ' הַמֶּלֶךְ. הַשְּׁלִישִׁי זֶה יוֹסֵף שֶׁמָּשַׁל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה״. ״בָּאוּ מִצְרַיִם״ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא ״מִצְרַיְמָה״. הָיוּ הַמַּס שֶׁלָּהֶם וּמִנְחוֹתֵיהֶם לִשְׁבֹּר בַּר מִיּוֹסֵף, שֶׁאַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם״. הַמֶּלֶךְ הָרְבִיעִי זֶה שְׁלֹמֹה, שֶׁמָּשַׁל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁלֹמֹה הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל הַמַּמְלָכוֹת״, וְאוֹמֵר: ״וְהֵמָּה מְבִיאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ״. הַמֶּלֶךְ הַחֲמִישִׁי זֶה אַחְאָב, שֶׁמָּלַךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַי ה' אֱלֹהֶיךָ אִם יֵשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה״ וְכוּ'. וְהָיוּ כָּל שָׂרֵי אִפַּרְכִיּוֹת כְּבוּשִׁים תַּחְתָּיו, וְהָיוּ מְשַׁלְּחִין וּמְבִיאִין הַמַּס שֶׁלָּהֶם וּמִנְחוֹתֵיהֶם לְאַחְאָב. וְהָיוּ כָּל שָׂרֵי אִפַּרְכִיּוֹת שֶׁל עוֹלָם אֵינָם אֶלָּא מָאתַיִם וּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים״. הַמֶּלֶךְ הַשִּׁשִּׁי זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁמָּשַׁל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמָּשַׁל אֲפִלּוּ עַל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִפְתֹּחַ אֶת פִּיהֶם חוּץ מֵרְשׁוּתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְכָל דִּי דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא יְהַב בִּידָךְ״ וְכוּ'. הַמֶּלֶךְ הַשְּׁבִיעִי זֶה כּוֹרֶשׁ שֶׁמָּשַׁל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר מֶלֶךְ פָּרַס״. וַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מָלַךְ בְּחֶצְיוֹ שֶׁל עוֹלָם. וַהֲלֹא אֵין חֶצְיוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶלָּא מֵאָה וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אִפַּרְכִיּוֹת, וּבִזְכוּתָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר נִתּוֹסְפוּ אַחַת עֶשְׂרֵה אִפַּרְכִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמּוֹלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה״. הַמֶּלֶךְ הַשְּׁמִינִי הוּא אֲלֶכְּסַנְדֶּר מוּקְדּוֹן שֶׁמָּלַךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר הָעִזִּים בָּא מִן הַמַּעֲרָב עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ״. ״עַל פְּנֵי הָאָרֶץ״ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא ״עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ״. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁרָצָה לַעֲלוֹת לַשָּׁמַיִם וְלֵידַע מַה בַּשָּׁמַיִם, וְלֵירֵד בַּתְּהוֹמוֹת וְלֵידַע מַה שֶׁבַּתְּהוֹמוֹת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לִקְצוֹת הָאָרֶץ וְלֵידַע מַה שֶׁבִּקְצוֹת הָאָרֶץ. וְחָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת מַלְכוּתוֹ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. הַמֶּלֶךְ הַתְּשִׁיעִי זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהוּא עָתִיד לִמְשֹׁל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם״, וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר: ״וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא״. הַמֶּלֶךְ הָעֲשִׂירִי חוֹזֶרֶת הַמְּלוּכָה לִבְעָלֶיהָ. מִי שֶׁהָיָה רִאשׁוֹן מֶלֶךְ הוּא יִהְיֶה אַחֲרוֹן מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים״, וְכָתוּב: ״וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ״. וְתַחֲזֹר הַמְּלוּכָה לְיוֹרְשֶׁיהָ, וְאָז הָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. וְיִרְעֶה אֶת צֹאנוֹ וְיַרְבִּיצֵם, כְּדִכְתִיב: ״אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם״. וְנִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן״. אָמֵן.

2 תנא דבי אליהו זוטא פתח ↗

פעם אחת הייתי מהלך בדרך מצאני אדם אחד ובא אצלי בדרך מצות מינות והיה בו מקרא ולא היה בו משנה ואמר לי רבי מקרא נתן לנו מהר סיני משנה לא נתן לנו מהר סיני ואמרתי לו בני מקרא ומשנה שניהם מפי הגבורה נאמרו. ומה בין מקרא למשנה אלא משלו משל למה"ד למלך ב"ו שהיה לו שני עבדים והיה אוהבן אהבה גדולה ונתן לזה קב חטין ולזה קב חטין ולכ"א מהן נתן ג"כ אגודה של פשתן הפקח שבהן נטל את הפשתן וארג מפה יפה ונטל את החטין ועשאן סולת ובררה וטחנה ולשה ואפאה וסדרה על השלחן ופרס עליה מפה יפה והניחו עד שבא המלך והטפש שבהן לא עשה כלום. לימים בא המלך לתוך ביתו ואמר להם לשני עבדיו בני הביאו לי מה שנתתי לכם אחד מהן הוציא את הפת של סולת על השולחן ומפה היפה פרוסה עליו ואחד מהן הוציא את החטין בקופה ואגודה של פשתן עליהם אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה חרפה איזה מהן חביב יותר הוי אומר זה שהוציא פת על השלחן ומפה יפה פרוסה עליו. ועוד אמרתי לו בני אם אמצאך בתוך משנת חכמים תעשה דבריך בדאים ואמר לי הן אמרתי לו בני כשאתה יורד לפני התיבה בשבת כמה אתה אומר ואמר לי שבעה ואמרתי לו בני ובשאר הימים כמה אתה אומר ואמר לי שמונה עשרה ואמרתי לו בני כמה אתה מברך על ק"ש של שחרית ואמר לי שתים לפניה ואחת לאחריה ואמרתי לו ובערבית כמה אתה אומר ואמר לי שתים לפניה ושתים לאחריה ואמרתי לו בני כמה קורין בשבת בתורה ואמר לי שבעה וא"ל בשני בשבת ובחמישי בשבת ובמנחה בשבת כמה א"ל שלשה וא"ל ועל השבעה כמה אתה מברך ואמר לי שתים לפניהם ואחת לאחריהם ואמרתי לו על שאר המינים כמה אתה מברך ואמר לי ברכה אחת לפניהם וברכה אחת לאחריהם חוץ מברכת המזון שהם שלשה ועם ברכת הטוב והמטיב הם ארבעה ואמרתי לו בני וכי יש לך אלו מהר סיני והלא אינן אלא משנת חכמים אלא כשנתן הקב"ה את התורה לישראל לא נתנה להם אלא כחטין להוציא מהן סולת וכפשתן לארוג מהן בגד בכלל ופרט ופרט וכלל וכלל ופרט וכלל שנאמר דברים י״ד:כ״ו ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך הרי זה כלל בבקר ובצאן ביין ובשכר הרי זה פרט ובכל אשר תשאלך נפשך הרי זה כלל אחר וכן כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. ואמר לי רבי וכי מיום שנברא העולם עד אותה השעה כל העושה מצוה נותנין לו שכרו ואמרתי לו בני הקב"ה מלא מסוף העולם ועד סופו וכל העולם כולו שלו הוא וכדי העולם כולו שלו ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו שנאמר הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה שם י ואומר הבט משמים וראה ושור שחקים גבהו ממך איוב ל״ה:ה׳ ולא השמים בלבד הם של הקב"ה אלא השמים ושמי השמים העליונים שבעה נ"י והעולם כולו שלו הוא יטול חלק בעולמו שברא אלא להודיע לבריות שכל מי שעוסק בתורה בצער שכן ד"א ניתנה לו והקרן שמורה לו לפי שלא מצא הקב"ה בב"א שעושים את התורה והמצות בצער ובנין בית אחרון בצער ומצערים עצמן על התורה ועל המצות לפיכך נתן להם הקב"ה משנה להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות ומנין שיטול שכרו בעולמו שברא שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ואומר כי חבלים נפלו וכו' ואעפ"י שכל העולם כולו של הקב"ה לא נטל הקב"ה חלק בעולמו שברא אלא את ישראל בלבד להודיע לבריות שכל מי שהוא עוסק בתורה מתוך הצער ומכ"ש אם הוא עוסק ג"כ בד"א עם התורה ניתן לו הפירות בעוה"ז והקרן שמורה לו לעוה"ב ולפי שלא מצא הקב"ה בבני ישראל שעושים את התורה ואת המצות מתוך הצער כמו אותן שהיו בונין את הבית האחרון שהיו מצערין את עצמן על התורה ועל המצות לפיכך נתן להם הקב"ה משנה שכר להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. ומנין שלא נטל הקב"ה חלק בעולמו אלא את ישראל בלבד שנאמר דברים ל״ב:ט׳ כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ואומר תהילים ט״ז:ו׳ חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי משלו משל למה"ד למלך ב"ו שהוא בונה פלטרין ושכלל אותה ובשמחתו שהוא משמח בה סיים בה בית לדירתו כך הקב"ה זו שכרו של הארץ שעמד הקב"ה בתוכה וברא את כל הארצות והפריש את א"י תרומה מכל הארצות והפריש את ירושלים תרומה מכל א"י והפריש את מקום ב"ה תרומה מכל ירושלים וכן ברא הקב"ה את כל העמים כולן והפריש את ישראל תרומה מכל העמים ומישראל הפריש תרומה את שבט לוי ומשבט לוי הפריש תרומה את אהרן הכהן ובניו וקידשו ומשחו וכבדו בבגדי כהונה ובציץ ובאורים ותומים שהוא יעמוד לפני הקב"ה ומכפר על ישראל בכל שנה ושנה והביא את ישראל שהם תרומה מכל העמים לא"י שהוא תרומה מכל הארצות והביא את שבט הלוי שהפריש תרומה מכל ישראל לירושלים שהפריש תרומה מכל א"י והביא את בני אהרן שהפריש תרומה משבט לוי לבית המקדש שהפריש תרומה מכל ירושלים לעמוד לשרת לפני הקדוש ברוך הוא ולעשות רצונו שנאמר חבקוק ג׳:ו׳ עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם הליכות עולם לו. מכאן אמרו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות וי"א מן המקום שנטל הקב"ה עפרו של אדם הראשון שם נבנה המזבח שנאמר בראשית ב׳:ז׳ וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ונאמר שמות כ׳:כ״א מזבח אדמה תעשה לי. מכאן אמרו כל זמן שבית המקדש קיים מזבח כפרה הוא לישראל בכל מקומות מושבותם ובזמן שאין בית המקדש קיים ת"ח הם כפרה להם לישראל בכל מקומות מושבותיהם שנאמר ויקרא ב׳:י״ד ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך ואומר מלכים ב ד׳:מ״ב ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים וגו' וכי אלישע כהן הוא ואוכל בכורים הוא והלא אין שם לא ירושלים ולא מקדש ולא מזבח ולא כה"ג אלא אלישע הנביא בלבד ותלמידיו שיושבים לפניו אלא מכאן אמרו כל הנזקק אל החכמים ולתלמידיהם ומפרנס אותם מעלה עליו הכתוב כאלו מקריב בכורים ועושה רצון אביו שבשמים. ואמר לי רבי מפני מה נשתנו אוה"ע שהם אוכלין את העוה"ז ואמרתי לו בני זהו שכרן משום שהפריש הקב"ה את ישראל מתוכן לפיכך הן אוכלין את העוה"ז: משלו למה"ד למלך ב"ו שמצא אדם ממשפחה מרובה והוא עושה למלך כל רצונו מה עושה המלך שיגר המלך מתנות מרובות לכל בני המשפחה של אותו האיש בשביל אותו האיש שעשה לו רצונו. אף כך העכו"ם זהו שכרן משום שהפריש הקב"ה את ישראל מתוכן לכן הם אוכלין את העולם הזה ואמר לי רבי אלא מעתה כל העושה מצוה נותנין לו גם כן שכרו וכל העובר עבירה נותנין לו גם כן שכרו ואמרתי לו בני מה שכרו של נחש הקדמוני שעמד וקלקל את כל העולם כולו ומה שכרן של אדם וחוה שעברו על צווי של הקב"ה ומה שכרו של קין שהרג את הבל אחיו ומה שכרו של למך שהיה מתאבל על אבי אביו ומה שכרו של שם שהיה מכבד את אביו ומה שכרו של חם שלא היה מכבד את אביו ומה שכרו של נח שהיה עומד ומוחה ברבים כל אותן מאה ועשרים שנה עד שלא בא המבול עליהם לפיכך העיד הקב"ה עליו שנאמר נח איש צדיק תמים היה בדורותיו בראשית ו׳:ט׳ ואומר שם ז כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ומה שכרו של שם הגדול שהיה מתנבא ארבע מאות שנה ולא קבלו ממנו ומה שכרו של אברהם אבינו שהיה עומד ופיגר את כל ע"א שבעולם ועל שאמר דבר שלא כהוגן ירדו בניו למצרים שנאמר שם ט ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה בשכר אותה האמירה ירדו בניו למצרים ומה שכרו של ישמעאל שעמד וקבר את אביו ומה שכרו של יצחק שאמר לאביו אבא כפתני יפה יפה ותנני על גבי המזבח שמא אבעט בך כי בחור אני ועומד בכחי כי בן שלשים ושבע שנים אני ונמצא אני מחויב שתי מיתות לשמים ומה שכרו של עשו שהוריד ב' דמעות לפני אביו ניתן לו הר שעיר שאין גשמי ברכה פוסקין ממנו לעולם ואף בני שעיר משום שקבלו את עשו בסבר פנים יפות ניתנה להן שכרן. מכאן אמרו אפילו אם אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא הוא יושב וקורא כל היום הפסוק שם לו ואחות לוטן תמנע אפי' הכי שכר תורה בידו ומה שכרו של יעקב אבינו שהיה מודה על האמת ודובר אמת בלבבו כל ימי חייו ומה שכרן של י"ב שבטים שהיו עושין רצון יעקב אביהם שנא' הושע ט׳:י׳ כענבים במדבר מצאתי ישראל ומה שכרן של אברהם יצחק ויעקב שנתנו אימה של הקב"ה בלבבם מתוך שבעים עמים ולשונות וזכותן עמד להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות

2 זבחים פתח ↗

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאוּ מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו. וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק רָאוּ, שֶׁמּוּנָּח בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: מִכׇּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ הֵרִיחוּ רֵיחַ קְטֹרֶת, מִשָּׁם הֵרִיחוּ רֵיחַ אֵבָרִים.

3 מנחות פתח ↗

בְּמַאי אוֹקֵימְתַּאּ? בִּכְנִיסָה. וּמִי מָצֵית מוֹקְמַתְּ לָהּ בִּכְנִיסָה? וְהָא תְּנַן: מִזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם, עָלָה אַמָּה וְכָנַס אַמָּה – זֶהוּ יְסוֹד, נִמְצָא שְׁלֹשִׁים עַל שְׁלֹשִׁים.

« הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:א׳ הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:ג׳ »