הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:ט״ז

מהדורה: מהדורת פרידברג

« הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:ט״ו הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:י״ז »

מקור: משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:ט״ז

16 תוספות על סוכה פתח ↗

שכל מזבח שאין לו קרן. וזה שקרנו נפגמה הוה ליה קרן כמאן דליתיה ולכך נפסל לעבודה דאין לו קרן דפגימה פוסלת באבני מזבח כדי שתחגור בה צפורן כדאמר פ"ק דחולין דף יח. ושם וטעמא פירש שם בקונט' משום דכתיב אבנים שלמות תבנה ובסידא פליגי בה תנאי התם ר"ש בן יוחי אומר טפח ר' אליעזר בן יעקב אומר כזית וי"ל דהטעם משום דלא חשיב ריבוע למר בהאי שיעורא ולמר בהאי שיעורא וריבוע מעכב כדקתני הכא ומיהו במזבח ניחא דכתיב רבוע יהיה המזבח אבל קרן מנלן דסיד היה בקרן דאע"פ שפירש כאן בקונט' קרן אבן מרובע אמה על אמה ברום אמה לא יתכן דע"י מלבן נעשה כדאי' בפ' איזהו מקומן זבחים נד. ושמא רבוע דקרן ילפינן ממזבח וא"ת ואבני מזבח מאי איריא משום דנפגמה תיפוק ליה משום דחסרה האבן ואפילו לא נפגמה לא קרינן בהו שלמות כדמוכח פ' איזהו מקומן שם גבי מזרחית דרומית שלא היה לו יסוד דפריך היכי עבדי לה אי דגייז לה אבנים שלמות אמר רחמנא וי"ל דהכי קאמר ליה התם אי גייז לשבר האבן אי אפשר לשבר בלא פגימה ואין כאן שלמות ואם בא לפחות ולהחליק בסכין בלא פגימה איכא איסורא דלא תניף עליהן ברזל וכן משמע במסכת ע"ז פ' ר' ישמעאל עבודה זרה דף נב: גבי אבני מזבח. שקצצום וגנזום בית חשמונאי דקאמר היכי נעביד ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא נסרינהו פי' לעשות בלא פגימות לא תניף עליהם ברזל כתיב וא"ת וליעבדו על ידי שמיר דבבית שני הוה שמיר כדמוכח במסכת סוטה בפ' עגלה ערופה סוטה דף מח. דקאמר משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית המקדש בטל שמיר והיינו בית שני דאי בית ראשון ליערבינהו משחרב בית המקדש בטלו אורים ותומים ושמיר דמשמתו נביאים הראשונים היה חורבן הבית כדתניא בגמ' משחרב בהמ"ק בטלו אורים ותומים והיינו בית ראשון דחמשה דברים חסר בית שני מבית ראשון כדאיתא ביומא דף כא: אלא בטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר רשב"ג התם משחרב בהמ"ק ניטל טעם הפירות מסתמא לאחר חורבן בית שני קאמר שחרב בימיו תדע דאשכחן בבית שני שהיו פירות מתברכין בימי שמעון בן שטח. שנעשין חטין ככליות של שור הגדול ועוד יש להביא ראיה דהוה שמיר בבית שני מעובדא דדמא בן נתינה דפ"ק דקידושין דף לא. ודפ"ב דע"ז דף כג: ושם שבקשו ממנו חכמי ישראל אבנים לאפוד ואבני אפוד בעו שמיר כדקאמר ר' נחמיה פ' עגלה ערופה סוטה מח: כדכתיב במלואותם ואפי' ר' יהודה דפליג עליה ואמר שמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק מודה נמי דאבני אפוד בעו שמיר כדמוכח פ' מי שאחזו גיטין סח. ושם גבי בנין בהמ"ק שעשה שלמה דקאמרינן היכי נעביד איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד וההיא על כרחך רבי יהודה היא דלר' נחמיה לא הוה שמיר לבית המקדש ועובדא דדמא בן נתינה בבית שני הוה דקאמרינן התם לשנה נולדה לו פרה אדומה בעדרו ושבע פרות היו הראשונה שעשה משה שניה שעשה עזרא כדתנן במסכת פרה פ"ג מ"ה וכיון שהיה שמיר בבית שני כדפרישית אמאי גנזום בית חשמונאי וי"ל שמיר אין עושה אותן שלמות שלא תחגור בה צפורן וא"ת א"כ היאך בנו את המזבח דלא אפשר לומר שהיה מתקן מבחוץ ומכניסו מבפנים דאפילו כי האי גוונא במזבח אסור כדתניא במכילתא בסוף פרשת וישמע יתרו לא תבנה אתהן גזית בו אין אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקודש הקדשים ומה אני מקיים ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמע אלמא במזבח אפילו בחוץ אינו נשמע וכן יסד רבינו אליהו הזקן באזהרת אמת יהגה חיכי אבני מזבח תוך ובר כן נגוזו ועבר והיינו יכולין לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין לאחר שהוקדשו אבל אין צריך דמשמע בפ' איזהו מקומן זבחים נד. ושם שבנו אותו באבנים החלוקות כגון חלוקי אבנים מן הנחל שבחול הים ובחול הים נבראו חלקות מששת ימי בראשית ומיהו קשה דגבי בית המקדש כתיב אבן שלמה מסע נבנה ואמר ר' יהודה דהוה שמיר לבהמ"ק.:

17 משנה תורה, הלכות בית הבחירה פתח ↗

אַרְבַּע קְרָנוֹת שֶׁל מִזְבֵּחַ וִיסוֹדוֹ וְרִבּוּעוֹ מְעַכְּבִין. וְכָל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ קֶרֶן יְסוֹד וְכֶבֶשׁ וְרִבּוּעַ הֲרֵי הוּא פָּסוּל שֶׁאַרְבַּעְתָּן מְעַכְּבִין. אֲבָל מִדַּת אָרְכּוֹ וּמִדַּת רָחְבּוֹ וּמִדַּת קוֹמָתוֹ אֵינָן מְעַכְּבִין. וְהוּא שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵאַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם שָׁלֹשׁ אַמּוֹת כְּשִׁעוּר מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה שֶׁל מִזְבַּח מִדְבָּר:

17 סוכה פתח ↗

שֶׁכׇּל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ לֹא כֶּבֶשׁ וְלֹא קֶרֶן וְלֹא יְסוֹד וְלֹא רִיבּוּעַ — פָּסוּל לַעֲבוֹדָה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַסּוֹבֵב.

18 משנה תורה, הלכות בית הבחירה פתח ↗

מִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם מִבִּנְיָנוֹ אִם נִפְגַּם מִבִּנְיָנוֹ טֶפַח פָּסוּל פָּחוֹת מִטֶּפַח כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה בַּנִּשְׁאָר אֶבֶן פְּגוּמָה:

16 כולו אטום וכו'. עי' לעיל פ"א ה"ז והי"ג יעו"ש.

17 סיד וזפת וכו'. כ"ז מבואר בזבחים נ"ד א' ומשמע שם דבקרנות לא היו סיד דכן איתא שם וחוזר ומביא מלבן שהוא אמה על אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך וזהו קרן יעו"ש ועי' סוכה מ"ט א' תוס' ד"ה שכל מזבח וכו' שבקרן הי' ג"כ סיד יעו"ש והשיגו על רש"י מש"כ שהקרן היה אבן אחת יעו"ש וכ"מ מדברי רבינו כאן שסיד ג"כ הי' בקרנות והגר"א הגיה בש"ס גפסים תחת זפת יעו"ש ומש"כ רבינו מלבן גדול כמדתו וכו' היינו ר"ל בכל מדה ומדה ששייך לו היינו ביסוד הי' נותן מלבן של ל"ב על ל"ב ולמעלה ממנו הי' נותן מלבן של ל' על ל' בגובה ה' אמות וזהו סובב ולמעלה ממנו הי' נותן מלבן של כ"ח על כ"ח בגובה ג' אמות ולמעלה ממנו הי' נותן בקרנות ד' מלבנים כל מלבן אמה על אמה כמו שמבואר הכל בזבחים שם יעו"ש.

18 ונותן בתוך וכו'. כן איתא שם בש"ס ע"ב והתוס' שם ד"ה דגייז וכו' כתב תימה מעיקרא ליעבד מלבן בענין זה עכ"ל אבל י"ל כי בכך הי' הדבר נקל יותר וגם התוס' לא הקשו רק על מאי דמקשה וכ"ת דגייז לי' וכו' ואכתי לא מסיק אדעתי' דמחית מידי מתותי' לכן הקשו הו"ל לומר דעביד מלבן בענין זה אבל למאי דמסיק דמחית מידי מתותי' שוב ל"צ לדחוקי דעביד מלבן בענין זה כיון שעכשו הוא בקל יותר וק"ל ויש לעיין בזה.

19 וישארו הקרנות וכו'. עי' לעיל ה"ח.

17 זבחים פתח ↗

וְלֹא עַל גַּבֵּי מְחִילּוֹת. אָמַר רַב יוֹסֵף, לָאו הַיְינוּ דְּתַנְיָא: ״וַיָּכִינוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנָתוֹ״ – שֶׁהִגִּיעוּ לְסוֹף מִדּוֹתָיו? וְהָכְתִיב: ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל״! אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: קְרָא אַשְׁכַּח וּדְרַשׁ – ״וַיֹּאמֶר דָּוִיד: זֶה הוּא בֵּית ה׳ הָאֱלֹהִים, וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל״ – כִּי בַּיִת; מָה בַּיִת שִׁשִּׁים אַמָּה, אַף מִזְבֵּחַ שִׁשִּׁים אַמָּה. בִּשְׁלָמָא בַּיִת – מִינַּכְרָא צוּרָתוֹ; אֶלָּא מִזְבֵּחַ – מְנָא יָדְעִי? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: רָאוּ מִזְבֵּחַ בָּנוּי, וּמִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל עוֹמֵד וּמַקְרִיב עָלָיו. וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר: אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק רָאוּ, שֶׁמּוּנָּח בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: מִכׇּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ הֵרִיחוּ רֵיחַ קְטֹרֶת, מִשָּׁם הֵרִיחוּ רֵיחַ אֵבָרִים. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶם מִן הַגּוֹלָה – אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים עָלוּ עִמָּהֶן מִן הַגּוֹלָה – אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת, וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַתּוֹרָה – שֶׁתִּכָּתֵב אַשּׁוּרִית. תָּנוּ רַבָּנַן: קֶרֶן וְכֶבֶשׁ וִיסוֹד וְרִיבּוּעַ – מְעַכְּבִין. מִדַּת אׇרְכּוֹ וּמִדַּת רׇחְבּוֹ וּמִדַּת קוֹמָתוֹ – אֵין מְעַכְּבִין. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב הוּנָא, אָמַר קְרָא: ״הַמִּזְבֵּחַ״; כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״הַמִּזְבֵּחַ״ – לְעַכֵּב. אֶלָּא מֵעַתָּה, כִּיּוֹר לְרַבִּי וְסוֹבֵב לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה – הָכִי נָמֵי דִּמְעַכֵּב?! דִּכְתִיב: ״וְנָתַתָּה אֹתָהּ תַּחַת כַּרְכֹּב הַמִּזְבֵּחַ מִלְּמָטָּה״, וְתַנְיָא: אֵיזֶהוּ כַּרְכּוֹב? רַבִּי אוֹמֵר: זֶה כִּיּוּר, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: זֶה הַסּוֹבֵב! אִין; דְּתַנְיָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם נִפְגְּמָה קֶרֶן מִזְבֵּחַ, וְהֵבִיאוּ בּוּל שֶׁל מֶלַח וּסְתָמוּהוּ; וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁכָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִזְבֵּחַ פָּגוּם. שֶׁכׇּל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ קֶרֶן וְכֶבֶשׁ וִיסוֹד וְרִיבּוּעַ – פָּסוּל. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַסּוֹבֵב. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ כַּרְכּוֹב? בֵּין קֶרֶן לְקֶרֶן, מְקוֹם הִילּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אַמָּה. אַטּוּ הכהנים כֹּהֲנִים בֵּין קֶרֶן לְקֶרֶן הֲווֹ אָזְלִי?! אֶלָּא אֵימָא: וּמְקוֹם הִילּוּךְ רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים – אַמָּה. וְהָכְתִיב: ״תַּחַת כַּרְכֻּבּוֹ מִלְּמַטָּה עַד חֶצְיוֹ״! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תְּרֵי הֲווֹ; חַד לְנוֹי, וְחַד לְכֹהֲנִים דְּלָא נִשְׁתַּרְקוּ. מִדַּת אׇרְכּוֹ וּמִדַּת רׇחְבּוֹ וּמִדַּת קוֹמָתוֹ – אֵין מְעַכְּבִין. אָמַר רַבִּי מָנִי: וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחָתֶנּוּ מִמִּזְבֵּחַ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה. וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה. מַחֲכוּ עֲלֵיהּ: ״חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ״! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּלְמָא מְקוֹם מַעֲרָכָה קָאָמַר מָר? אֲמַר לֵיהּ: מָר דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא, יָדַע מַאי קָאָמֵינָא. קָרֵי עֲלַיְיהוּ

17 תלמוד ירושלמי שקלים פתח ↗

רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. עוֹבְיָין כַּמָּה חוֹקוֹת בָּאַמָּה שׁוֹחֲקוֹת. וְאָרְכָּן אַמָּה גַמּוּדָה כְּאַמָּה גְּרוֹמָה. רִבִּי חוֹנִי בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. כְּמִין טוֹרְטָנִי. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה אֶלָּא אַמָּה עַל אַמָּה לְפִיכָךְ לֹא הָיָה בוֹ אֶלָּא אַמָּה גַמּוּדָה גְּרוֹמָה. וְתַנֵּי כֵן. אַמָּה הַיְּסוֹד אַמָּה סוֹבֵב אַמָּה כַּרְכּוֹב וְאַמָּה קְרָנוֹת וְאַמָּה מַעֲרָכָה.

« הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:ט״ו הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ב׳:י״ז »