הר המוריה על משנה תורה, הלכות בית הבחירה א׳:ח׳

8 בונין בלבנים וכו'. מרן הביא זה ממכילתא דסוף פרשת יתרו יעו"ש היטיב והנה באיפת צדק הוגה שם שכצ"ל אם רצה לעשות של אבנים יעשה של אדמה יעשה והרי דברים ק"ו אם מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה ק"ו לשאר כל הכלים עכ"ל א"כ אין משם ראיה דמותר בלבנים ובאמת משמע מרבינו גופיה דהמזבח גופיה אין בונין אותו רק באבנים עי' לקמן הלכה י"ג ובאמת לפ"ז גם נוסחת איפת צדק לא יתכן לכאורה דהא גם מאדמה אין בונין אותו. ולכאורה הייתי אומר כי גירסת האיפת צדק נכונה יותר והאי תנא דמכילתא ס"ל דנתנה תורה רשות לעשות מזבח או מאבנים או מאדמה כדכתיב מזבח אדמה תעשה לי אבל לבנים לא הוזכר בשום מקום והא דס"ל לרבינו דאין עושין המזבח רק מאבנים ולא מאדמה משום דס"ל כתנאי דר"פ שם במכילתא דס"ל דהאי מזבח אדמה להורות אתי שיהא אטום כאדמה וכמש"כ רבינו בהדיא שם וז"ל וזה שנאמר בתורה מזבח אדמה תעשה לי שיהא מחובר באדמה עכ"ל לכן לא קי"ל כהך מ"ד דמכילתא דמתיר באדמה. אבל לפ"ז יקשה מאד הא מ"ד שיעשנו אטום כאדמה מנו היינו ר' ישמעאל דהכי איתא התם וז"ל מזבח אדמה תעשה לי מיוחד לי שלא תבנהו מתחלה לשום אחר ר' ישמעאל אומר מזבח אדמה תעשה לי שיהא מחובר באדמה שלא תבנהו ע"ג כפיס ולא ע"ג מחילות כ"ה גירסת איפת צדק וכו' ואח"כ איתא וז"ל ואם מזבח אבנים ר' ישמעאל אומר כל אם שבתורה רשות חוץ משלשה אם תקריב מנחת בכורים חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל תקריב את מנחת בכוריך חובה ולא רשות כיוצא בו אם כסף תלוה את עמי חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל העבט תעביטנו חובה כיוצא בו ואם מזבח אבנים חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל אבנים שלימות תבנה חובה ומה ת"ל ואם מזבח אבנים אלא אם רצה לעשות של אבנים יעשה של אדמה יעשה כ"ה גי' איפת צדק וכו' א"כ הרי ר' ישמעאל סותר עצמו. אמנם לכאורה גם דברי המכילתא בעצמן צריך ביאור דלענין מאי סיימה האי ומה ת"ל ואם מזבח אבנים וכו' הא כבר הראה לדעת כדרך הכתוב לומר ואם על דבר שבחובה ועוד בפרשת משפטים פי"ט במכילתא מביא מכאן ראיה על הך דאם כסף תלוה וכו' דאם קאי על חובה ושם באמת לא סיים הך ומה ת"ל וכו' לכן אי לא מסתפינא אמינא דכצ"ל במכילתא ד"א ומה ת"ל אם מזבח אבנים אלא אם רצה לעשות של אבנים יעשה של אדמה וכו' וזה פליג על הך דר' ישמעאל וס"ל דהרשות בידו לעשות או של אדמה או של אבנים ורבינו פסק כר' ישמעאל דאין עושין רק של אבנים וסעד לדברי מצאתי באברבנאל סוף פרשת יתרו יעו"ש ואגב אעיר מה שהקשה שם אר' ישמעאל מהא דמייתי ואם תקריב מנחת בכורים וכו' וכתב שנוכל לומר כמש"כ הראב"ע שם דמייתי בכורים נדבה יעו"ש במחילת כבודו לא חש לקמחיה דמיירי התם במנחת עומר ויחיד לא מייתי נדבה משעורים עיי' מנחות ס"ח ב' ופ"ד א' יעו"ש היטיב וע"ע בס' המצות לרבינו עשין סי' כ' יעו"ש היטיב ובסמ"ג לאוין סי' ר"צ דמשמע כדברינו יעו"ש היטיב ומזה תראה כי גירסת לבנים לא יתכן כלל כי לא נזכר בכתוב לבנים רק אדמה וס"ל לדעה זו כי הרשות נתונה או אדמה או אבנים ודלא כר' ישמעאל אבל לבנים כו"ע מודו דלא. ועוד ראיה לדברינו דהמכילתא מסיים ק"ו לשאר כלים דמותר לשנותן ובאמת עי' בסוכה נ' ב' ובסוטה י"ד ב' ובזבחים צ"ו ב' ומנחות כ"ח ב' דיליף לה בכלל ופרט או ברבוי ומיעוט יעו"ש וא"כ למה לי הא מק"ו ילפינן לה אלא ודאי משום דהלכה כר' ישמעאל דאין לעשות מזבח רק מאבנים וא"כ אזל ליה האי ק"ו ודו"ק והדרינא לכללין דאין מן המכילתא מקור לדברי רבינו כאן אבל לענ"ד א"צ לשום ראיה דאטו הוזכר אבנים בתורה על בנין ביהמ"ק ורק לא הוזכר כי אם דשל עץ אסור בו וכמש"כ בסעי' ט' אבל לבנים ממילא הותר ויש רמז במקרא ותהי להם הלבנה לאבן ופשיטא דאם אין אבנים שרי בלבנים רק משום על צד היותר טוב יש לעשותו באבנים אם אפשר כדמצינו בשלמה וכן בבנין בית שני בנוהו באבנים כדכתיב בעזרא ונחמיה ונדבכין די אבן גלל וכן בהורדוס ריש ב"ב דעבדיה באבני שישא ומרמרא ועי' חגי ג' בטרם שום אבן אל אבן בהיכל ה' אבל אם לא אפשר באבנים עבדינן בלבנים כן נראה לענ"ד פשוט.

9 ואין מפצלין וכו'. פסק כר' נחמיה לגבי ר' יהודה בסוטה מ"ח ב' ועיי"ש בירושלמי ובתוספתא פ"ג והטעם כתב מרן משום דבמכילתא סוף יתרו איתא כוותיה דר' נחמיה יעו"ש והכי איתא התם לא תבנה אתהן גזית אין גזית אלא גזוזות שהניף עליהם ברזל ר' נתן אומר הרי שבנה שתי אבנים גזוזות שהניף עליהם ברזל יהא המזבח כולו פסול ת"ל לא תבנה אתהן גזית הן פסולות ושאר כל המזבח כשר ד"א כ"ה גירסת האיפת צדק לא תבנה אתהן גזית בו אי אתה בונה אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמע אבל בחוץ נשמע עכ"ל ומכאן יצא לו לרבינו מש"כ לקמן הלכה ט"ז אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל אחר שנבנות במזבח או בכבש אותה האבן פסולה והשאר כשרות יעו"ש אע"ג דשני פירושים הם בכתוב מ"מ ס"ל לרבינו דתרווייהו איתנהו ועיי' במפרש לתמיד כ"ו ב' הובא במרן לקמן הלכה י"ד ורמזה כאן יעו"ש היטיב שכתב ג"כ כר' נחמיה יעו"ש ובאמת בש"ס לא איתפרש דהיה ע"י ברזל ויכול להיות דהיה ע"י שמיר וכמו שהביא המל"מ בשם הבאר שבע. אמנם לענ"ד משמע דלישנא דתלמודא כוותיה דר"נ מדמקשה התם ומי הוו מיפלגי אבנים והכתיב והבית בהבנותו אבן שלימה מסע וגו' יעו"ש היטיב ומאי קושיא דילמא איפליג ע"י שמיר וכר"י ועי' רש"י מלכים א' ה' שם סתם דבריו כר"נ ושם סי' ו' לא פי' הלכה כמי וכתב שבמחלוקת שנויה יעו"ש והבאר שבע הביא ראיה מרש"י דפי' כר"י יעו"ש ולא ידעתי מה זה ואולי לפניו היה נוסחא אחרת ברש"י לכן נ"ל דהש"ס מפרש באבן שלימה כרבינו לקמן סעי' י"ד שכתב וכן ההיכל והעזרות אבנים שלימות היה ופי' בלא פגימה וכמש"כ שם מרן ודייק לה מדכתיב אבן שלימה וכן פי' הרמב"ן בחומש סוף פרשת יתרו יעו"ש וזה א"א ע"י שמיר וכמש"כ התוס' זבחים נ"ד ב' ד"ה אבנים וכו' ותוס' סוכה מ"ט א' ד"ה שכל וכו' ותוס' גיטין ס"ח א' ד"ה איכא וכו' ותוס' ע"ז כ"ג ב' ד"ה בקשו וכו' עד שמכח זה תמהו על ר"י דס"ל דע"י שמיר בנו ביהמ"ק הא בעינן אבן שלימה מסע וכו' יעו"ש ואין לומר דע"י ברזל הא כתיב והמקבות והגרזן וכו' אלמא לא היה כלי ברזל לכן הוכרח אביי לשנויי דמתקני מעיקרא ומייתי וכר"נ והבן. אבל לענ"ד תמוה מילתא טובא דיקשה על ר"י גופיה מהאי קרא דמייתי סייעתא לדבריו והא כל עיקר הוכחתו הוא מדכתיב אבן שלימה מסע דהיה ע"י שמיר וכ"ה בגיטין ס"ח א' דאתי כוותיה דר"י וכמש"כ התוס' שם לכן נ"ל דיש נפק"מ בין שלימות דמזבח ובין שלימות דהיכל דבהיכל לא בעינן רק שיהיו שלימות ולא שבורות דיש בהם פגימה גדולה דהיינו שיש בהם שבר גדול שנשבר לשנים אבל במזבח פוסל בו אפילו חגירת ציפורן ושמיר נהי דמיקרי שלימות אבל מ"מ יש בו חגירת ציפורן והא דפגימת חגירת ציפורן פוסל במזבח לא מטעם שלימות נפקא רק מטעם דכתיב וזבחת עליו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר עי' רש"י בחולין י"ז ב' בד"ה מזבח וכו' ועיי"ש בתוס' ד"ה פגימת וכו' ובחי' רשב"א שם שהשיג עליו ודעתו דמשלימות נפקא וכדעת התוס' ועיי' לקמן סעי' י"ד ומש"כ שם עי' בע"ז נ"ב ב' שם משמע דמאבנים שלימות ילפינן פגימת מזבח ויש ליישב דמיירי שם לענין ליתברינהו לשנים והא דכתב רש"י שם כדי חגירת צפורן ג"כ פסול היינו מעליו והא דלא מקשה הש"ס כן דליעבד ע"י שמיר כיון דפשוט לו ממקום אחר דפסול בכדי חגירת צפורן ועל כרחך צ"ל להתוס' כן. ועי' בזבחים נ"ד ב' בד"ה אבנים וכו' שכתבו וז"ל תימה דהו"ל לאקשויי לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא יעו"ש מה שתירצו בזה ולא זכיתי להבין קושייתם הא מאן יימר לן דגזזינהו ע"י ברזל דילמא גזזינהו ע"י דבר אחר ולכן לא הקשה לו רק מטעם אבנים שלימות וכו' וצ"ל דהכי מקשו לימא ואי דנסרינהו הא לא תניף עליהם ברזל א"ר וכו' ולכן תירצו דבאמת קצר הש"ס כאן וצ"ל כמו דאיתא בע"ז ופשוט אמנם כ"ז דחוק. שוב נ"ל לפרש הש"ס דתמיד דלא הי' ע"י ברזל ולא ע"י שמיר די"ל דהמקשה אסיק אדעתיה דמאי דכתיב אבן שלימה מסע דה"ק דכמו שהוא שלם בלא סיתות כלל כ"ה נבנה בבית וא"כ היכי יכול להיות דאיפצלו ומשני אה"נ רק מעיקרא תיקנו כן להביא קטנות וגדולות ומזה נעשו האיצטבאות רק דמשמע מרש"י שם במלכים דאפ"ה הוצרכו לשמיר כי הוצרך לחצבן ממקורן ע"י שמיר מיהת. אבל אכתי אינו מוכרח מי לא יכול להיות שדקדקו ומצאו אבנים תלושות ולקחום כמו שהן והבן. ויש לי ראיה לדברי רבינו מב"ב ג' א' דאמה טרקסין היה גזית ועיי"ש ברש"י ועוד מלשכת הגזית דהיה חציה קדש עי' לקמן פ"ה הי"ז ואין לומר דנעשה ע"י שמיר דהא אין גזית אלא שהניף עליהם ברזל וכנ"ל במכילתא ולר"י צ"ל הא דכתיב אבנים יקרות ליסד הבית אבני גזית קאי אאבני ביתו וכמש"כ הרמב"ן ביתרו שם יעו"ש היטיב וא"כ יש ראיה ברורה לדברי רבינו. ועוד י"ל כי באמת מן הדין מותר לבנות ההיכל באבני גזית ולא נאסר רק במזבח וכמש"כ הרמב"ן ושלמה החמיר מדעתו לכן נטה דעת רבינו דאין להחמיר כ"כ בזה וע"ע במדרש ריש שיר השירים ובריש קהלת במעשה דר"ח בן דוסא דסיתת אבן והעלה לירושלים יעו"ש ולכאורה משמע מזה ג"כ כדעת ר"נ ודוחק לומר דהיה ע"י שמיר דמשמע שם דייפה אותו וג"כ אין לומר דהעלה אותו שלא לבדק הבית ומשמע כר"נ ועי' ברמב"ן סוף יתרו שכתב דדווקא על ברזל הקפיד הכתוב אבל אם בא לסתת אותן בכלי כסף או לעשותן ע"י שמיר מותר אף במזבח ואף שאינם שלימות יעו"ש ולענ"ד קשה דא"כ ל"ל לשלמה המלך ע"ה להצטער על השמיר הו"ל לעשות ע"י כלי כסף והא אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה גם למה הוצרך לגנוז אבני מזבח ששקצום העכו"ם כדאיתא בע"ז נ"ב ב' ליעבדו ע"י שמיר או ע"י כסף ודוחק לומר דע"י כסף ג"כ לא היו חלקות ועוד ליעבדנהו ע"י שמיר ואין לומר דע"י שמיר לא היו חלקות דא"כ באיזה אופן יש למצוא להכשיר ע"י כסף וע"י שמיר באבני מזבח כיון דאכתי איכא כדי חגירת צפורן ואפ"ל דס"ל לרמב"ן דשמיר עשו אותן חלקות אבל הכסף לא היה עושה אותן חלקות ובבית שני לא היה שמיר והא דלקחו אבני אפוד מדמא בן נתינה י"ל דס"ל להרמב"ן דבאבני אפוד לא הוצרכו לשמיר וכמש"כ בשמות כ"ה פסוק ז' יעו"ש אבל יקשה מהא דירושלמי דמייתי התוס' בע"ז כ"ד א' ד"ה ואבני וכו' שכתב דהיה שם אבני חושן יעו"ש וצ"ע בזה ומ"מ מה שהשיג על הראב"ע שכתב דטעם איסור גזית במזבח כדי שלא ישארו האבנים השבורות ככלי אין חפץ בו ויש בזה בזיון להקדש יעו"ש בזה יפה השיגו דהא מבואר בע"ז נ"ב ב' דאם היה יכול להיות חלק בלא הנפת הברזל שפיר היה מותר לנסרה יעו"ש ומזה מבואר דאבן שנשבר למחצה ואין בו פגם דמותר למזבח והבן ודלא כמש"כ לעיל וע"ע ברמב"ן שם שחילק בין אבני היכל לאבני העזרה יעו"ש היטיב אמנם דברי רבינו ששוים המה וכמו זה כן זה. וע"ע במל"מ שהאריך כאן בכללא דכל המכריע הלכה כמותו והאריך לקהות בה טובא ואני בחי' לשבת כתבתי וז"ל לפי הנראה הוא כך מחלוקת ואח"כ סתם במשנה הלכה כסתם ואין הלכה כמכריע כמש"כ התוס' בד"ה אמר רבה ב"ח וכו'. מחלוקת במשנה בלי שום סתם א"נ סתם ואח"כ מחלוקת במשנה הלכה כמכריע ובסתם מתניתין ומחלוקת בברייתא אין הלכה כמכריע רק הלכה כסתם ולפי המסקנא אף סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כמכריע ובזה אזדא כל מה שקיהה בזה המל"מ וכ"ז במקום שיש סתם משנה אבל במקום שאין סתם משנה לכו"ע הלכה כמכריע והא דבקדושין כ"ד ב' לא פסקינן הלכה כמכריעין דשם ג"כ הלכה כסתם משנה עיי"ש תוס' כ"ד א' ד"ה תנא וכו' ועי' בבאור הגר"א יו"ד סי' רס"ז ס"ק ס"ט יעו"ש היטיב והנה בזה יש מקום רחב לפלפל בזה וע"ע בעירובין מ"ב א' יעו"ש ודע דלפי המסקנא דשבת שם י"ל דלא בכל סתם משנה והכרעה בברייתא הלכה כמכריע רק באותו דבר דשבת גופיה וכדמשמע שם בש"ס.