הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ה׳:ט׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ה׳:ח׳ הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ה׳:י׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ה׳:ט׳

9 משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

מוֹתַר קִנֵּי זָבִים. קִנֵּי זָבוֹת. קִנֵּי יוֹלְדוֹת. חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. מוֹתְרֵיהֶם יִפְּלוּ לִנְדָבָה וְיִקָּרְבוּ עוֹלוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מוֹתַר עוֹלָה לְעוֹלָה. מוֹתַר שְׁלָמִים לִשְׁלָמִים. מוֹתַר מִנְחָה לְמִנְחָה. מוֹתַר פֶּסַח לִשְׁלָמִים. מוֹתַר נְזִירִים לִנְזִירִים. מוֹתַר נָזִיר לְאוֹתוֹ נָזִיר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמּוֹתַר חַטָּאת לִנְדָבָה. בְּחַטָּאת קְבוּעָה. אֲבָל מִי שֶׁהוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁהִפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטַּאת בְּהֵמָה וְהֶעֱנִי. מֵבִיא תַּחְתֵּיהֶם עוֹף וּמְחַלְּלָן עַל הָעוֹף וְיֵהָנֶה מֵהֶם. וְכֵן אִם הִפְרִישׁ דְּמֵי הָעוֹף וְהֶעֱנִי. מֵבִיא תַּחְתֵּיהֶם עֲשִׂירִית הָאֵיפָה וִיחַלֵּל הַמָּעוֹת עָלֶיהָ וְיֵהָנֶה בָּהֶם:

9 זבחים פתח ↗

אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם כֵּן, בִּיטַּלְתָּ מִדְרָשׁוֹ שֶׁל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן! דְּתַנְיָא, זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן: ״אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה׳״ – כׇּל שֶׁבָּא מִשּׁוּם חַטָּאת וּמִשּׁוּם אָשָׁם, יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת; הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים.

9 מנחות פתח ↗

לְבִזְבְּזָיו, אוֹ בְּשֶׁלֹּא חִיפָּה אֶת לְבִזְבְּזָיו? וְאָמַר לֵיהּ: לָא שְׁנָא צִיפּוּי עוֹמֵד, וְלָא שְׁנָא צִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד, לָא שְׁנָא חִיפָּה אֶת לְבִזְבְּזָיו, וְלָא שְׁנָא לָא חִיפָּה לְבִזְבְּזָיו. וְכִי תֵּימָא, עֲצֵי שִׁיטִּים חֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי – הָנִיחָא לְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְלֵי אֶכְּסְלָגוֹס הַבָּאִים מִמְּדִינַת הַיָּם, אֲבָל כְּלִי מִסְמָס חֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי – שַׁפִּיר. אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר: כְּלֵי מִסְמָס נָמֵי בָּטְלִי, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? שָׁאנֵי שׁוּלְחָן, דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ ״עֵץ״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלוֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ אׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״. פָּתַח בַּמִּזְבֵּחַ וְסִיֵּים בַּשּׁוּלְחָן? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם, וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים – שׁוּלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו. אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם וְכוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב קַטִּינָא: אָמַר קְרָא ״וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו״. ״קְעָרֹתָיו״ – אֵלּוּ דְּפוּסִין, ״כַּפֹּתָיו״ – אֵלּוּ בָּזִיכִין, ״קְשׂוֹתָיו״ – אֵלּוּ סְנִיפִין, ״וּמְנַקִּיֹּתָיו״ – אֵלּוּ קָנִים, ״אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן״ – שֶׁמְּסַכְּכִין בָּהֶן אֶת הַלֶּחֶם. מוֹתֵיב רָבָא: לֹא סִידּוּר הַקָּנִים וְלֹא נְטִילָתָן דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּאוֹרָיְיתָא, אַמַּאי אֵין דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת? הֲדַר אָמַר רָבָא: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי, דִּתְנַן, כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כׇּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת – אֵינָהּ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. וְהָנֵי נָמֵי אֶפְשָׁר דְּלָא דָּחֵי שַׁבָּת עֲלַיְיהוּ. טַעְמָא מַאי? דְּלָא לִיעַפַּשׁ לֶחֶם, בְּכִי הַאי שִׁיעוּרָא לָא מִיעַפַּשׁ. כִּדְתַנְיָא: כֵּיצַד? נִכְנַס מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְשֹׁמְטָן, וּמַנִּיחָן לְאׇרְכּוֹ שֶׁל שׁוּלְחָן, וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנָס, מַגְבִּיהַּ רָאשֶׁיהָ שֶׁל חַלָּה וּמַכְנִיס קָנֶה תַּחְתֶּיהָ, וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיהַּ רָאשֶׁיהָ שֶׁל חַלָּה וּמַכְנִיס קָנֶה תַּחְתֶּיהָ. אַרְבָּעָה חַלּוֹת צְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה קָנִים, הָעֶלְיוֹנָה – אֵינָהּ צְרִיכָה אֶלָּא שְׁנַיִם, לְפִי שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַשּׂאוֹי; הַתַּחְתּוֹנָה – אֵינָהּ צְרִיכָה כׇּל עִיקָּר, לְפִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל שׁוּלְחָן. תְּנַן הָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל אַמּוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ בֵּינוֹנִיּוֹת, חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב, וְהַקֶּרֶן, וְהַסּוֹבֵב, וְהַיְּסוֹד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַמַּת בִּנְיָן שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְשֶׁל כֵּלִים חֲמִשָּׁה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטֹפַח

10 הר המוריה על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח פתח ↗

כל שישנו וכו'. וכ"כ ג"כ בהל' ערכין פ"ה ה"ט יעו"ש וצ"ע דהא בתו"כ שם נפקא לה מדכתיב והעמיד את הבהמה לפני הכהן בהמה נפדית ואין העופות והעצים והלבונה וכלי שרת נפדים עכ"ל וכ"מ מלשון משנתינו במנחות שם דאיתא התם וז"ל שלא נאמר פדיון אלא בבהמה יעו"ש ושם ק"א א'. ועוד יקשה לדידיה הא בעופות מצינו העמדה שיכולים לעמוד ועיין תמורה ל"ג א' ובכורות י"ד ב' דלוי ס"ל דהכל היו בכלל העמדה והערכה ואפילו חיות ואפילו עופות יעו"ש היטיב אלמא דישנם בהעמדה שוב ראיתי בתוס' יו"ט בד"ה שלא נאמר וכו' שכתב לתמוה על רבינו בזה וכתב ע"ז ואפשר לי לומר דניחא ליה למנקט דרשא ממקרא הכולל לכולם לעופות ואינך עכ"ל וזה תימה בעיני הא לעופות אין טעם זה נכון כלל. ולכן נ"ל כי דעת רבינו שזה פשיטא טעם על העופות דלא כתיב רק בהמה והעמיד את הבהמה אבל לא נימא כיון דלא כתיב בהמה רק לגבי העמדה ולא לגבי הערכה הו"א דלהקל אתי וה"ק בהמה צריכה העמדה ולא עופות ושאר דברים לכן נקט רבינו כיון דשאר דברים אינם בהעמדה ממילא אינם בכלל הערכה ואולי לזה כוונת התוס' יו"ט. ועי' בפי' רבינו במשניות פ"ו דכריתות יעו"ש היטיב. והנה בהא דעופות כתב תוס' שם בד"ה העופות וז"ל בשקדם הקדישן למומן מיירי אבל קדם מומן להקדישן נפדין כדתניא בתוספתא ובפ"ב דתמורה ל"ג א' דתני לוי הכל היה בכלל העמדה והערכה ואפילו בע"מ מעיקרו וכן תני לוי במתניתיה אפילו חיה ואפילו עופות עכ"ל והנה בתמורה שם פירש"י דמיירי באווזין ותרנגולים יעו"ש וכ"כ שם התוס' בד"ה אפילו חיה וכו' יעו"ש היטיב אמנם בתוספתא פי"ב שם איתא וז"ל המקדיש את העוף ונולד בו מום יש לו פדיון הקדישו בע"מ אין לו פדיון אין לך שטעון פדיון אלא בהמה בלבד עכ"ל ועל כרחך ט"ס הוא וצ"ל להיפך ונולד בו מום אין לו פדיון הקדישו בע"מ יש לו פדיון אין לך שמועיל פדיון וכו' וכ"כ המפרש שם. אמנם בלא"ה דברי התוס' מיושבים היטיב דלענין זה שוה בע"מ מעיקרו לדבר שאין כיוצא בו קרב ע"ג המזבח שא"צ העמדה והערכה כלל כמו שכתבתי מזה לעיל פ"א הי"א יעו"ש היטיב.

11 שיטה מקובצת על נזיר פתח ↗

ולאפוקי הא דתניא מי שהיה מחוייב חטאת. שעבר על אחת מכל חייבי כריתות שמביאין על שגגתן חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי. משמע לכל מה שחייב והרי הוא מחוייב חטאת ועולה. או דלמא לחובת חטאת קאמר או לחובת עולה קאמר או לשניהם קאמר. הילכך אינו יכול להביא בכולן חטאת ולא בכולן עולה אלא בחציין חטאת ובחציין עולה דמעורבין הן דמי חטאת ודמי עולה. ואם רוצה להביא בהן חטאת יקח מעות אחרים ויאמר אם דמי חטאת הם הרי טוב ואם דמי עולה הם הרי הם מחוללין על מעות. ויקח בראשונים חטאת ובשניים עולה. וכן אם ירצה להביא בהן עולה יעשה כך. ואם רוצה להביא בהן חטאת ועולה יביא שתי בהמות ויאמר מה שיש במעות הללו דמי חטאת יהו מחוללין על בהמה זו ודמי עולה על בהמה זו. ולא דמי להא דאמרינן לעיל רצה להביא חטאת בהמה יביא עולת העוף יביא. דהתם בני חדא בקתא נינהי דשניהם על דבר אחד באו.

12 משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

לְפִיכָךְ אִם הִפְרִישׁ מָעוֹת לְקִנִּין סְתָם וּמֵת. יִפְּלוּ כָּל אוֹתָן הַמָּעוֹת הַסְּתוּמִין לִנְדָבָה. שֶׁהֲרֵי כֻּלָּן רְאוּיִין לָבוֹא עוֹלָה:

12 מעילה פתח ↗

מֵת וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין – יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מָעוֹת מְפוֹרָשִׁים, דְּמֵי חַטָּאת – יֵלְכוּ לְיָם הַמֶּלַח, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.

13 רש"י על נזיר פתח ↗

ולאפוקי מהא דתניא מי שהיה מחוייב חטאת ואמר הרי עלי עולה לנדבה והפריש מעות ואמר אלו לחובתי רצה להביא בהן חטאת בהמה לא יביא - לפי שיש לומר שמא שם עולה חל עליהן ולהביא עולת בהמה אי אפשר שמא לשם חטאת הפריש אותן המעות ולית להו תקנה וקמ"ל דהכי הוא גבי נזיר ודדמי ליה דחייב בחטאת ובעולה בבת אחת דהתם הוא דאמר הלכה דיפלו לנדבה אבל כל היכא דלא נתחייב בחטאת ובעולה על מעשה אחד לא אמרי' הכי אלא ילכו לים המלח:

9 קיני זבים וכו'. שם בשקלים פ"ב במשנה שם ובמנחות שם.

10 חטאות ואשמות וכו'. שם ועיין זבחים ק"ג א' תמורה כ"ג ב' ועיין בפ"ד לעיל ובפרק זה וע"ע בתמורה בכל פ"ג דשם ועוד בדוכתי טובי וע"ע בתו"כ ויקרא פ"ו ושם בדבורא דחטאת פכ"א יעו"ש.

11 כמו שבארנו. היינו לעיל בפ"ד ובפרק זה שלפנינו.

12 מותר עולה וכו'. הכל שם בשקלים פ"ב.

13 פסח לשלמים. שם בשקלים ועיין תמורה כ' א' זבחים ז' ב' ח' ב' ט' א' ב' י"א א' קט"ו א' מנחות פ"ג ב' פסחים ס"ד א' ע' ב' ע"ג ב' פ"ט א' צ"ז א' צ"ח א' קדושין נ"ה ב' ר"ה ה' א' ועי' ירושלמי פ"ה דפסחים ה"ב ובשקלים שם פ"ב ה"ד ובתו"כ ויקרא פי"ח.

14 לאותו נזיר. שם בשקלים איתא מותר נזיר נדבה וכ"ה בירושלמי. שם ובנזיר פ"ד ה"ד ועיי"ש הטעם ברע"ב ומיירי שגבו משאר מתנדבים לצורך נזירים סתמא יפול המותר לשאר נזירים אבל גבו לנזיר מיוחד אסור ליתן לנזיר אחר מזה לכן יפול המותר לנדבה יעו"ש היטב וכ"ה מבואר בתוספתא שקלים פ"א יעו"ש היטב ועיי"ש בתוס' יו"ט שכתב דה"ה באומר לנזירים אלו דהמותר נדבה יעו"ש וכ"מ בתוספתא הנ"ל דהחילוק הוא בין מיוחד או לא. אמנם רבינו פי' שם דמותר נזירים הוא שנשתתפו חבורת נזירים יעו"ש ומשמע שממעותיהם של עצמם נשתתפו יעו"ש היטב ומשמע שם דהמותר ישתמשו לעצמם על קרבנותיהם אולם מש"כ מותר הנזיר לנזיר לא ידענא מה אידון ביה אולי גירסא אחרת היתה לו בזה ואנכי לא ידעתי וה' יאיר עיני שוב מצאתי שכבר הרגישו בזה בהגהות שבסוף הספר בדפוס ברדיטשוב.

15 עולה ויורד וכו'. מבואר בכריתות כ"ז ב' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פי"ז יעו"ש וע"ע שם בתוספתא דכריתות פ"ד והיינו דווקא בקרבן עולה ויורד דכתיב בהו קרא אבל לא בחטאת קבועה דבזה לא מצינו ועי' מרן ועי' לקמן פ"י מהל' שגגות הי"א.

9 תמורה פתח ↗

אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם כֵּן, בָּטְלָה מִדְרָשׁוֹ שֶׁל יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן. דְּתַנְיָא: זֶה מִדְּרַשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן — ״אָשָׁם הוּא״ כּוּלּוֹ, לְהָבִיא כׇּל דָּבָר הַבָּא מִמּוֹתַר חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת, לִיקַּח בְּדָמָיו עוֹלוֹת — הַבָּשָׂר לַשֵּׁם, וְעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים.

9 תלמוד ירושלמי פסחים פתח ↗

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַל דָּא עֲלִי אָבָּא בַּר אַבָּא. דְּאִינּוּן אָמְרִין. מְנַיִין שֶׁהַפֶּסַח מִשְׁתַּנֶּה לְשֵׁם שְׁלָמִים. תַּלְמוּד לוֹמַר. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים. כָּל שֶׁהוּא מִן הַצֹּאן בָּא שְׁלָמִים. הָתִיבוּן. הֲרֵי עוֹלָה מִן הַצֹּאן. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הַצֹּאן. יָצָאת עוֹלָה שֶׁהִיא בָאָה אֲפִילוּ מִן הַבָּקָר. הָתִיבוּן. הֲרֵי אָשָׁם. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. מִן הַצֹּאן. דָּבָר הַבָּא מִכָּל הַצֹּאן. יָצָא אָשָׁם שֶׁאֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הָאֵילִים בִּלְבַד. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. מִן לְרַבּוֹת. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מִן לְמָעֵט. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִיעֲטוֹ. שֶׁאֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הָאֵילִים בִּלְבַד. הָתִיבוּן. וְהָכְתִיב אִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מִן הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים לְעוֹלָה. מֵעַתָּה מוֹתַר הַפֶּסַח בָּא עוֹלָה. אָמַר רִבִּי אָבּוּן. מְשַׁנִּין דָּבָר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה בְדָבָר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה. וְאֵין מְשַׁנִּין דָּבָר שֶׁהוּא לַאֲכִילָה בְדָבָר שֶׁאֵינוֹ לַאֲכִילָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מְשַׁנִּין קֳדָשִׁים קַלִּין לְשֵׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וְאֵין מְשַׁנִּין קֳדָשִׁים קַלִּים לְשֵׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עַל דְּעֲלִי רִבִּי חֲנִינָה דְּאַתּוֹן אָמְרִין. אֵין הַפֶּסַח מִשְׁתַּנֶּה לְשֵׁם שְׁלָמִים אֶלָּא אִם כֵּן שְׁחָטוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים. וַאֲנִי אוֹמֵר. אֲפִילוּ לְשֵׁם עוֹלָה. אָמַר רִבִּי לָא. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים. כֹּל שֶׁהוּא זֶבַח בָּא שְׁלָמִים. מִשְׁתַּנֶּה לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. הֵיךְ עֲבִיד. שְׁחָטוֹ לְשֵׁם עוֹלָה עַל מְנָת לִזְרוֹק דָּמוֹ לְמָחָר. מִכָּל מָקוֹם פָּסוּל הוּא. אִין תֵּימַר. מִשְׁתַּנֶּה לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. פִּיגּוּל. אִין תֵּימַר. אֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה לְמַחֲשֶׁבֶת פְּסוּל. פָסול.

9 ראש השנה פתח ↗

רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: מַאי ״פֶּסַח״ — שַׁלְמֵי פֶסַח.

11 תוספות על זבחים פתח ↗

חטאת העוף שעשאה למעלה כו' - משאר קדשי קדשים ששחטן בדרום לשם קדשים קלים לא פריך שימשכו אלא מקינים דאמרי' יומא דף מא. אין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן הילכך תיהני נמי הכא שתימשך:

12 נזיר פתח ↗

שֶׁהִפְרִישׁוּ מָעוֹת לְקִינֵּיהֶם, רָצָה לְהָבִיא בָּהֶן חַטַּאת בְּהֵמָה — יָבִיא, עוֹלַת בְּהֵמָה — יָבִיא. מֵת וְהָיוּ לוֹ מָעוֹת סְתוּמִין — יִפְּלוּ לִנְדָבָה!

12 מנחות פתח ↗

מַתְנִי׳ כׇּל הַמְּנָחוֹת שֶׁנִּקְמְצוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן – כְּשֵׁירוֹת, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה, חוּץ מִמִּנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁקְּמָצָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, נָתַן בִּכְלִי וְהָלַךְ וְהִקְטִיר שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן – פְּסוּלוֹת. כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן – לְשֵׁם מִנְחַת חוֹטֵא וּלְשֵׁם מִנְחַת נְדָבָה. שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן – לְשֵׁם מִנְחַת נְדָבָה וּלְשֵׁם מִנְחַת חוֹטֵא. גְּמָ׳ לְמָה לִי לְמִיתְנָא ״אֶלָּא״? לִיתְנֵי: וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה! הָא קָא מַשְׁמַע לַן: לַבְּעָלִים הוּא דְּלֹא עָלוּ לְשׁוּם חוֹבָה, הָא מִנְחָה גּוּפַהּ כְּשֵׁרָה, וְאָסוּר לְשַׁנּוֹיֵי, כִּדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: עוֹלָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – אָסוּר לִזְרוֹק דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא. אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא: מִשּׁוּם דִּמְשַׁנֵּי בַּהּ, כֹּל הָנֵי לִישַׁנֵּי בָּהּ וְנֵיזִיל? וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא, ״מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה׳ אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה״, נְדָבָה? נֶדֶר הוּא! קָרֵי לֵיהּ נֶדֶר וְקָרֵי לֵיהּ נְדָבָה! אֶלָּא, אִם כְּמָה שֶׁנָּדַרְתָּ עָשִׂיתָ – יְהֵא נֶדֶר, וְאִם לָאו – יְהֵא נְדָבָה. וּנְדָבָה מִי שְׁרֵי לְשַׁנּוֹיֵי בַּהּ? לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל הַמְּנָחוֹת שֶׁנִּקְמְצוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן כְּשֵׁירוֹת, וְעָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה. שֶׁאֵין הַמְּנָחוֹת דּוֹמוֹת לִזְבָחִים, שֶׁהַקּוֹמֵץ מַחֲבַת לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת – מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ לְשׁוּם מַחֲבַת, חֲרֵיבָה לְשׁוּם בְּלוּלָה – מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ לְשׁוּם חֲרֵיבָה. אֲבָל בִּזְבָחִים אֵינוֹ כֵן, שְׁחִיטָה אַחַת לְכוּלָּן, וּזְרִיקָה אַחַת לְכוּלָּן, וְקַבָּלָה אַחַת לְכוּלָּן. הָנִיחָא לְרַב אָשֵׁי, דְּאָמַר: כָּאן בְּקוֹמֵץ מַחֲבַת לְשׁוּם מַרְחֶשֶׁת, כָּאן בְּקוֹמֵץ מִנְחַת מַחֲבַת לְשׁוּם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת – מַתְנִיתִין מִנְחָה לְשׁוּם מִנְחָה הִיא. אֶלָּא לְרַבָּה וְרָבָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? וְכִי תֵימָא, כִּדְקָא מְשַׁנֵּי רַבָּה: כָּאן בְּשִׁינּוּי קֹדֶשׁ, כָּאן בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים – הָא מַתְנִיתִין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ הוּא, דְּקָתָנֵי: ״כֵּיצַד לִשְׁמָן וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָן״ – לְשׁוּם מִנְחַת חוֹטֵא וּלְשׁוּם מִנְחַת נְדָבָה. וְאִי נָמֵי כִּדְקָא מְשַׁנֵּי רָבָא: כָּאן בְּקוֹמֵץ מִנְחָה לְשׁוּם מִנְחָה, כָּאן בְּקוֹמֵץ מִנְחָה לְשׁוּם זֶבַח – הָא מַתְנִיתִין מִנְחָה לְשׁוּם מִנְחָה הִיא, דְּקָתָנֵי: ״שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְלִשְׁמָן״ – לְשֵׁם מִנְחַת נְדָבָה לְשֵׁם מִנְחַת חוֹטֵא. אֶלָּא לְרַבָּה וְרָבָא מְחַוַּורְתָּא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְרָמֵי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כְּחַטָּאת וּכְאָשָׁם״ – יֵשׁ מֵהֶן כְּחַטָּאת, וְיֵשׁ מֵהֶן כְּאָשָׁם. מִנְחַת חוֹטֵא הֲרֵי הִיא כְּחַטָּאת, לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – פְּסוּלָה, כַּחַטָּאת; מִנְחַת נְדָבָה הֲרֵי הִיא כְּאָשָׁם, לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ – כְּשֵׁירָה. וּכְאָשָׁם – מָה אָשָׁם כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מְרַצֶּה, אַף מִנְחַת נְדָבָה כְּשֵׁירָה וְאֵינָהּ מְרַצָּה. אָמַר רַבָּה, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ, כָּאן בְּשִׁינּוּי בְּעָלִים. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִכְּדֵי מַחְשָׁבָה דִּפְסַל רַחֲמָנָא הֶקֵּישָׁא הִיא, מָה לִי שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ, מָה לִי שִׁינּוּי בְּעָלִים? אֲמַר לֵיהּ: מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין דְּקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, סְבָרָא הִיא, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דָּרֵישׁ טַעְמָא דִּקְרָא. מַחְשָׁבָה דְּלָא מִינַּכְרָא – פְּסַל רַחֲמָנָא, מַחְשָׁבָה דְמִינַּכְרָא – לָא פְּסַל רַחֲמָנָא. סִימָן: עוֹלָה, עוֹלָה, מָלַק וּמִיצָּה, חַטַּאת הָעוֹף, קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, קָדָשִׁים קַלִּים. אֶלָּא מֵעַתָּה, עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ לְמַעְלָה מִשּׁוּם חַטַּאת הָעוֹף, תְּרַצֶּה? מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ דְּעוֹלַת הָעוֹף הִיא, דְּאִי חַטַּאת הָעוֹף הִיא – לְמַטָּה הֲוֵי עָבֵיד לַהּ. אַטּוּ חַטַּאת הָעוֹף לְמַעְלָה מִי לֵיתָא? הָאָמַר מָר: מְלִיקָה בְּכׇל מָקוֹם בַּמִּזְבֵּחַ כְּשֵׁרָה! עוֹלַת הָעוֹף שֶׁמִּיצָּה דָּמָהּ לְמַעְלָה לְשֵׁם חַטַּאת הָעוֹף תְּרַצֶּה, מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ דְּעוֹלַת הָעוֹף הִיא, דְּאִי חַטַּאת הָעוֹף הִיא – לְמַטָּה הֲוָה עָבֵיד לַהּ הַזָּאָה.

13 תוספות על נזיר פתח ↗

ולאפוקי מהאי תנא - כלומר ר' יוחנן דקאמר הלכה היא בנזיר דמשמע בנזיר ולא דבר אחר לאפוקי מהאי תנא דתניא מי שמחוייב חטאת שאכל חלב ואמר הרי עלי עולה דהיינו נדבה והרי הוא מחוייב חטאת ועולה וחטאת לא על דבר אחד הן שהחטאת בא על החלב והעולה בנדר והפריש מעות ואמר בשם כשהפריש אלו לחובתי ומשמע לכל מה שהיה חייב לפיכך אם רצה להביא בכולן חטאת בהמה לא יביא עולת בהמה לא יביא מפני שהן מעורבין ואין לו תקנה עד שיביא ב' בהמות ויאמר כל מה שיש במעות אלו לקדושת חטאת יחול על בהמה זו וצ"ע דמאי שנא דלעיל גבי הפריש מעות רצה להביא חטאת בהן יביא עולה יביא ולא אמרינן דהפרשה היתה לשניהם דוקא אלא בידו להביא מכולן אלא או חטאת או עולה וכן לעיל כי מפריש מעות לנזירותו אמר מפני שראויין להביא בכולן שלמים ושמא י"ל כי אמר בלשון זה לחובתי משמע לכל מה שהוא חייב הילכך הפרשה היתה לשניהם ולא יוכל להביא בכולן אחד מהם אבל לנזירותו או לצרעתו משמע שפיר למקצת נזירותו או למקצת צרעתו ועוד יש לחלק היכא דהפריש לנזירותו או לצרעתו וכל קרבנות נזיר ויולדת וצרעת בני חד בקתא יוצאה לכך יכול להביא מתחילה מכל דמי הקן פרידה אחת או חטאת או עולה הילכך כשהעשיר מביא מכולן או חטאת או עולה אבל הכא דמחוייב חטאת מחלב שאכל ועולה נדורה לאו בני חד בקתא אינון וכשמפריש מעות לשמם אין יכול להביא מכולן אחת מהן:

« הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ה׳:ח׳ הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ה׳:י׳ »