הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ב׳:כ״ב

22 פסול. זבחים ע"ח א' חולין פ"ז ב'.

23 כשר. שם בזבחים ע"ז ב' חולין שם ועי' תוספתא פ"ח דזבחים שם יעו"ש היטב.

24 לא יזה וכו'. שם ע"ח ב' במשנה ושם בחולין. ובתוספתא איתא שם כך וז"ל דם שנתערב במים רואין אותו כאלו הן יין נתערב ביין רואין אותו כאילו הם מים נתערב בדם הבהמה או בדם החיה רואין אותן כאלו הן יין ובמים אם בטלו מראיה פסול ואם לאו כשר עכ"ל ודברי התוספתא אין להם שחר ועל כרחך הוא ט"ס וצ"ל כמו שהוא במשנה והבן. והנה במש"כ רבינו דאם נפל ליין משערין אותו כאילו הן מים יש מקום עיון בזה והוא דשם ע"ח ב' מקשה על הך דר"ל דס"ל דמין במינו ברובא ולא בטעמא מהך משנה דהא יין בדם הוי מין במינו ומשערין כאילו הן מים וה"נ לענין מין במינו יש לשער כאילו הוי מין בשאינו מינו ומשני תנאי היא דתניא דלי שיש בו יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחר הרוב ר' יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום אם דיהה מראהו כשר ואם לאו פסול ונמצא ר"ל ס"ל כרבנן דמין במינו ברובא ומשנתינו אתי כר"י ופריך ורמינהו דלי שהוא מלא רוקין והטבילו כאילו לא טבל מי רגלים רואין אותו כאילו הן מים מלא מי חטאת עד שירבו המים על מי חטאת מאן שמעת ליה דאית ליה רואין ר"י וקתני דסגי ליה ברובא אמר אביי ל"ק הא דידיה הא דרביה ופירש"י דס"ל מין במינו לא בטיל וא"כ מחמיר נמי במין במינו דרואין אותן כאלו הן דם. אמנם לדידיה דמיקל וס"ל דמין במינו בטל מיקל במין באינו מינו ומראיהן שוין דבטל ברוב יעו"ש רבא אמר בדלי שתוכו טהור וגבו טמא עסקינן ולרש"י קאי נמי זה על הא דמי חטאת לכן סגי ליה ברוב יעו"ש היטב נמצא העולה מזה לשיטה זו דהך מתניתין דזבחים אתיא כר' יהודה ולרבנן יין שנפל לדם אזלינן בתר רוב ולקמן בפ"ג מהל' מקוואות הי"ח פסק במי חטאת דאזלינן בתר רוב יעו"ש. ולכאורה הוי תרתי דסתרי אהדדי דכאן פסק כר"י ושם פסק כרבנן גם שם ה"ט פסק בדלי מלא יין לבן או חלב דאזלינן בתר רוב יעו"ש והיינו כרבנן. ולהתוס' שם בד"ה הא דרביה יש גירסא ושיטה אחרת וגרסי מי רגלים רואין אותן כאלו הן יין והיינו ממש כר' יהודה והקושיא שם על המשנה דבמשנה ס"ל לר"י מין במינו לא בטל ובמי חטאת דהוי מין במינו פסק דבטל ברוב ורבא משני דלעולם ס"ל לר"י דמין במינו לא בטל והא דפסק במשנה במי חטאת דבטל ברוב יעו"ש ה"ט משום דטומאתו אינו אלא מדרבנן יעו"ש היטב וכ"ה שיטת הר"ש בפ"י דמקוואות מ"ו יעו"ש היטב ועי' בלח"מ שכתב שרבינו מפרש כשיטה זו יעו"ש היטב וצ"ע הא לשיטת התוס' גרסינן מי רגלים רואין אותו כאילו הוא יין ורבינו גריס שם בהדיא מים יעו"ש בפ"ג מה' מקוואות. ועוד קשה הא מסיק שם רבא ע"ט א' דמין במינו בטעמא וכתבו שם התוס' סד"ה אמור רבנן וכו' דזה דלא כמתניתין יעו"ש ורבינו פסק בפט"ו מהל' מאכלות אסורות ה"א כרבא ולמה פסק כאן כמשנתנו. ואין לומר דרבינו ס"ל דמדרבנן מיירי משנתנו ומדאורייתא בטל ברוב זה א"א לומר דא"כ כיון דמדאורייתא בטל ברוב איך יחמירו חכמים להזות על המזבח דבר דמדאורייתא בטל ברוב ועוד דא"כ מאי מקשה שם ע"ח ב' אריש לקיש ממשנתנו לימא דמשנתנו מיירי מדרבנן ואיהו קאמר דפטור ממלקות יעו"ש ועיי"ש בתוס' ד"ה ונשער וכו' ועוד קשה דהתם בין לפירש"י ובין לפי' תוס' אמאי לא הקשה תיכף מהאי משנה דהכא אמשנה דמי חטאת דמאי שנא דהתם ברובא בטיל וכאן רואין כאילו הוא אינו מינו. לכן נראה לענ"ד משום דבאמת כתבו התוס' בסד"ה הא דרביה וכו' והובא ג"כ בלח"מ דלאו בכל מקום רואין דהא באיסור לא אמרינן רואין רק בקדשים ומקוה אמרינן כן והנה מתחלה מקשה על ר"ל כיון דבקדשים מחמירין מן התורה דאינו בטל דם ביין עד כדי מראה ומשוינן מינו לשאינו מינו ה"נ כן ומשני דבדם נמי בטל ברוב ומקשה והא במקוה קאמר ר"י בהדיא בברייתא דאינו בטל ברוב וכיון דחזינן דר"י ס"ל כן במקוה ה"ה דס"ל כן בקדשים ולפי שזה לא נמצא במשנה רק בברייתא דבמשנה לא נזכר בשום מקום מזה דרואין כאילו הן מים לכן מייתי מברייתא ומשני דתנאי היא ור"ל ס"ל כרבנן ומתניתין אתי אליבא דר"י ופריך א"כ קשיא דר"י אדר"י דבלא ברייתא לא הוי קשה מידי ממשנה אמשנה די"ל מקוה לא דמי לקדשים אבל השתא דתלית טעמא דקדשים במקוה א"כ קשה דר"י אדר"י ומשני אביי הא דידיה והא דרביה ורבא משני תירוץ אחר דכו"ע ס"ל דרואין כאילו אינו מינו וגם רבנן ס"ל כן הכא בדם קדשים וכן לענין דם כיסוי בחולין פ"ז ב' והא דפליגי בדלי מלא יין לבן וחלב מיירי התם בדלי שתוכו טהור וכו' ולכן אקילו גבה ור"י פליג בכה"ג נמי וס"ל דרואין כאילו הן יין אדום והא דגבי מי חטאת י"ל דאתיא כרבנן דהם נמי אית להו רואין ורק דהכא אקילו לפי שזה ג"כ מעלה מדבריהם עיי"ש בתוס' והוי בכלי שנטמא אחוריו במשקין ואתי כרבנן ולא אתי כר"י לפי שאסיקנא דגם רבנן ס"ל רואין א"נ י"ל דבמי חטאת לפי שזה חומרא בעלמא וכמש"כ התוס' זה קיל טפי מכלי שנטמא אחוריו במשקין ושוב אמר רבא ומסיק למילתיה דבמין במינו זיל בתר רובא וא"כ לק"מ על ר"ל אבל בחזותא אזלינן בתר מראה ואמרינן רואין ונמצא דלא פליג רבא על המשנה כלל וזה ראיתי ג"כ בחי' פנים מאירות שכ"כ על התוס' הנ"ל שלא נ"ל כדבריהם. באופן שכנוגה יצאו דברי רבינו. ור"א דפליג על ר"ל לא פליג רק מטעם שאין איסורים מבטלים זה את זה אבל מטעם דלא בטל ברוב לא פליג ובהיתר אה"נ דבטל ברוב ועכשו תבין דברי רבינו במש"כ בפ"ג מהל' מקוואות הי"ח י"ט יעו"ש היטב שהך דינא דהיה דלי שתוכו טהור וכו' כתב זה בדין דלי שהיה מלא יין לבן או חלב יעו"ש היטב בזה השגת הראב"ד שם ודוק היטב. או יאמר כי פשט לשון המשנה מורה כי חכמים ס"ל דרואין הדם והיין כאילו הם מים ור"י פליג וס"ל דדם בדם לא בטל אבל בהא דרואין כו"ע ס"ל הכי ולכן מקשה בפשיטות על ר"ל ומשני תנאי היא דתניא וכו' ור"ל דריש לקיש כהת"ק דברייתא אבל באמת משנתנו מוכרחת לפרש דרבנן ס"ל דרואין וכו' וכמבואר כן מהתוס' ד"ה הא דרביה וכו' יעו"ש. ונמצא דרבינו פסק כסתם משנה ולא פסק כברייתא דמחלוקת יש בדבר ותמיד אמרינן רואין במין בשאינו מינו ולא פסק כר"ל והא דכתב הטעם לקמן בסי' פ"א סעיף כ' הטעם משום שאין איסורין מבטלין זה את זה ולא כתב הטעם משום שרואין כאילו מין בשאינו מינו י"ל דכ"כ אפי' באם הריבוי היה עד ס' והא דאיתא שם ע"ב א' וניבטל ברובא יעו"ש י"ל דלאו דווקא נקט אלא לפי דאיתא שם אפילו א' ברבוא ימותו כולן ולכן מקשה התם דליבטל ומ"מ הראשון יותר נכון. ודע דמה דאיתא שם ע"ט א' דילמא חייס עלייהו ולא מבטיל ליה וכו' אף דבדקתי בהרבה דפוסים והוא כן מ"מ נ"ל כי ט"ס הוא וצ"ל לא מבטיל ליה וכן משמע ברש"י יעו"ש היטב שוב ראיתי שכן הוא בהגהות ר"ב רנשבורג ז"ל ונהניתי ועדיין יש לעיין בסוגיא זו וה' יאיר עיני.