הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ב׳:י״ג

מהדורה: מהדורת פרידברג

« הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ב׳:י״ב הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ב׳:י״ד »

מקור: משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ב׳:י״ג

13 תוספות על פסחים פתח ↗

בקדש היתה - רש"י פירש דדריש מפנימה וכן ר"ח ולר"י נראה דדריש מאכל תאכלו אותה בקודש ובתורת כהנים דריש מבמקום הקדש:

13 רש"י על זבחים פתח ↗

הן לא הובא וגו' פנימה - אין לי אלא שנכנס דמה לפני ולפנים:

14 משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

פַּר הֶעְלֵם וְשָׂעִיר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁדָּמָם נִכְנָס לַהֵיכָל. אִם הִכְנִיסוֹ לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים נִפְסַל שֶׁבְּמָקוֹם זֶה פְּנִימָה שֶׁל מְקוֹמָן הוּא. וְכֵן פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁדָּמָם נִכְנָס לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים אִם הִכְנִיס דָּמָם לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְהִזָּה מִמֶּנּוּ וְהוֹצִיאוֹ לַהֵיכָל וְחָזַר וְהִכְנִיסוֹ לְקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים נִפְסַל וְאֵינוֹ גּוֹמֵר מִמֶּנּוּ הַזָּיוֹת שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים כֵּיוָן שֶׁיָּצָא יָצָא. וְכֵן אִם גָּמַר הַזָּיוֹת שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְהוֹצִיאָן לַהֵיכָל. וְהִזָּה מִקְצָת הַזָּיוֹת וְהוֹצִיאָן חוּץ לַהֵיכָל וְחָזַר וְהִכְנִיסָן לַהֵיכָל. אֵינוֹ גּוֹמֵר הַזָּיוֹת שֶׁבַּהֵיכָל. שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָא הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ נִפְסַל:

14 יומא פתח ↗

אֶלָּא בִּשְׁעַת הַקְטָרָה. וְהָא אִיכָּא הָא מַעֲלָה, דְּאִילּוּ מֵהֵיכָל פָּרְשִׁי בֵּין בִּקְדוּשָּׁה דִידֵיהּ, בֵּין בִּקְדוּשָּׁה דְּלִפְנַי וְלִפְנִים, וְאִילּוּ מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ לָא פָּרְשִׁי אֶלָּא בִּקְדוּשָּׁה דְהֵיכָל! אָמַר רָבָא: שֵׁם פְּרִישָׁה אַחַת הִיא. אָמַר מָר: כָּךְ פּוֹרְשִׁין בִּשְׁעַת מַתַּן פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. מְנָא לַן? אָמַר רַבִּי פְּדָת: אָתְיָא ״כַּפָּרָה״ ״כַּפָּרָה״ מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים. אָמַר רַב אַחָא בַּר אַהֲבָה, שְׁמַע מִינַּהּ: מַעֲלוֹת דְּאוֹרָיְיתָא, וְהָכִי גְּמִירִי לְהוּ. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּרַבָּנַן, מַאי שְׁנָא בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ? דִּילְמָא מִיקְּרוּ וְעָיְילִי — מִכּוּלַּהּ עֲזָרָה נָמֵי נִפְרְשׁוּ, דִּילְמָא מִיקְּרוּ וְעָיְילִי! בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, כֵּיוָן דְּלָא מַפְסֵיק מִידֵּי — לָא מִינַּכְרָא מִילְּתָא. עֲזָרָה, כֵּיוָן דְּאִיכָּא מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן דְּמַפְסֵיק — מִינַּכְרָא מִילְּתָא. אָמַר רָבָא, שְׁמַע מִינַּהּ: קְדוּשַּׁת אוּלָם וְהֵיכָל חֲדָא מִילְּתָא הִיא. דְּאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת נִינְהוּ, אוּלָם גּוּפֵיהּ גְּזֵירָה, וְנֵיקוּם וְנִגְזוֹר גְּזֵירָה לִגְזֵירָה?! לָא, אוּלָם וּבֵין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ חֲדָא קְדוּשָּׁה הִיא, הֵיכָל וְאוּלָם שְׁתֵּי קְדוּשּׁוֹת. בְּכׇל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא? הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל זָהָב וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם חוּלְשָׁא דְּכֹהֵן גָּדוֹל. בְּכׇל יוֹם בְּשֶׁל אַרְבַּעַת קַבִּין וְכוּ׳. תָּנָא: נִתְפַּזְּרוּ לוֹ קַב גֶּחָלִים, מְכַבְּדָן לָאַמָּה. תָּנֵי חֲדָא: קַב, וְתַנְיָא אִידַּךְ: קַבַּיִים. בִּשְׁלָמָא הָךְ דְּתָנֵי קַב — רַבָּנַן. אֶלָּא הָךְ דְּתָנֵי קַבַּיִים, מַנִּי? לָא רַבָּנַן וְלָא רַבִּי יוֹסֵי! אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: בְּשֶׁל קַבַּיִים הָיָה מַכְנִיס. רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי, וְהָכִי קָאָמַר: בְּכׇל יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל סְאָה מִדְבָּרִית, וּמְעָרֶה לְתוֹךְ שְׁלֹשֶׁת קַבִּין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה כְּבֵידָה, וְהַיּוֹם קַלָּה. תָּנָא, בְּכׇל יוֹם הָיְתָה גִּלְדָּהּ עָבֶה, וְהַיּוֹם רַךְ. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה קְצָרָה, וְהַיּוֹם אֲרוּכָּה. מַאי טַעְמָא — כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זְרוֹעוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל מְסַיַּיעְתּוֹ. תָּנָא, בְּכׇל יוֹם לֹא הָיָה לָהּ נִיאַשְׁתִּיק, וְהַיּוֹם הָיָה לָהּ נִיאַשְׁתִּיק. דִּבְרֵי בֶּן הַסְּגָן. בְּכׇל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק. אָמַר רַב חִסְדָּא: שִׁבְעָה זְהָבִים הֵן: זָהָב, וְזָהָב טוֹב, וּזְהַב אוֹפִיר, וְזָהָב מוּפָז, וְזָהָב שָׁחוּט, וְזָהָב סָגוּר, וּזְהַב פַּרְוַיִם. זָהָב וְזָהָב טוֹב, דִּכְתִיב: ״וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב״. זְהַב אוֹפִיר — דְּאָתֵי מֵאוֹפִיר. זָהָב מוּפָז —

14 פסחים פתח ↗

דִּכְתִיב: ״הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה״. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת? שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים. אָמַר לוֹ: לָאו.

15 משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

חַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת וְיָצָא אֶחָד מֵהֶם לַחוּץ. הַפְּנִימִי כָּשֵׁר וְיַזֶּה מִמֶּנּוּ. נִכְנַס אֶחָד מֵהֶם לַהֵיכָל וְהִזָּה מִמֶּנּוּ שָׁם. אַף הַחִיצוֹן פָּסוּל. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ו כג "אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ" אֲפִלּוּ מִקְצָת דָּמָהּ אִם נִכְנַס לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ נִפְסְלָה:

15 זבחים פתח ↗

מַתְנִי׳ חַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בִּשְׁנֵי כּוֹסוֹת, יָצָא אֶחָד מֵהֶן לַחוּץ – הַפְּנִימִי כָּשֵׁר. נִכְנַס אֶחָד מֵהֶם לִפְנִים – רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי מַכְשִׁיר בַּחִיצוֹן, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

16 משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

דַּם חַטָּאת שֶׁהִכְנִיסוֹ לְכַפֵּר בּוֹ בִּפְנִים. וְלֹא כִּפֵּר אֶלָּא הוֹצִיאוֹ וְלֹא הִזָּה מִמֶּנּוּ בִּפְנִים כְּלוּם. אִם הִכְנִיסוֹ בְּשׁוֹגֵג הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר וּמַזֶּה מִמֶּנּוּ בַּחוּץ שֶׁהֲרֵי לֹא כִּפֵּר בַּקֹּדֶשׁ. וְאִם הִכְנִיסוֹ בְּמֵזִיד פָּסוּל:

17 משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין פתח ↗

הִכְנִיס הַחַטָּאת עַצְמָהּ לַהֵיכָל כְּשֵׁרָה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ו כג "אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ" וְלֹא בְּשָׂרָהּ:

13 ישפוך הכל וכו'. זבחים פ"א ב' ובתוספתא פ"ח.

14 הכל כשר. הכל שם במשנה יעו"ש היטב ובתוספתא כאן דברים זרים מאד ומבולבלים וט"ס יעו"ש היטב וע"כ צריך להג"ה בענין שיסכים אל זה שכתוב כאן ובש"ס. גם מש"כ שם דאם נתן בחוץ יחזור ויתן בפנים הוא ג"כ תמוה יעו"ש היטב וה' יאיר עיני.

15 כשר. עיין לח"מ שהביא בשם התוס' פ"א ב' ד"ה נתן וכו' דמיירי שנתן הפנימים בחוץ לשם מים יעו"ש שנשארו בקושיא דא"כ למה אם נתנן בפנים ואח"כ בחוץ פסול הא לא פסול אא"כ הכניס להתכפר דוקא יעו"ש ועי' בתוס' יו"ט פ"ח מ"ט ד"ה ואם וכו' ומשנה י"א ד"ה נתן וכו' שהקשה מכאן אדבור תוס' שם כ"ו ב' ד"ה ואי וכו' שכתב דלרבנן לית להו רואין כאלו הן מים יעו"ש שכתב דבאמת לא קשיא דלא אמרו אין רואין אלא לכתחלה ובנמלך אבל בנתן לשם מים מהני הכא והתם יעו"ש היטב ומטעם זה ליכא ליישב דברי רבינו בהלכה י"ב דפסק דיתן למטה ואלו ואלו עלו לו דהיינו שמלמדין אותו שיתן במקום עולה לשם מים דזה אינו דא"כ אם נתן תחלה למטה דהדין דישפך לאמה כמו שמבואר בתוספתא וברש"י פ' ב' יעו"ש בד"ה נתן למטה וכו' ובד"ה יחזור ויתן וכו' יעו"ש הו"ל ללמד אותו שיתן למעלה לשם מים ולכתחלה נמי שאם בא לשאול האיך יעשה הו"ל להזהיר שיתן למעלה ויכוין לשם מים בתחתונים וכן כשיתן למטה יכוין בעליונים לשם מים אלא ודאי דבנמלך לא מהני זה וכמש"כ התוס' יו"ט בעצמו. ומדברי התוס' דכאן ראיה לכאורה למש"כ בהי"ב ד"ה ואלו ואלו דאם נתערבו הדמים ונתנן שלא במקומן דכשר הקרבן דאל"כ תיפוק ליה דכאן מיירי דנתן הפנימים בחוץ לשם מים דאל"כ דכבר נתכפרו א"כ פסול הבשר מלאכול ואמאי תנא במשנה דכשר אם נתן בתחלה בחוץ ואח"כ בפנים דמשמע דכשר לגמרי ויש לעיין בזה. וראיתי בחי' משניות לרבינו עקיבא איגר שהקשה על קושיית תוס' הנ"ל שהקשו כיון שנתנם לשם מים אמאי בפנים וחזר ונתן בחוץ פסול הא בעינן לכפר יעו"ש והקשה א"כ הו"ל לאקשויי ארישא אמאי מודה ר"א בנתערבו ניתנין בחוץ בניתנין בפנים שישפכו לאמה והטעם דא"א ליתן בפנים ואח"כ בחוץ משום חטאת ואשם יעו"ש והא כיון דס"ל דרואין כאלו מים בעלמא ולא נכנסו לכפר יעו"ש היטב. והיה נראה לי להמליץ בעד התוס' דהנה באם לא כיפר מתחלה בחוץ והכניסן לפנים משמע דכונתו ליתן בפנים לשם כפרה ואע"ג דבעת נתינתו רואין אותו כאילו הם מים מ"מ הו"ל כאילו הכניסן לכפר ולא כיפרו דפסול לר' אליעזר כדאיתא התם פ"ב א' ובתו"כ צו פ"ח יעו"ש משא"כ אם נתן מתחלה בחוץ ואח"כ בפנים א"כ בודאי לא הכניסן ע"מ לכפר ולכן כשר ולכן הקשו אליבא דרבנן ולמ"ד דכל שלא כיפר כשר והקשו שפיר והא דלא הקשו ברישא ואליבא דרבנן זה לק"מ דרבנן לא ס"ל דרואין כאלו הן מים לכתחלה ובנמלך וכמש"כ לעיל ובשם התוס' יו"ט כן נראה לענ"ד.

16 הנאכלת אסורה וכו'. עיי"ש פ"ב א' ובתו"כ צו פ"ח. וכתב מרן דגי' רבינו היתה להיפך אין לי אלא חטאת ציבור חטאת יחיד מניין ת"ל כל. ויש לעיין בזה דהכי איתא שם אין לי אלא חטאת יחיד חטאת צבור מניין ת"ל כל חטאת ואין לי אלא חטאת זכר חטאת נקבה מניין ת"ל וכל כלפי לייא אלא ה"ק אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מניין ת"ל וכל חטאת עכ"ל וכתבו התוס' וז"ל תימה כיון דכבר ריבה חטאת צבור איתרבי ליה חטאת זכר דאין נקבה בצבור ואי הוה גרסינן איפכא ניחא עכ"ל ור"ל ה"ג חטאת זכר מניין ת"ל כל ואין לי אלא חטאת יחיד חטאת צבור מניין ת"ל וכל וכ"ה בצאן קדשים והנה לרבינו דגורס איפכא אין לי אלא חטאת צבור חטאת יחיד מניין ת"ל כל א"כ מאי מקשה שוב אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מניין וכו' כיון דחטאת צבור טפי פשוט ליה לאיסור וזהו חטאת זכר וא"כ למאי מגיה הברייתא אין לי אלא חטאת נקבה אם לא שנאמר שכן היה גירסתו אין לי אלא חטאת צבור חטאת יחיד מניין ת"ל כל אין לי אלא חטאת נקבה חטאת זכר מניין ת"ל וכל כלפי לייא אלא ה"ק אין לי אלא חטאת זכר חטאת נקבה מניין ת"ל וכל. וצ"ע בזה.

17 יובא דרך וכו'. כרבא שם בזבחים פ"ב ב' ועיין בלח"מ שהביאו להקשות למה לא הביא רבינו דין דרבא דאם חשב להכניס לפני ולפנים ולא הביא רק בהיכל דאינו נפסל יעו"ש. ויש ליישב לענ"ד דכל ההכרח של רבא מהברייתא דדריש פנימה קאי על הלפני ולפנים ואל הקדש קאי על ההיכל יעו"ש והיא בתו"כ שמיני פ"ב והוא אליבא דר' יוסי הגלילי דדריש מהכא חטאת החיצונה שנכנס דמה לפנים פסול יעו"ש. אמנם רבינו ס"ל כר"ע דנפקא ליה מפסוק וכל חטאת אשר וכו' כדאיתא לעיל בהלכה זו והא דכתיב התם פנימה עיין פסחים פ"ב א' ותוס' ד"ה בקדש ובזבחים פ"ב ב' תוס' ד"ה כיון וכו' יעו"ש היטב. ודע דמה דאיתא בפסחים שם שמא נכנס דמה לפני ולפנים וכן איתא שם פ"ג א' חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים מניין וכן הא דאיתא בזבחים פ"ב א' חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים וכן בזבחים ק"א א' יעו"ש היטב הוא לענ"ד ט"ס וצ"ל לפנים וקאי על ההיכל ועי' רש"י שם בכל המקומות יעו"ש. סוף דבר דברי רבינו יש להם מקום. אבל י"ל דהש"ס מיירי אפילו אליבא דחכמים וס"ל דהא דשאל שמא יצאתה חוץ לקלעים נפקא ליה מדכתיב בקדש והאי אל הקדש פנימה קאי אלפני ולפנים ואהיכל אמנם רבינו קאי כשיטת רש"י דפנימה אתי להוציא שלא יצאת חוץ לקלעים ואכתי צ"ע בזה ועיין בסמוך מה שאדבר עוד מזה בעז"ה. ועוד י"ל כיון דבעינן כיפר דוקא וכמש"כ לקמן הלכה ט"ו וט"ז א"כ פשיטא דאם הכניס בפנים ולא זרק דכשר ולא צריך רבינו לכתוב זה והש"ס דפלפל בזה הוא אליבא דר"י הגלילי דלא ס"ל דבעינן לכפר דהא בההוא קרא דלא הובא וכו' לא נזכר דבעינן לכפר והבן.

13 תוספות על זבחים פתח ↗

כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר - פי' בקונטרס ודם היוצא מק"ו מבשר אתי ועוד נפקא לן מהן לא הובא את דמה וגו' אמר שמא הכנסתם את דמה לפנים אמרו הן לא הובא את דמה אל הקדש שמא חוץ למחיצתה יצתה אמרו לו פנימה היתה הכי דרשינן ליה לקמן בפרק טבול יום זבחים דף קא. ולא דק דלקמן דריש מבקדש היתה וצ"ע בפ' כיצד צולין פסחים פב. דדריש לענין בשר היוצא ועוד בפרק בהמה המקשה חולין סח. דאיכא תנא דלא דריש התם ובשר בשדה לענין יוצא:

14 זבחים פתח ↗

וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן הוּא – פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁהִזָּה מִדָּמָן עַל הַבַּדִּים, וְהוֹצִיאָן לַהֵיכָל וְהִכְנִיסָן, מַהוּ?

14 ספרא פתח ↗

ד "מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקֹּדש" – וכי חוץ נאכלת, והלא נשרפה שנאמר "והנה שֹׂרף"!? אם כן למה נאמר "מדוע לא אכלתם…"? אמר להם שמא חוץ לקלעים יצאה מפני שחטאת שיצא חוץ לקלעים פסולה. אין לי אלא זו בלבד; מנין לרבות קדשי קדשים? תלמוד לומר "כי קדש קדשים". מנין שאכילת קדשים כפרה לישראל? תלמוד לומר "וְאֹתָהּ נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני השם" – הא כיצד? כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.

15 תלמוד ירושלמי פסחים פתח ↗

רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. רִבִּי נְחֶמְיָה וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה שְׁנֵיהֶם אָמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. אָמַר רִבִּי נְחֶמְיָה. וְכִי מִפְּנֵי אֲנִינָה נִשְׂרַף. וְהָא לֹא נִשְׂרַף אֶלָּא מִפְּנֵי הַטּוּמְאָה. שֶׁאִילּוּ מִפְּנֵי אֲנִינָה נִשְׂרַף הָיָה לִשְׁלָשׁתָּן לִישָּׂרֵף. דָּבָר אַחֵר. וַהֲלֹא פִינְחָס הָיָה עִמָּהֶן. דָּבָר אַחֵר. וַהֲלֹא מוּתָּר לְאוֹכְלוֹ מִבָּעֶרֶב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי נְחֶמְיָה יִשְׂרוֹף וְיִמְנֶה. סָבַר רִבִּי נְחֶמְיָה. שְׁלָשׁתָּן נִשְׂרְפוּ. הָיָה לוֹ לְפִינְחָס לוֹכַל. וְאַדַּיִין לֹא נִתְמַנֶּה כֹהֵן גָּדוֹל. וְהָיָה לוֹ לְאַהֲרֹן לוֹכַל מִבָּעֶרֶב. סָבַר רִבִּי נְחֶמְיָה. אֲנִינָה לָיְלָה תוֹרָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אוֹף רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי דִּכְוָותְהוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. חַטָּאת שֶׁקִּיבֵּל דָּמָהּ בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת. יָצָא אֶחָד מֵהֶן לַחוּץ. הַפְּנִימִי כָשֵׁר. נִכְנַס אֶחָד מֵהֶן לִפְנִים. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי מַכְשִׁיר בַּחִיצוֹן. וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בַחוּץ. לֹא עָשָׂה בָהּ הַמְשׁוֹאָר כַּיוֹצֵא. מְקוֹם שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת בִּפְנִים אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה הַמְשׁוֹאָר כַּנִּכְנָס. נִכְנַס לְכַפֵּר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִפֵּר. פָּסוּל. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁיְּכַפֵּר. רִבִּי יוּדָא אוֹמֵר. אִם הִכְנִיס שׁוֹגֵג. כָּשֵׁר. כָּל הַדָּמִים פְּסוּלִין שֶׁנִּתְּנוּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לֹא הוּרְצָה הַצִּיץ אֶלָּא עַל טָמֵא. שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טָמֵא וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא אָמַר רִבִּי לָעְזָר. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא פְסוּל מַכְשִׁיר כְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. שֶׁהֲרֵי חֲבֵירוֹ מִבַּחוּץ והוּא כָשֵׁר. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא פְסוּל גּוּף כְּרַבָּנִן. שֶׁהֲרֵי הוּא בִמְחִיצָתוֹ וְהוּא פָסוּל. רַבָּנִן דָּרְשִׁין. מִפְּנֵי שֵׁלֹּא נִכְנַס דָּמָהּ מִקְצַת לִפְנִים אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ. הָא אִם נִכְנַס מִקְצַת דָּמָהּ לִפְנִים יָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁשְּׂרַפְתֶּם. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי דָּרַשׁ. מִפְּנֵי שֵׁלֹּא נִכְנַס כָּל דָּמָהּ לִפְנִים אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ. הָא אִם נִכְנַס כָּל דָּמָהּ לִפְנִים יָפֶה עֲשִׂיתֶם שֶׁשְּׂרַפְתֶּם. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְכָל חַטָּאת אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ. אֲפִילוּ מִקְצַת דָּמָהּ. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי. הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקּוֹדֶשׁ פְּנִימָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר. אֵין כָּל הָעִנְיָין הַזֶּה מְדַבֵּר אֶלָּא בַפָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּבַשְּׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין לִיתֵּן עֲלֵיהֶן לֹא תַעֲשֶׂה עַל אֲכִילָתָן וּלְלַמֵּד שֶׁפְּסוּלֵיהֶן נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַבִּירָה. אָמְרוּ לוֹ. מְנַיִין לַחַטֹּאת שֶׁאִם נִכְנַס מִדָּמָהּ לִפְנִים תְּהֵא פְסוּלָה. לֹא מִן הָדֵין קִרְיָיא הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקּוֹדֶשׁ פְּנִימָה. הָא אֵינוֹ אוֹמֵר מִדָּמָהּ אֶלְּא כָל דָּמָהּ. תְּשׁוּבָה לְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר. מִדָּמָהּ. לֹא כָל דָּמָהּ.

15 ספרא פתח ↗

ב "אֲשֶׁר יוּבָא מִדָּמָהּ" – אפילו מקצת דמה. מכאן אמרו: חטאת שקבל דמה בב' כוסות, יצא אחד מהן לחוץ – הפנימי כשר. נכנס אחד מהן לפנים – ר' יוסי הגלילי מכשיר בחיצון וחכמים פוסלים. אמר ר' יוסי הגלילי, ומה אם במקום שהמחשבה פוסלת – בחוץ – לא פסל הדם שבחוץ את הדם שבפנים; מקום שאין מחשבה פוסלת – בפנים – אינו דין שלא יפסול הדם שבפנים את הדם שבחוץ?! תלמוד לומר "מדמה" – אפילו מקצת דמה.

« הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ב׳:י״ב הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין ב׳:י״ד »