הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין י״ט:ט׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

מקור משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין י״ט:ט׳
9 כָּל עַצְמוֹת הַקָּדָשִׁים שֶׁאֵין בָּהֶן מוֹחַ אֵינָן טְעוּנִין שְׂרֵפָה חוּץ מֵעַצְמוֹת הַפֶּסַח. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַקָּרְבָּן שֶׁנִּפְסַל אַחַר שֶׁהֻפְשַׁט הָעוֹר לַכֹּהֲנִים אוֹ לִבְעָלָיו בְּקָדָשִׁים קַלִּים. אֲבָל אִם נִפְסַל קֹדֶם הֶפְשֵׁט. הֲרֵי הָעוֹר כְּבָשָׂר וְיִשָּׂרֵף הַכּל. וְכֵן זֶבַח שֶׁהֻפְשַׁט וְנִמְצָא טְרֵפָה אוֹ שֶׁנִּפְסַל בְּמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן אוֹ בְּמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם. הוֹאִיל וְלֹא נִרְצָה הַזֶּבַח יִשָּׂרֵף הָעוֹר בֵּין בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין בְּקָדָשִׁים קַלִּים. אֲבָל אִם נַעֲשָׂה בְּמַחְשֶׁבֶת שִׁנּוּי הַשֵּׁם. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלָה לַבְּעָלִים הוֹאִיל וְנִרְצָה הֲרֵי הָעוֹר לַכֹּהֲנִים אוֹ לִבְעָלָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְזֶבַח שֶׁהֻפְשַׁט קֹדֶם זְרִיקָה אֵינוֹ פּוֹסֵל:
פירוש הר המוריה על משנה תורה, הלכות פסולי המוקדשין י״ט:ט׳
9 אינן טעונין וכו'. פסחים פ"ג א' ואי לא הוי בהן מוח מעולם אף עצמות הפסח לא בעי שרפה כדאיתא התם בהדיא ועיין בתו"כ צו פי"ב יעו"ש ומיירי הכא שהיה בהן מוח ועתה נחלץ מהם ולכן עצמות שאר קדשים דמותר בשבירה אימא נשבר קודם שנעשה נותר לכן לא בעי שרפה משא"כ בפסח דאסור בשבירת עצם ע"כ אימת נשבר לאחר שנעשה נותר והו"ל עצמות ששימשו נותר ובעי שרפה כ"ה אוקימתת ר"נ בר יצחק ורב זביד מוקי לה דמצאן ציבורין ציבורין ומהן חלוצים והנה בעצמות שאר קדשים תלינן דכולהו חלוצין ושבורין ולא בעו בדיקה ולא בעי שרפה אבל בעצמות פסח דיש בהו איסור שבירה אימר דילמא הנך חלצינהו ולהנך לא חלצינהו ובעי שרפה ועיי"ש ברש"י דרש"י פי' דרב זביד פליג ארנב"י וס"ל דאם מצאן חלוצים גם עצמות פסח לא בעי שרפה יעו"ש ומתוך דברי רבינו שכתב בסתם עצמות הקדשים שאין בהם מוח וכו' משמע דכולהו הוו חלוצים ומ"מ בעי גם פסח שרפה והיינו כרנב"י ואף דאוקימתא דרנב"י הוא אליבא דר"ש דס"ל דשבירת העצם בפסול מותר אפי' בהיה לו שעת הכושר אבל לר' יעקב דס"ל היה בו שעת הכושר אסור וכ"פ רבינו לקמן בפ"י מהל' קרבן פסח ה"ו וא"כ כך לי פסח כמו שאר הקרבנות די"ל דתברינהו מקמי דהוי נותר ואי משום דאז אסור א"כ לאחר שנעשה נותר ג"כ אסור. עיין במל"מ מה שהאריך בזה ליישב דרבינו לא ס"ל כרש"י יעו"ש היטב וי"ל דלהכי בחר רבינו באוקימתא דרנב"י משום דלדידיה מוכח דשימוש נותר מילתא היא משא"כ לרב זביד לא מוכחא מכאן דשימוש נותר מילתא היא ורבינו פסק בפ"ח מהל' אבות הטומאות ה"ד דעצמות ששימשו נותר מילתא היא יעו"ש היטב. אבל באמת אין זה מספיק דהא אף ששימוש נותר מילתא היא מ"מ אין זה מוכרח דברייתא זו באה להשמיענו זאת וק"ל.
10 כבר ביארנו. עי' לעיל פ"ה מהל' מעשה הקרבנות ה"כ.
11 זבח שהופשט וכו'. כחכמים שם בזבחים ק"ג ב' ק"ד א' דהלכה כחכמים.
12 במחשבת הזמן וכו'. ק"ג א' במשנה.
13 אינו פוסל. עיין מרן שפי' דה"ק דאם הופשט קודם זריקה ושוב נפסל הזבח ואח"כ נזרק הדם ואתי כרבי דס"ל הכי שם בזבחים ק"ג ב' ותוספתא פי"א יעו"ש היטב ויש לפרש עוד כלפי מש"כ רבינו שם לעיל בפ"ה מהל' מעשה הקרבנות הי"ח דאין מפשיטין עד שיזרוק הדם ואלהכי אמר כאן דאם עשה בהיפוך כשר ומקורו מהך סוגיא דזבחים וע"ע בירושלמי פסחים פ"ה הלכה י' ובשיירי קרבן שם יעו"ש היטב.