1עם עליית וכו'. דעת רש"י שם וכ"ה דעת התוס' שצריך שיהיה בשעת התחלת זמן השחיטה שהוא חצות היום חוץ למודיעים אמנם אי בשעת שחיטה היה לפנים מן המודיעים לא מיקרי דרך רחוקה אמנם דעת רבינו הוא שכל שהיה בשעת הנץ חוץ למודיעים מיקרי זה דרך רחוקה ובירושלמי ה"ב איתא וז"ל היה נתון מן המודיעים ולפנים קודם שש שעות יצא לו קודם לשש שעות יכול יהא חייב ת"ל וחדל לעשות החדל בשעת עשייה חייב שלא בשעת עשייה פטור ומכאן לכאורה ראיה למש"כ התוס' צ"ג א' ד"ה אלא וכו' דאין לומר דפסוק דרך רחוקה אתי לפוטרו על שהרחיק עצמו יעו"ש דזה מבואר מפסוק וחדל לעשות והבן ועיין בצל"ח צ"ב ב' בד"ה מכלל דאי בעי וכו' יעו"ש היטב וצ"ע עכ"ל ומבואר מזה דעיקר לכאורה כרש"י ותוס' דבעינן שיהיה בחצות היום חוץ מן המודיעים. ואולי אפ"ל שדחקו לרבינו קושיית התוס' שם צ"ג ב' בד"ה רב יהודה וכו' דאיך אפשר שנחלקו בפלוגתא כזו דיוכל להתברר בחוש אמנם לפי דעת רבינו ניחא דבזה פליגי עולא ס"ל דבתחלת השחיטה יהא בירושלים ולרב יהודה בעינן דבתחלת אכילה יהא בירושלים ועל כרחך מיירי דבתחלת אכילה כמבואר שם בירושלמי והובא שם בתוס' ומה דאיתא שם דאם הלך קודם שש לחוץ מן המודיעים וכו' היינו למ"ד שבשעת אכילה ובדברי רבינו מיושב מה שהקשו התוס' שם בד"ה עולא וכו' וכמש"כ בחי' בריש ברכות יעו"ש והבן היטב ודברי מרן אינם מבוררים לענ"ד יעו"ש היטב ודוק וע"ע פסחים ה' א' דזמן שחיטה הוא חצות.2הבהמות בדחקם וכו'. צ"ד א' ומפרש לה דחייב היינו אם לא הקריב בשני ודינו כדין אנוס וכמש"כ מרן.3חולה ברגליו וכו'. כ"ה בירושלמי שם ה"ב ועיין מרן שפי' דה"ק יכול יהא חייב ר"ל אף בשגג בשני יעו"ש וכן פירש הקרבן העדה. אך לכאורה דחוק קצת דבש"ס על עכבוהו הקרונות איתא יכול לא יהא חייב ופי' רבינו דה"ק אם הזיד בשני וכאן איתא יכול יהא חייב ופי' בשגג בשני וא"כ הכל חד דינא להו ולמה שינה בלשונו. ואולי לשון הבבלי לחוד ולשון הירושלמי לחוד אבל באמת חד דינא להו. ושם איתא דר' אליעזר ס"ל דכל שהוא מאסקופת העזרה ולחוץ ה"ז דרך רחוקה וכתב שם רבינו בפי' המשניות וז"ל ור"א אומר אפי' היה תוך ירושלים וחלה או נשתבש הלוכו ולא יכול להכנס בעזרה בשעת הקרבן אלא שהיה בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה דינו כדין מי שהיה בדרך רחוקה ור' עקיבא אומר כי מאחר שהיה לפנים מן המודיעים ולא יכול להגיע שדינו כדין אנוס עכ"ל ולכאורה אמאי לא פי' כפשוטו שכל שהיה חוץ לאסקופת העזרה אפילו היה בריא דינו כמו דרך רחוקה ופטור ונ"ל כי זה אין הדעת סובל כלל להאמר כן דא"כ איך שוחטין את הפסח על שלשה כתות והא הכתות אחרונות הו"ל בדרך רחוקה כיון שאין נכנסים בעת התחלת השחיטה לאסקופת העזרה ועוד דא"כ יפטרו כל ישראל מלעשות פסח שלא יכנסו לעזרה ויפטרו אלא ודאי מיירי באונס שאירע לו וס"ל כל שאירע לו אונס ולא יכול ליכנס בעזרה ה"ז בדרך רחוקה מיקרי ולכן ס"ל לר"א דבכה"ג פטור מכרת אפי' שהזיד בשני ולר"ע זה לא מיקרי דרך רחוקה רק אנוס מיקרי והא דפריך הש"ס צ"ד ב' ואע"ג דמצי עייל ולא אמרינן קום עול וכו' על כרחך ה"ק דאע"פ שחלה מ"מ כיון שמחמת דרך רחוקה מצי עייל ואי משום דנאנס א"כ הו"ל כאנוס ואם לא עשה בשני בזדון חייב דומיא דערל דהו"ל מזיד ואם לא עשה בשני באונס חייב כדלעיל הלכה ד' א"כ לכל הפחות הו"ל הכא כאנוס דמה שהוא חוץ לעזרה לא מעלה ולא מוריד דהא גם בערל הוא חוץ לעזרה ומ"מ הוא חייב ולא נשאר רק מה שהוא אנוס והבן ובזה מיושב מה שהקשו התוס' שם ד"ה ואין וכו' יעו"ש היטב ודוק ועיין תוס' פסחים פ' א' בד"ה עקר וכו' דלא ס"ל כרבינו יעו"ש וע"ע בצל"ח ולפי דברי רבינו כאן מיושב קצת מה שהעירותי לעיל ה"ב ד"ה מי שהיה.4חוץ לחומת וכו'. אבל אם היה בפנים מחומת ירושלים שוחטין עליו בכל ענין כמבואר בפסחים צ"א א' מימרא דר"ח ובירושלמי שם ה"ו יעו"ש.5שוחטין עליו וכו'. היינו בפני עצמו וכמבואר שם בש"ס ודלא כשיטת הירושלמי.6אין שוחטין וכו'. ר"ל עליו בפ"ע אבל עם אחרים שוחטין עליו דלמאי ניחוש לה דהא מדאורייתא שוחטין עליו אף בפ"ע כמו דמסיק דבדיעבד יצא אף ששחטו עליו בפ"ע וכ"ש דעם אחרים שוחטין עליו לכתחלה כנ"ל בזה ודלא כמש"כ הלח"מ והמל"מ והתימה על המל"מ שלא הזכיר שכבר קדמו הלח"מ ועי' בצל"ח שדעתו ג"כ שרבינו נמשך אחר שיטת הירושלמי ומה שנראה לענ"ד כתבתי.7האונן והחולה וכו'. הכא מיירי ג"כ ששחטו עליהן בפ"ע ועיין לעיל פ"ב ה"ד יעו"ש היטב.
