הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות 15 פרקים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות שגגות ט׳:א׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 8:10 Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 9:2 »

מקור: משנה תורה, הלכות שגגות ט׳:א׳

1 משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

עַל חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת מֵבִיא קָרְבַּן אָשָׁם וְהוּא הַנִּקְרָא אָשָׁם וַדַּאי שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ בָּא מִשּׁוּם סָפֵק. וְאֵלּוּ הֵן. עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה וְעַל הַגֵּזֶל וְעַל הַמְּעִילָה וְעַל טֻמְאַת נָזִיר וְעַל הַצָּרַעַת כְּשֶׁיִּטְהַר מִמֶּנָּה. עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה כֵּיצַד. הַבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה מֵבִיא אָשָׁם. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה גְּדוֹלָה וּמְזִידָה וּבִרְצוֹנָהּ וְתִהְיֶה בְּעוּלָה כְּדַרְכָּהּ וּבִגְמַר בִּיאָה כְּדֵי שֶׁתִּלְקֶה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יט כ "בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה" ויקרא יט כא "וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ" הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן:

1 כריתות פתח ↗

חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין כּוּ׳. קָתָנֵי: חַיָּיבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת וַדָּאִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים – חַיָּיבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, חַיָּיבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין – פְּטוּרִין. מְנָהָנֵי מִילֵּי?

1 ספרא פתח ↗

י כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוים במכות ובקרבן ובשפחה היא לוקה והוא אינו לוקה, הוא מביא קרבן והיא אינה מביאה קרבן. כל העריות בחטאת ושפחה חרופה באשם. כל העריות בנקבה ושפחה בזכר. כל העריות חייב על כל ביאה וביאה ובשפחה אינו חייב אלא אחת על ביאות הרבה. כל העריות לא עשה בהם מזיד כשוגג ושפחה עשה בה את המזיד כשוגג.

2 משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁבִּזְמַן שֶׁהִיא חַיֶּבֶת מַלְקוֹת הוּא חַיָּב בְּקָרְבָּן וּבִזְמַן שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּלְקוֹת הוּא פָּטוּר מִן הַקָּרְבָּן:

3 משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל שִׁפְחָה חֲרוּפָה. הִיא לוֹקָה וְהוּא מֵבִיא קָרְבָּן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִהְיֶה בֶּן דַּעַת:

4 משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאוֹת אֲסוּרוֹת מַה הִיא הַשִּׁפְחָה הַחֲרוּפָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְשֶׁאֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּבְעל כְּדַרְכָּהּ וְיִגְמֹר. לְפִיכָךְ אִם אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם בָּעַלְתָּ שִׁפְחָה חֲרוּפָה וְהוּא אוֹמֵר לֹא בָּעַלְתִּי נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל פִּיהֶן. שֶׁהֲרֵי הוּא יוֹדֵעַ אִם גָּמַר בִּיאָתוֹ אוֹ לֹא גָּמַר וְזֶה שֶׁאָמַר לֹא בָּעַלְתִּי כְּלוֹמַר לֹא גָּמַרְתִּי:

4 כריתות פתח ↗

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר לַחֲכָמִים, שֶׁאִם אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם: בָּעַלְתָּ שִׁפְחָה חֲרוּפָה, וְהוּא אוֹמֵר: לֹא בָּעַלְתִּי – מְהֵימַן, דְּאִי בָּעֵי אָמַר לְהוֹן: לֹא גָּמַרְתִּי בִּיאָתִי.

5 תוספות על שבת פתח ↗

בעל חמש בעילות בשפחה חרופה אינו חייב אלא אחת - אבל למאן דבעי ידיעה בתחלה הוי פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דלר' יוחנן כיון שהיא ידיעה שהיא גורמת כפרה מחלקת אפילו ידיעות של אחר הבעילות כ"ש ידיעות שבין ביאה לביאה דמחלקות ור"ל דסבר דידיעות לא מחלקות הכא בשפחה חרופה אפילו ידיעות שבין ביאה לביאה אין מחלקות אע"ג דגבי חלב מודה ר"ל דידיעות שבין אכילה לאכילה מחלקות לא דמי דהתם בשגגה תלה רחמנא וידיעות מחלקות אשגגות אבל בשפחה חרופה שמביא על הזדון. כשגגה אין הידיעה חשובה לחלק אבל למאן דלא בעי ידיעה בתחלה אפילו רבי יוחנן מודה כיון שאין הידיעה גורמת כפרה דלא חשיבא לחלק אפי' בין ביאה לביאה כל שכן אחר כל המעשים וא"ת הניחא אי איכא אשם תלוי בשפחה חרופה אתי שפיר למאן דלא בעי ידיעה דאינו חייב אלא אחת שאין הידיעה גורמת כפרה שיכול להביא אשם ולהתנות כמו במעילה אבל אי לית בה אשם תלוי דהא לא אשכחן בשום מקום בשפחה חרופה אשם תלוי אמאי אינו חייב אלא אחת ליחייב שתים דהא צריך ידיעה אחת לכל הפחות דאם לא נודע לו לא היה יכול להביא שום קרבן והרי אותה ידיעה גורמת כפרה ויש לומר דאפי' אין אשם תלוי בשפחה חרופה יכול להביא אשם על תנאי ולהתנות בשלמים ואפילו למאן דאמר אין מביאין קדשים לבית הפסול דהשתא ממעט ליה מאכילתו מ"מ לא חשיב גורם כפרה כיון דאם עבר והתנה מה שעשה עשוי והא דנקט עולא שפחה חרופה ולא נקט מילתיה במעילה דגבי מעילה הוא דתנן דאשם ודאי לא בעי ידיעה משום דאתא לאשמעינן דאפי' בין מעשה למעשה לא חשיבא ידיעה לחלק אבל במעילה פשיטא דמחלקת כמו בחטאת וכן משמע בפרק ד' מחוסרי כפרה כריתות דף ט. דאמר בעא מיניה ר' חייא טירנאה מר' יוחנן הבא על ה' שפחות בהעלם אחד מהו א"ל חייב על כל אחת ואחת ומ"ש מה' העלמות בשפחה אחת אמר ליה התם אין גופים מוחלקין הכא גופים מוחלקין והיינו למאן דלא בעי ידיעה אלמא דלא מחלקות אפי' ידיעות שבין ביאה לביאה ואית ספרים דגרסי במילתיה דעולא ונודע לו בין כל אחת ואחת והיינו כדפרישית וא"ת תפשוט מדעולא דלר' יוחנן ידיעות מחלקות וי"ל דעולא את"ל קאמר:

6 רש"י על שבת פתח ↗

ופליגי ר' יוחנן וריש לקיש - וקאמר ריש לקיש דאין ידיעות מחלקות להתחייב בשתים על שני זיתי חלב בהעלם אחד אלמא לא חשיבא ליה חילוק ידיעה כחילוק כפרה וגבי שפחה חרופה בידיעות שבין ביאה לביאה לאו כהבאת קרבן חשיבי לחלק וכי היכי דבמזיד דידיה מביא אחת על כולן הכא נמי מביא אחת על כולן ולא דמי לידיעות שבין אכילת חלב לאכילת חלב שמחלקות לדברי הכל דהתם חיובי אשגגות הוא וכיון שיש ידיעה בינתים הויין ליה שתי שגגות:

7 משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

עַל הַגֵּזֶל כֵּיצַד. כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה וָמַעְלָה מִמָּמוֹן יִשְׂרָאֵל. בֵּין שֶׁגְּזָלוֹ בֵּין שֶׁגְּנָבוֹ בֵּין שֶׁהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ אוֹ הִלְוָהוּ אוֹ מִשּׁוּם שֻׁתָּפוּת אוֹ מִשְּׁאָר דְּרָכִים. וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה הֲרֵי זֶה מֵבִיא אָשָׁם עַל חֶטְאוֹ. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא אֲשַׁם גְּזֵלוֹת. וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ בְּאָשָׁם זֶה עַד שֶׁיָּשִׁיב הַמָּמוֹן שֶׁבְּיָדוֹ לִבְעָלָיו. אֲבָל הַחֹמֶשׁ אֵינוֹ מְעַכֵּב הַכַּפָּרָה. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁבוּעוֹת אֵימָתַי יִהְיֶה חַיָּב בִּשְׁבוּעָה זוֹ שֶׁמַּקְרִיב עָלֶיהָ אָשָׁם זֶה וְאֵימָתַי יִהְיֶה פָּטוּר מִמֶּנָּה. וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ יִתְחַיֵּב אֲשָׁמוֹת רַבּוֹת כְּמִנְיַן חִיּוּב הַשְּׁבוּעוֹת. וְעַל אֵי זוֹ דֶּרֶךְ לֹא יִהְיֶה חַיָּב אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד:

7 כריתות פתח ↗

יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֲפִילּוּ מִנְחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כֵּן״. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה׳״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי כֹּל שֶׁעוֹלֶה לָאִשִּׁים, אֲפִילּוּ מִנְחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה״ – מָה אַתֶּם מִינֵי דָמִים, אַף הֵם מִינֵי דָמִים. אִי מָה אַתֶּם עוֹלָה וּשְׁלָמִים, אַף הֵם עוֹלָה וּשְׁלָמִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה״ – לָכֶם הִקַּשְׁתִּיו, וְלֹא לְדָבָר אַחֵר, לְקׇרְבְּנוֹתֵיכֶם. רַבִּי אוֹמֵר: ״כָּכֶם״ – כַּאֲבוֹתֵיכֶם, מָה אֲבוֹתֵיכֶם לֹא נִכְנְסוּ לַבְּרִית אֶלָּא בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַרְצָאַת דָּם – אַף הֵם לֹא יִכָּנְסוּ לַבְּרִית אֶלָּא בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַרְצָאַת דָּמִים. לְהָבִיא פְּרִידָה אַחַת – אִי אֶפְשָׁר, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ. לֹא אָמְרוּ קֵן אֶלָּא לְהָקֵל עָלָיו. וְלָא? וְהָתַנְיָא: ״וְהִקְרִיבוֹ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּתוֹרִים: ״וְהִקְרִיב״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי הָאוֹמֵר: ״הֲרֵי עָלַי עוֹלַת הָעוֹף״ לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי פְרִידִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהִקְרִיבוֹ״ – אֲפִילּוּ פְּרִידָה אַחַת! – חוֹבָה מִיהָא לָא אַשְׁכְּחַן. וְהָאִיכָּא יוֹלֶדֶת, דְּמַתְיָא בֶּן יוֹנָה אוֹ תוֹר לְחַטָּאת! – מִשּׁוּם דְּאִיכָּא כֶּבֶשׂ בַּהֲדַהּ. אָמַר מָר: מָה אֲבוֹתֵיכֶם לֹא נִכְנְסוּ לַבְּרִית אֶלָּא כּוּ׳. בִּשְׁלָמָא מִילָה, דִּכְתִיב: ״כִּי מוּלִים הָיוּ כׇּל הָעָם הַיּוֹצְאִים״, אִי נָמֵי מֵהָכָא: ״וְאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאוֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וְגוֹ׳״. הַרְצָאַת דָּמִים, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. אֶלָּא טְבִילָה מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וְיִזְרוֹק עַל הָעָם״ – וְאֵין הַזָּאָה בְּלֹא טְבִילָה. אֶלָּא מֵעַתָּה, הָאִידָּנָא דְּלֵיכָּא קׇרְבָּן לָא נְקַבֵּל גֵּרִים! אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: ״וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם וְגוֹ׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: גֵּר בִּזְמַן הַזֶּה – צָרִיךְ שֶׁיַּפְרִישׁ רוֹבַע לְקִינּוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: כְּבָר נִמְנָה עָלָיו עָלֶיהָ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וּבִטְּלָהּ, מִפְּנֵי הַתַּקָּלָה. אָמַר רַב אִידִי בַּר גֵּרְשׁוֹם אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. וְאִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ עַל הָדָא, דְּתָנוּ רַבָּנַן: גֵּר תּוֹשָׁב מוּתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְעַצְמוֹ כְּיִשְׂרָאֵל בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גֵּר תּוֹשָׁב עוֹשֶׂה בַּשַּׁבָּת לְעַצְמוֹ כְּיִשְׂרָאֵל בַּחוֹל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֶחָד גֵּר תּוֹשָׁב וְאֶחָד עֶבֶד וְאָמָה הַתּוֹשָׁבִים עוֹשִׂין מְלָאכָה בַּשַּׁבָּת לְעַצְמָן כְּיִשְׂרָאֵל בַּחוֹל. מַתְנִי׳ אֵלּוּ מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כַּשּׁוֹגֵג: הַבָּא עַל שִׁפְחָה, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה, וַחֲמִשָּׁה מְבִיאִין קׇרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. אֵלּוּ מְבִיאִין קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה: הַבָּא עַל שִׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה, וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא טוּמְאוֹת הַרְבֵּה. גְּמָ׳ הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה, מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא״, מְלַמֵּד שֶׁמֵּבִיא קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה. ״בְּאֵיל הָאָשָׁם... וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא״ – לַעֲשׂוֹת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד. נָזִיר שֶׁנִּטְמָא, מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאוֹם״, ״פֶּתַע״ – זֶה שׁוֹגֵג, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ״, ״פִּתְאוֹם״ – זֶה אוֹנֶס, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ פִּתְאֹם אֶל מֹשֶׁה״. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״פִּתְאוֹם״ – זֶה מֵזִיד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָאִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ״. נִכְתּוֹב קְרָא ״פִּתְאוֹם״, דְּמַשְׁמַע שׁוֹגֵג, וּמַשְׁמַע מֵזִיד, וּמַשְׁמַע אוֹנֶס. מֵזִיד וְאוֹנֶס – כְּדַאֲמַרַן, וּמַשְׁמַע נָמֵי שׁוֹגֵג, דִּכְתִיב: ״פֶּתִי יַאֲמִין לְכׇל דָּבָר״, וְלָא נִכְתּוֹב קְרָא ״פֶּתַע״! אִי כְּתַב קְרָא ״פִּתְאוֹם״, דְּמַשְׁמַע שׁוֹגֵג וּמַשְׁמַע מֵזִיד וּמַשְׁמַע אוֹנֶס, הֲוָה אָמֵינָא: כִּי מַיְיתֵי קׇרְבָּן – בְּשׁוֹגֵג, מִידֵּי דְּהָוֵי אַתּוֹרָה כּוּלַּהּ, אֲבָל אוֹנֶס וּמֵזִיד אֵימָא לָא, כְּתַב רַחֲמָנָא ״פֶּתַע״, דְּשׁוֹגֵג הוּא, לְגַלּוֹיֵי עֲלֵיהּ דְּפִתְאוֹם דְּאוֹנֶס וּמֵזִיד הוּא, דַּאֲפִילּוּ הָכִי חַיֵּיב רַחֲמָנָא. שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכוּלָּן נֶאֱמַר ״וְנֶעְלַם״, כָּאן לֹא נֶאֱמַר ״וְנֶעְלַם״ – לְחַיֵּיב עַל הַשּׁוֹגֵג כְּמֵזִיד. שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, מְנָלַן? יָלֵיף ״תֶּחְטָא״ ״תֶּחְטָא״ מִשְּׁבוּעַת הָעֵדוּת. חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה. קָתָנֵי: הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה. מְנָלַן? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן בְּאֵיל הָאָשָׁם עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא״, מְלַמֵּד שֶׁמֵּבִיא קׇרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵירוֹת הַרְבֵּה. ״בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא״ – לַעֲשׂוֹת מֵזִיד כְּשׁוֹגֵג. וְהָא קְרָא, כִּי כְּתִיב – בְּמֵזִיד כְּתִיב! אֶלָּא אֵימָא: לַעֲשׂוֹת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי חֲנִינָא טִירְנָאָה מֵרַבִּי יוֹחָנָן: הַבָּא עַל חָמֵשׁ שְׁפָחוֹת חֲרוּפוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, מַהוּ? חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, אוֹ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת? אֲמַר לֵיהּ: חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. מַאי שְׁנָא מֵחֲמִשָּׁה הֶעְלֵמוֹת בְּשִׁפְחָה אַחַת? אֲמַר לֵיהּ: אֵין שִׁפְחָה אַחַת אֵין גּוּפִין מוּחְלָקִין, חָמֵשׁ שְׁפָחוֹת גּוּפִין מוּחְלָקִין. וּמְנָלַן דְּגַבֵּי שִׁפְחָה גּוּפִין מוּחְלָקִין? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אָמְרַתְּ גַּבֵּי עֲרָיוֹת ״וְאִשָּׁה״ – לְחַלֵּק עַל כׇּל אִשָּׁה וְאִשָּׁה? גַּבֵּי שִׁפְחָה נָמֵי כְּתִיב: ״אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע

8 משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

עַל הַמְּעִילָה כֵּיצַד. כָּל הַנֶּהֱנֶה מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁגָגָה. מַחְזִיר מַה שֶּׁנֶּהֱנָה וְיוֹסִיף חֹמֶשׁ וְיַקְרִיב אָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר לוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה שֶׁהַקָּרְבָּן וְהַקֶּרֶן מְעַכְּבִין הַכַּפָּרָה וְאֵין הַחֹמֶשׁ מְעַכֵּב:

9 משנה תורה, הלכות שגגות פתח ↗

הָאוֹכֵל מִדָּבָר שֶׁמּוֹעֲלִין בּוֹ בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אַחַת. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִזֶּבַח אֶחָד אִם יֵשׁ בְּכָל אֲכִילָה וַאֲכִילָה שְׁוֵה פְּרוּטָה חַיָּב אָשָׁם עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד. שֶׁהַתַּמְחוּיִין מְחַלְּקִין בִּמְעִילָה וַהֲרֵי הֵן כְּמִינִין הַרְבֵּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מֻחְלָקִין בְּחִיּוּב הַכְּרֵתוֹת. חֻמְרָא יְתֵרָה יֵשׁ בִּמְעִילָה שֶׁהֲרֵי עָשָׂה בָּהּ הַמְהַנֶּה כְּנֶהֱנֶה וּמִצְטָרֶפֶת לִזְמַן מְרֻבֶּה. וְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ חַיָּב הַמְשַׁלֵּחַ מַה שֶּׁאֵין דְּבָרִים אֵלּוּ בִּשְׁאָר הָאִסּוּרִין:

1 קרבן אשם וכו'. זה פשוט ומבואר בכמה מקומות בש"ס ומהם זבחים נ"ד ב' כריתות כ"ה ב' תוספתא פ"א דכריתות.

2 בין בזדון וכו'. כריתות ט' א' י"א א' שבת ע"ב א' ובתוספתא פ"א דכריתות ובתו"כ קדושים פ"ה.

3 גדולה. אבל אם היא קטנה הוא נמי פטור כדאיתא בכריתות שם ובתוספתא שם ובתו"כ שם ועיי"ש בק"א אות ח' ולקמן הלכה ג' יבואר אי"ה עוד מזה.

4 ומזידה. שם בכריתות דאם היתה ישינה הוא נמי פטור ועיין בתוספתא שם.

5 וברצונה. דאם היתה אנוסה גם בשאר עריות היא פטורה וא"כ הוא נמי פטור דכל דלא לקיא איהו פטור מקרבן כמש"כ בסעיף ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה באין וכו'.

6 ותהיה בעולה. שם י"א א' מימרא דר' יצחק.

7 כדרכה. שם בש"ס ובתוספתא שם פ"א.

8 ובגמר ביאה. שם בש"ס י"ב ב' תוספתא שם תו"כ שם יבמות נ"ה א' ב' ועיי"ש ברש"י ד"ה כדאמרן וכו' דמשמע לכאורה דבהעראה לוקה ויש ליישב.

9 היא לוקה וכו'. שם יו"ד ב' י"א א' תוספתא שם ותו"כ שם.

1 זבחים פתח ↗

מַתְנִי׳ זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת; אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת – אֲשַׁם גְּזֵילוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצוֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי;

1 שבת פתח ↗

בָּעַל חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. מַתְקִיף לַהּ רַב הַמְנוּנָא: אֶלָּא מֵעַתָּה בָּעַל וְחָזַר וּבָעַל וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן, וְאָמַר: הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶבְעוֹל, הָכִי נָמֵי דְּאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת? אֲמַר לֵיהּ: מַעֲשֶׂה דִּלְאַחַר הַפְרָשָׁה קָאָמְרַתְּ?! מַעֲשֶׂה דִּלְאַחַר הַפְרָשָׁה לָא קָאָמֵינָא. כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: לְמַאן דְּאָמַר אָשָׁם וַדַּאי בָּעֵי יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, בָּעַל חָמֵשׁ בְּעִילוֹת בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה — חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הֲרֵי חַטָּאת, דְּבָעֵינַן יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, וּפְלִיגִי רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ! אִישְׁתִּיק. אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא בְּמַעֲשֶׂה דִּלְאַחַר הַפְרָשָׁה קָאָמְרַתְּ, וְכִדְרַב הַמְנוּנָא? אֲמַר לֵיהּ: אִין. כִּי אֲתָא רָבִין, אָמַר: הַכֹּל מוֹדִים בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה, וְהַכֹּל מוֹדִים בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה, וּמַחְלוֹקֶת בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה. הַכֹּל מוֹדִים בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה דְּאֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת — כִּדְעוּלָּא. וְהַכֹּל מוֹדִים בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה דְּחַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת — כְּרַב הַמְנוּנָא. וּמַחְלוֹקֶת בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה — לְמַאן דְּאָמַר אָשָׁם וַדַּאי בָּעֵי יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה, מַחֲלוֹקֶת דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִיתְּמַר:

4 תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

רִבִּי מָנָא שָׁמַע לָהּ מִן דְּבַתְרָהּ. אָמְרוּ לוֹ. אִם יִרְצֶה לוֹמַר. מֵזִיד הָיִיתִי. בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַיָיב מֵזִיד חַיָיב. שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ. הֵיעַרְתִּי אֲבָל לֹא גָמַרְתִּי. כַּיי דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נֶאֱנַסְתִּי מִפְּנֵי כְשָׁפִים שֶׁעָשָׂת לִי. בִּנְזִירוּת מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַיָיב מֵזִיד חַיָיב אָנוּס חַיָיב. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת הַשּׁוֹגֵג. בְּפֶתַע לְרַבּוֹת הַמֵּזִיד. תְּנַאי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּיפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. מִכָּל מָקוֹם לֹא נִתְחַיֵיב בִּנְזִירוּת עַד עַכְשָׁיו. תְּנַיי הָיָה בְלִיבִּי. לִכְשֶׁאֲטַמֵּא תִּפְקַע נְזִירוּתִי מִמֶּנִּי תָחוּל עָלַי נְזִירוּת אֲחֶרֶת. בשביעית מָה אִית לָךְ. שׁוֹגֵג חַיָיב מֵזִיד חַיָיב. תְּנַי בִּדְבָרִים אֵין תְּנַיי בשביעית. וְאַתְיָיא כֵּיי דָמַר רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה. בְּשׁוֹגֵג בְּקָרְבְּנָהּ וּבְמֵזִיד בְּקָרְבְּנָהּ. אֲבָל אִם אָמַר. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין זוֹ שְׁבוּעָה. פָּטוּר. הָא כָּל אִילֵּין מִילַּיָיא לֹא מָצֵי תְנֵָייהּ. וָכָא מָצֵי תְנָיֵיהּ.

7 שבועות פתח ↗

הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חָמֵשׁ פְּעָמִים, בֵּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, וְכָפַר – חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם? מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת.

7 בבא קמא פתח ↗

בַּאֲבֵידָה, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל; שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל כׇּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר״. תְּנַן הָתָם: ״הֵיכָן פִּקְדוֹנִי?״ אֲמַר לֵיהּ: ״אָבַד״, ״מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי״, וְאָמַר: ״אָמֵן״; וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ – מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה עַל פִּי עַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. ״הֵיכָן פִּקְדוֹנִי?״ אָמַר לוֹ: ״נִגְנַב״, ״מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי״, וְאָמַר: ״אָמֵן״; וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ – מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. קָתָנֵי מִיהָא בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב דִּמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל – אֲבָל בְּטוֹעֵן טַעֲנַת אָבַד לָא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. וַאֲפִילּוּ טוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב – בִּשְׁבוּעָה הוּא דִּמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב״ – בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב – אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּגַנָּב עַצְמוֹ? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב״ – בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּנְיָא אִידַּךְ: ״אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב״ – בְּגַנָּב עַצְמוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בְּגַנָּב עַצְמוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב? כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: ״אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב״ – הֲרֵי טוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים: ״אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב״? בְּגַנָּב עַצְמוֹ הַכָּתוּב מְדַבֵּר. דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת, ״אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב״ – בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב כְּתִיב. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רָבָא: ״אִם לֹא יִמָּצֵא״ כְּמָה שֶׁאָמַר, אֶלָּא שֶׁהוּא עַצְמוֹ גְּנָבוֹ – יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם. וּמְנָלַן דְּבִשְׁבוּעָה? דְּתַנְיָא: ״וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים״ – לִשְׁבוּעָה. אַתָּה אוֹמֵר לִשְׁבוּעָה, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְדִין? נֶאֱמַר שְׁלִיחוּת יָד לְמַטָּה, וְנֶאֱמַר שְׁלִיחוּת יָד לְמַעְלָה; מָה לְהַלָּן לִשְׁבוּעָה, אַף כָּאן לִשְׁבוּעָה. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר חַד בְּגַנָּב וְחַד בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב – הַיְינוּ דִּכְתִיבִי תְּרֵי קְרָאֵי; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר תַּרְוַיְיהוּ בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב, תְּרֵי קְרָאֵי לְמָה לִי? אָמְרִי: חַד לְמַעוֹטֵי טַעֲנַת אָבַד. וּלְמַאן דְּאָמַר חַד בְּגַנָּב וְחַד בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב, דְּלָא מְיַיתַּר, לְמַעוֹטֵי טַעֲנַת אָבַד מְנָא לֵיהּ? מִ״גַּנָּב–הַגַּנָּב״. וּלְמַאן דְּאָמַר תַּרְוַיְיהוּ בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב, דְּמַיעֵט לֵיהּ טוֹעֵן טַעֲנַת אָבַד, ״גַּנָּב–הַגַּנָּב״ מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ? אָמַר לָךְ: מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן – דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בְּפִקָּדוֹן – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמַאן דְּאָמַר חַד בְּגַנָּב וְחַד בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב, דְּהַאי ״גַּנָּב–הַגַּנָּב״ אַפְּקֵיהּ לְמַעוֹטֵי טַעֲנַת אָבַד, דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא מְנָא לֵיהּ? אָמַר לָךְ: הֶקֵּישָׁא הוּא, וְאֵין מְשִׁיבִין עַל הֶקֵּישָׁא. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר חַד בְּגַנָּב וְחַד בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב – שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר תַּרְוַיְיהוּ בְּטוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב – גַּנָּב עַצְמוֹ מְנָא לֵיהּ? וְכִי תֵּימָא: לֵיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר מִטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב; דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, מָה לְהַלָּן בִּשְׁבוּעָה – אַף כָּאן בִּשְׁבוּעָה! נָפְקָא לֵיהּ מִדְּתָנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה, דְּתָנָא דְּבֵי חִזְקִיָּה: יֵאָמֵר ״שׁוֹר״ וּ״גְנֵיבָה״ – וְהַכֹּל בַּכְּלָל! אִילּוּ כָּךְ, הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, אַף כֹּל קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. מָה יֵשׁ לְךָ לְהָבִיא – שֶׂה,

9 כריתות פתח ↗

מֵחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִין בַּחֲמִשָּׁה הֶעְלֵמוֹת – מֵבִיא חַטָּאת עַל כׇּל אַחַת וְאֶחָת, וְעַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אַחַת אֶחָד – חַיָּיב.

« Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 8:10 Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions 9:2 »