הר המוריה על משנה תורה, הלכות חגיגה ב׳:א׳

1 נשים. חגיגה ב' א' ו' ב' ר"ה ו' ב' קדושין ל"ד ב' ספרי ראה פיסקא קמ"ג מכילתא משפטים פ"כ ועיין תוס' ריש חגיגה מש"כ בשם הירושלמי ועיי"ש בשיירי קרבן בירושלמי ובטורי אבן שם יעו"ש אריכת דברים בזה.

2 ועבדים. ומיירי באינם משוחררים ופשיטא דפטור עי' חגיגה ד' א'.

3 מחרש. שם ושם והטעם דפטור מכל מצות האמורות בתורה וכדאיתא התם ב' ב' וכן הטעם בשוטה.

4 ואלם. שם בחגיגה ב' ב' ובירושלמי שם ה"א ועיין במכילתא שם יעו"ש היטב ועיין בתוס' ג' א' בד"ה אע"ג וכו' וברש"א שם.

5 וקטן. בש"ס מבואר דפטירי מטעם דחרש ושוטה פטירי לפי שאינם בכל המצות והא דיכול לאחוז בידו של אביו וחייב הוא מטעם חינוך וכ"כ רבינו לקמן הלכה ג' ועיין תוס' חגיגה ב' ב' ד"ה נשים וכו' ושם ג' א' בד"ה גמר וכו' אמנם במכילתא שם איתא גירסת האיפת צדק כל זכורך להוציא הקטנים ועיי"ש במפרש שנדחק בזה ובאמת הוא היפך הש"ס ד' א' והירושלמי שם ה"א יעו"ש ועיין תוס' יו"ט מה שהקשה על התוס' ד"ה נשים וכו' ולק"מ והבן.

6 וסומא. בחגיגה ד' א' משמע קצת דסומא בשתי עיניו ממעיט מדכתיב רגלים ומינה ממעיט חיגר וחולה וסומא וזקן ואינו יכול לעלות ברגליו ומשמע מזה לפי שסומא בשתי עינים קשה לו ההליכה והא דממעטינן מדכתיב יראה יראה שם ב' א' ד' ב' סנהדרין ד' ב' ערכין ח' ב' היינו לענין סומא באחת מעיניו ועיין לקמן בלשון רבינו ועיין בתוספתא פ"א ובמכילתא משפטים פ"כ דממעט שם סומא מדכתיב יראה יעו"ש וע"כ היינו בסומא מעין אחת וע"ע לקמן וע"ע במכילתא דממעט חולה וזקן מדכתיב ושמחת יעו"ש ועיין ירושלמי ה"א יעו"ש היטב וע"ע ברש"י מנחות צ"ג א' וי"ל דשם כתב אליבא דיוחנן בן דהבאי.

7 וטמא וערל. חגיגה ד' ב' יבמות ע"ב ב' והסוגיות פליגי אהדדי וכמש"כ התוס' בחגיגה שם בד"ה דמרבה וכו' בתירוץ הראשון וע"ע ברשב"א ובריטב"א וברמב"ן ביבמות שם וכבר הזכרתי קצת מזה לעיל בהל' קרבן פסח פ"ט ה"ח יעו"ש ופ"ו ה"ז יעו"ש היטב וזה שכתב רבינו בסוף ההלכה וכן הערל מאוס כטמא ורמז להסוגיא דיבמות ועיין בלח"מ שם ופשוט.

8 והרך והענוג וכו'. היינו מי שאינו יכול לעלות ברגל דקאמר רבא לאתויי מפנקי שם בחגיגה.

9 שהוא מדבר וכו'. שם ב' ב' והטעם דנפיק ליה מדכתיב בהקהל למען ישמעו ועיין מה שאכתוב לקמן מזה אי"ה.

10 בעינו אחת וכו'. לקמן ד"ה עינו אי"ה יבואר מזה.

11 ברגלו אחת וכו'. חגיגה ג' א'.

12 ספק אשה. שם בחגיגה ד' א' מסקינן דכאן מיירי בטומטום שביציו מבחוץ ואעפ"כ פטור יעו"ש ומזה תמה הלח"מ על רבינו והמל"מ תמה דהא הוא פסול מטעם ערל יעו"ש והנה קושיית המל"מ ודאי לק"מ לפי מש"כ מקודם דרבינו לא ס"ל כר"ע רק כרבנן וטעם דערל פטור משום דמאיס ובטומטום לא מאיס וכמש"כ התוס' ביבמות ע"ב ב' ד"ה התם וכו' ואפשר שלזה כיון המל"מ בעצמו במה שהראה מקום לאותו התוס' ועיין בתוס' חגיגה ד' ב' בד"ה דמרבה וכו' אבל קושית הלח"מ לכאורה קשה ולכאורה הייתי אומר כי בירושלמי איתא דטעם דטומטום מפני שהוא ספק אשה דהכי איתא התם טומטום שנקרע ונמצא זכר חייב יעו"ש משמע קצת דהטעם מפני שהוא ספק והתם איתא דכל זכורך להוציא אנדרוגינוס אתי יעו"ש ולא נזכר טומטום וה"ט דלטומטום שהוא ספק אשה ל"צ קרא וכקושיית הש"ס וי"ל דתנא דמתניתין באמת לא ממעט רק אנדרוגינוס מכל זכורך ולטומטום א"צ קרא והתנא דברייתא ס"ל דאתי למעוטי נמי טומטום שביציו מבחוץ אבל אינו מוכרח שתנא דמתניתין ס"ל כן ולכן לא הביא רבינו לפטור בטומטום שביציו מבחוץ וכן יש להוכיח ג"כ מהא דמחייב בירושלמי טומטום שנקרע ונמצא זכר אף דלא נקרע רק באחד מימי החג יעו"ש ובשיירי קרבן בד"ה מה נפיק וכו' יעו"ש היטב ואי נימא דאף שודאי לנו שזכר הוא מ"מ כ"ז שעודו טומטום פטור מגזה"כ א"כ הוי כמו חיגר ונתפשט אלא ודאי כל שברור לנו שזכר הוא חייב אבל הא דפטור הוא מטעם שספק לנו ועיין טורי אבן שהאריך בסברא זו יעו"ש היטב ולכן השמיט רבינו הא דביציו מבחוץ. ועוד י"ל דהא דממעטינן ביציו מבחוץ היינו שהוא טומטום ואכתי מסתפק לנו שמא הוא אנדרוגינוס דגם לאנדרוגינוס יש זכרות ג"כ ואהכי פטור שמא אכתי יש בו צד נקבות והוי ספק שמא זכר שמא נקבה ובזה ניחא הכל בס"ד אבל באמת איני יודע בריית האנדרוגינוס היכן היא וה' יודע האמת ורבינו ל"צ למיכתב דמיירי בטומטום שביציו מבחוץ וכתב סתמא טומטום שיש להסתפק בו אם הוא ספק זכר או נקבה פטור והנה בימי חרפי העירותי עוד באיזה עניינים אך כעת משכתי ידי מזה כי ראיתי להטו"א שהעיר בזה ועיין ביבמות ק' א' יעו"ש היטב שם מבואר דלא כר"ח דבכורות מ"א ב' יעו"ש ומש"כ רבינו דאנדרוגינוס הוא ספק איש או אשה עיין בפ"ב מהל' אישות ופ"ה מהל' ברכות ועיין לעיל סי' ל' יעו"ש.

13 מפני צד וכו'. חגיגה ב' ב' ושם ד' א' וערכין ב' ב' והנה הראב"ד השיגו כי למשנה אחרונה חייב וכסוגיית הש"ס התם ולכאורה הייתי אומר דרבינו הוקשה לו קושיית התוס' התם בד"ה לא נצרכה וכו' הקשו דהא בגיטין מ"ב ב' מבואר דאף למשנה אחרונה יש לו אדון יעו"ש וכ"פ רבינו בפי"א מהל' נזקי ממון דצריך ליתן חצי קנס לאדונו אלמא חזינן דיש לו אדון אחר וא"כ הוכרח לפרש איפכא דמה"ת פטור מקרבן ראייה והא דחייב אינו רק מדרבנן וכמש"כ מרן בשמו בפ"ב מהל' קרבן פסח הי"ג יעו"ש היטב שוב פקחתי עיני ואראה כי הלח"מ כ"כ וע"ע במל"מ שם מש"כ בזה וע"ע בטורי אבן בחגיגה שם שהסכימו לפי' רש"י והראב"ד יעו"ש וע"ע ברדב"ז ח"ה סי' ע"ט.

14 אין העבדים וכו'. חגיגה ד' א' נזיר ס"א א' כריתות ז' ב'.

15 להוציא את וכו'. עי' לח"מ שזה לא נמצא בש"ס ובאמת כ"ה כדבריו ועי' ברכות י"ט א' ברש"י וע"ע יבמות ע"ד ב' ובכריתות ז' ב' ונזיר ס"א א' ועי' במכילתא משפטים פ"כ ובילקוט שם דאיתא בילקוט תקרא את הזאת ולא גרים ועבדים יעו"ש ועל כרחך מכנגד כל ישראל נפקא ליה ועי' באיפת צדק שם שמוחק תיבת גרי"ם ואם אמנם במכילתא שלפנינו הגירסא באופן אחר אמנם לרבינו י"ל שהיה לפניו גירסא אחרת אמנם לא ידעתי למה לא הביא הך דמי שאין לו אלא אדון אחד. שוב ראיתי בספר שיח יצחק שכתב מזה יעו"ש היטב.

16 עינו אחת וכו'. שם ב' א' ד' א' סנהדרין ד' ב' ערכין ב' ב' וספרי ראה פיסקא קמ"ג ועיי"ש בפי' רש"י ותוס' וברש"א שם בחגיגה ובסנהדרין שם ובמהר"ם שיף וזה לכאורה דלא כהלח"מ ועיין בפי' רגמ"ה שבסוף ערכין בחי' גליון שם שכתב דילפינן לה מדכתיב ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה יעו"ש וצריך לפרש לפ"ז הסוגיא דסנהדרין שם דהקושיא היא מחכמים דפליגי עליה דיוחנן בן דהבאי וה"ק מדקאמר יוחנן בן דהבאי משמיה דר"י מכלל דחכמי' פליגי עליו משא"כ לרש"י ותוס' הקושיא היא מיוחנן בן דהבאי דהכא הו"ל לכו"ע לדרוש המקרא בלחוד והבן. ומדהסוגיא דסנהדרין אזלא אליביה לכן פסק רבינו כוותיה ועי' בתוספתא פ"א גם מדמסיק בחגיגה ב' א' דהכל לאתויי חצי עבד וחצי ב"ח אלמא דהלכה כוותיה דיוחנן בן דהבאי וע"ע במכילתא פרשת משפטים פ"כ. והנה זה הפסוק דמייתי רבינו לא נזכר כלל בש"ס והנ"ל לפי שכתב שם בפי' רגמ"ה עוד פי' וז"ל וא"ד מה לראות בשתי עיניו היינו סומא באחת מעיניו שאינו רואה את הנגעים דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף הכא לראות בשתי עיניו עכ"ל ולכאורה הא יראה יראה קא מפיק ויש לדחוק בזה אמנם י"ל דגירסתו היתה ראיה ראיה ר"ל דילפינן ראיה זו מראיה דגבי נגעים וה"נ י"ל דזו גירסת רבינו ותפס הכתוב דלראות וכו' וצע"ק ועיין תוס' יו"ט שכתב על דרך זה.

17 שמיעה גמורה. היינו חרש באזנו אחת ובש"ס התם ג' א' יליף לה מדכתיב באזניהם יעו"ש היטב ולכאורה דברי רבינו תמוהים וכמו שתמה הלח"מ וי"ל דרבינו גורס אלא מלמען ישמעו נפקא והדר ביה ממאי דקאמר לעיל דילפא מאזניהם ויש להביא ראיה לזה דהא כתב התוס' בד"ה אע"ג וכו' דלמסקנא חרשים נפקא ליה ממאי דכתיב באזניהם ולמען ישמעו אתי לאפוקי רחוקים ולעיל מזה מסיק הש"ס דמדבר ואינו שומע יליף מדכתיב למען ישמעון אלא ודאי צ"ל דרחוקים נפקא ליה מדכתיב באזניהם ומלמען ישמעו נפקא ליה מדבר ואינו שומע וילפינן ג"כ חרש באזנו אחת וע"ע היטב בטורי אבן ובספר שיח יצחק יעו"ש היטב. וגם אצל סומא באחת מעיניו דעת רבינו דלא כתוס' ורש"י שהם פירשו כמו שהקב"ה בא לראות אותך בשתי עיניו כך אתה בא לראותו בשתי עינים וזה ליתא דהקב"ה לא שייך בו עינים רק ה"ק כמו שהקב"ה בא לראותך כך אתה בא לראותו ולכך כיון שאתה בא לראות את הקב"ה לכן צריך להיות להאדם ראיה טובה לא חסרה וגרועה באחת מעיניו וה"ק כדרך שבא לראות כך בא ליראות ר"ל אם היה כתוב בפי' יראה כל זכורך בחירק היה הכוונה שתראה בשתי עינים אך עכשו נמי שכתיב יראה בציר"ה הכוונה שתראה לפני הקב"ה בשתי עיניך והבן.

18 לעלות ברגליו. שם ג' א' נפקא ליה מדכתיב רגלים יעו"ש ועיין במכילתא משפטים פ"כ ובמפרש שם שכתב דקטן ממעט מדכתיב רגלים יעו"ש וזה לא נמצא כן בש"ס שלפנינו ועיין בלח"מ שהרגיש בזה.

19 וכבר ביארנו וכו'. לעיל פ"ב מהל' ביאת מקדש הי"ב יעו"ש. ועי' מל"מ שתמה למה לא הזכיר רבינו דין מי שאין לו קרקע המבואר בפסחים ח' ב' יעו"ש וע"ע בירושלמי ספ"ג דפאה יעו"ש היטב ועיין נוב"י מהדו"ת חלק או"ח סימן צ"ד מש"כ בזה וע"ע בצל"ח שם מש"כ בזה ויצא שם לפלפל בזה בגר דהיכי משכחת לה דיהיה לו קרקע יעו"ש היטב והנה לכאורה הא מבואר בנדרים ל"א א' דהכותים מצווין לעלות לרגל והתם ודאי לא נטלו חלק בארץ לכו"ע אם לא דנימא מה שאמר אין לו קרקע היינו כל שאין לו קרקע כלל אבל מי שיש לו קרקע אף שלא ע"י חלוקה עולמית רק שקנה שום קרקע אף שסופו לצאת ממנו מ"מ מיקרי יש לו קרקע א"כ שוב אין ראיה לדבריו מכל מש"כ הוא ז"ל בזה רק שי"ל ג"כ שזה שחייבים לעלות לירושלים הוא משום שמחה ולא משום ראיה והבן גם מש"כ בנוב"י שם דליכא למימר דהגז"ש דראיה ראיה אתי לפטור חיגר בהקהל וכתב ע"ז דל"צ גז"ש דהא כתיב בעלותך לראות דמינה יליף הרמב"ם למעוטי חיגר יעו"ש ונראה מדבריו דזה כתיב אצל הקהל וזה אינו דהא כתיב אצל ראיה בפרשת כי תשא כדאיתא שם בעלותך לראות וכו' שלש פעמים בשנה וזה לא קאי אהקהל ובהקהל כתיב בבא כל ישראל וגו' ואולי כוונת הנוב"י דגם מזה נוכל ללמוד דראוי לבא בעצמו וצע"ק ועיין בטו"א ב' א' ד"ה ועבדים וכו' וג' א' בד"ה כדי ליתן וכו' מש"כ בזה יעו"ש היטב אבל שיטת רבינו בהל' נדרים פ"ט ה"כ כתב דכותים פטורים מלעלות לרגל יעו"ש וע"ע ירושלמי פ"ד דפסחים ה"ז.