הר המוריה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ד׳:ג׳

3 עומדין בהיקף וכו'. שם כ"ה א' ותוספתא שם ושם.

4 אחת או שתים וכו'. בש"ס שם כ"ג א' וכן בתוספתא שם איתא דבריא מוציא אחת והחולה וה"ה ת"ח מוציא שתים ואין מונין אלא אחת ואם בריא הוציא שתים מונין לו אחת אבל אם הוציא גודל אין מונין לו כלל יעו"ש וברש"י ובפי' המשניות בפ"ב דיומא בתחלתו כתב רבינו איפכא שם דבריא מוציא שתי אצבעות ואם הוא חולה או חלש מוציא אחת יעו"ש היטיב וא"כ קשה ממנ"פ איך שיהיה גירסתו אמאי לא חלק ביניהם בין חולה לבריא וצ"ל דגי' אחרת היתה לו ועיין בלח"מ שנתעורר בזה.

5 מונין לו וכו'. בש"ס שם קאמר אם הוציא שתים מונין לו אחת יעו"ש אבל בירושלמי שם פ"ב ה"א אי' וז"ל הוציא אחת מונין לו שתים מונין לו שלש אין מונין לו מהו אין מונין כל עיקר אין מונין לו את היתירה עכ"ל ועיי"ש בקרבן העדה דפי' דהאיבעיא היא אם מונין לו ב' א' אי אין מונין לו כל עיקר יעו"ש והנה יש לפרש דשאל אם אין מונין לו כל עיקר ומשני מאי אין מונין לו אין מונין לו לשלש אבל בשתים מונין לו וכן ראיתי בש"ק שמפרש כן ומגיה בלשון רבינו שכצ"ל ואם הוציא שלש מונין לו שתים יעו"ש היטיב ונכון הוא. אך אכתי לא מעלה ארוכה לפי שלמה עזב הש"ס דידן ובחר לו שיטת הירושלמי ועל כרחך צ"ל שגי' אחרת היה לו בש"ס דידן ואולי לפי אותה גי' אתיא כפשטה דמונין לו שלש.

6 שהגודל קצר וכו'. הוא לפי שיטתו שם בפי' המשניות משא"כ לרש"י שם הרמאות הוא באופן אחר לפי שיהי' נראה כשנים אמנם לרבינו כיון ששתים היו מונין לו לשתים וא"כ אין שייך זה ולכן הוכרח לטעם זה ודו"ק.