הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳:י״ד

מהדורה: מהדורת פרידברג

מקור משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳:י״ד
14 מִי שֶׁעָבַר וְעָשָׂה בַּיִת חוּץ לַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹ לַשֵּׁם אֵינוֹ כְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה וְאַף עַל פִּי כֵן כָּל כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּבַיִת כָּזֶה לֹא יְשַׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ לְעוֹלָם. וְכֵן כֵּלִים שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן שָׁם לֹא יִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן בַּמִּקְדָּשׁ לְעוֹלָם אֶלָּא יִגָּנְזוּ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאִם עָבַד כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ שָׁם בַּמִּקְדָּשׁ לֹא פָּסַל:
פירוש הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳:י״ד
14 חוץ למקדש וכו'. שם במשנה ק"ט א' וע"ב שם ובע"ז נ"ב ב'.
15 כלים שנשתמשו וכו'. בע"ז שם.
16 שאם עבד וכו'. עי' מרן הטעם שאינו אלא קנסא בעלמא כדאיתא בע"ז שם.