הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ח׳:ה׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

מקור משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ח׳:ה׳
5 אַרְבָּעָה בְּרִיס הָעַיִן וְאֵלּוּ הֵן. מִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂעָר כְּלָל בְּרִיסֵי עֵינָיו. מִי שֶׁשְּׂעַר רִיסֵי עֵינָיו מְרֻבֶּה מְעֻבֶּה הַרְבֵּה. מִי שֶׁשְּׂעַר אֶחָד מֵרִיסֵי עֵינָיו מְשֻׁנֶּה מִשְּׂעַר רִיס אַחֵר כְּגוֹן שֶׁאֶחָד שָׁחֹר וְאֶחָד לָבָן אוֹ שֶׁאֶחָד נוֹשֵׁר וְהַשֵּׁנִי מְעֻבֶּה. מִי שֶׁעַפְעַפָּיו סְגוּרוֹת מְעַט וְאֵינָן נִפְתָּחוֹת הַרְבֵּה כִּשְׁאָר כָּל הָאָדָם:
פירוש הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ח׳:ה׳
5 שאין לו וכו'. היינו התומיין דאיתא שם מ"ד א' שתמו זיפין.
6 ששער ריסי וכו'. שם והלופין דנפישין זיפין.
7 ששער אחד וכו'. הוא בכלל והזגדום כנ"ל ה"ג וה"ד.
8 שעפעפיו סגורות וכו'. עיין מרן בשם הערוך.