הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש 9 פרקים

הר המוריה על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ה׳:ח׳

מהדורה: מהדורת פרידברג

« Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 5:7 Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 5:9 »

מקור: משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ה׳:ח׳

8 משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

קִדֵּשׁ יָדָיו הַיּוֹם צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְקַדֵּשׁ לְמָחָר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָשַׁן כָּל הַלַּיְלָה. שֶׁהַיָּדַיִם נִפְסָלוֹת בְּלִינָה. קִדֵּשׁ בַּלַּיְלָה וְהִקְטִיר הַחֲלָבִים כָּל הַלַּיְלָה צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְקַדֵּשׁ בַּיּוֹם לַעֲבוֹדַת הַיּוֹם:

8 משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו פתח ↗

בִגְדֵי כְּהֻנָּה שְׁלֹשָׁה מִינִים. בִּגְדֵי כֹּהֵן הֶדְיוֹט. וּבִגְדֵי זָהָב. וּבִגְדֵי לָבָן. בִּגְדֵי כֹּהֵן הֶדְיוֹט הֵם אַרְבָּעָה כֵּלִים כֻּתֹּנֶת וּמִכְנָסָיִם וּמִגְבָּעוֹת וְאַבְנֵט. וְאַרְבָּעָתָן שֶׁל פִּשְׁתָּן לְבָנִים וְחוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה. וְהָאַבְנֵט לְבַדּוֹ רָקוּם בְּצֶמֶר:

9 משנה תורה, הלכות ביאת מקדש פתח ↗

קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו לִתְרוּמַת הַדֶּשֶׁן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְקַדֵּשׁ אַחַר שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם שֶׁהֲרֵי בִּתְחִלַּת עֲבוֹדָה קִדֵּשׁ:

8 צריך לחזור וכו'. פסק כרבי לגבי ראב"ש דהלכה כרבי מחבירו ועיין הל' בית הבחירה פ"ג הי"ח ובהל' כלי המקדש פ"ח ה"א יעו"ש היטיב ובמש"כ שם ועיין בס' הכריתות חלק ימות עולם שער ג' וצ"ע קצת הא מדאיבעיא להו שם אי יציאה מועיל בקידוש ידים ורגלים את"ל לינה לא פסלה דלא פריש וכו' ומדאיבעיא ליה אליבא דמ"ד זה משמע אבל למ"ד לינה פסלה פשיטא דפסלה יציאה והנה האיבעיא לא נפשטה וא"כ לינה ודאי לא פסלה ועוד הא כל את"ל פשיטותא היא. והנה זה יש להקשות ג"כ אהא דקאמר הש"ס טומאה מהו שתועיל וכו' את"ל יציאה לא פסלה דגברא חזי אבל הכא דגברא לא חזי אסוחי אסח דעתיה או דילמא כיון דהדר חזי דק ליה ולא מסח דעתיה וכו' והנה משמע דהכי הלכתא דיציאה לא פסלה כיון דפשיט הש"ס ע"י את"ל ורבינו ס"ל דלא איפשט הבעיא ביציאה כמש"כ בהל' ד'. והנה עלה בלבי כי טעם רבינו דפסק כרבי מהא דקאמר שם כ' א' כר' יוחנן ס"ל דקידש ידיו לתרומת הדשן א"צ לקדש לעבודה שכבר קידש ידיו מתחלת עבודה ופליגי שם אביי ורבא. אביי ס"ל דר"י כרבי ס"ל ומקרות הגבר עד צפרא לא פסלא לינה ורבא ס"ל דר"י פוסק כר' אלעזר בר' שמעון ולא בסוף עבודה יעו"ש היטיב יהיה איך שיהיה דבסוף עבודה לא פסקינן כראב"ש ובתחלת עבודה כבר איפסיקא כר' יוחנן עיין הלכה ט'. ולענין קושייתינו י"ל דה"ק הש"ס את"ל לינה לא פסלה הכא גרע טפי משום דפריש אסוחי אסח דעתיה או דילמא להיפך אפי' את"ל לינה פסלה היינו טעמא משום דהתם אין בידו לעשות תחלת עבודה דאין זמן תחלת עבודה אלא ביום משא"כ הכא כיון דבידו לחזור ולעבוד עבודה לא מסח דעתיה ור"ל דכל עיקר הטעם דלינה אין הדבר תלוי בידו ולכן פסול לינה משא"כ ביציאה והבן. וכן י"ל באידך בעיא את"ל יציאה לא פסלה דגברא חזי אבל בטומאה דגברא לא חזי לכו"ע פסלה או דילמא להיפך אפי' את"ל דיציאה פסלה אבל הכא בטומאה דהדר חזי דק לה ולא מסח דעתיה זהו הנראה לענ"ד בזה.

9 אע"פ שלא וכו'. דאם ישן הרי בלא"ה הסיח דעתו כמש"כ בהלכה ג' והא דקאמר שם ראב"ש אפי' מכאן ועד עשרה ימים א"צ לקדש וכו' שם י"ט ב' והא בעשרה ימים א"א שלא לישן ובישן אפי' ראב"ש מודה כמסקנת הש"ס שם כ' ב' הב"ע בכהני חדתי יעו"ש בתוס' כ' א' ד"ה מיתיבי וכו' דע כי בירושלמי יומא פ"ב ה"א איתא מכאן ועד שלשה ימים יעו"ש והיינו כל זמן שלא יישן ובזה י"ל כי בזה טעה המקשן דהוי ס"ל דמאן דלא פסל לינה גם היסח הדעת לא פסל וכמש"כ התוס' ד"ה מיתיבי וכו' והטעם כי היה סבור דעשרה ימים דוקא ותירץ התרצן בכהני חדתי ושינה פסלה לכו"ע ועשרה ימים לאו דוקא והבן. ועיין תוספתא פ"א דמנחות אולם בתוספתא פ"א דיומא איתא שבעת ימים ואולי הטעם שתפס כל זמן עבודת המשמר והעיקר שצ"ל שלשה ימים.

8 משנה תורה, הלכות בית הבחירה פתח ↗

הַכִּיּוֹר הָיוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר דָּד כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַכֹּהֲנִים הָעוֹסְקִים בַּתָּמִיד מְקַדְּשִׁים מִמֶּנּוּ כְּאֶחָד. וּמוּכְנִי עָשׂוּ לוֹ שֶׁיִּהְיוּ בָּהּ הַמַּיִם תָּמִיד. וְהִיא חֹל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמַּיִם שֶׁבָּהּ נִפְסָלִין בְּלִינָה שֶׁהַכִּיּוֹר מִכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וּמְקַדֵּשׁ וְכָל דָּבָר שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ בִּכְלִי קֹדֶשׁ אִם לָן נִפְסַל:

8 תלמוד ירושלמי יומא פתח ↗

רִבִּי יוֹחָנָן פָתַר מַתְנִיתָה. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו בַּיּוֹם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּלַּיְלָה בֵּין בִּתְחִילַּת עֲבוֹדוֹת בֵּין בִּשְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת. אֲבָל בַּלַּיְלָה צָרִיךְ לְקַדְּשָׁן בַּיּוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָסוּק בָּעֲבוֹדָה כָּל שְׁלֹשָׁה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. שֶׁאֵין הַלִּינָּה פוֹסֶלֶת בַּיָּדַיִם בֵּין בִּתְחִילַּת עֲבוֹדוֹת בֵּין בִּשְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת.

9 יומא פתח ↗

אִיכָּא דְּאָמְרִי: מֵעִיקָּרָא סְבוּר כֵּיוָן דְּאִיכָּא אוֹנֶס שֵׁינָה, לָא אָתוּ. כֵּיוָן דַּחֲזוֹ דְּאָתוּ, וְקָאָתוּ נָמֵי לִידֵי סַכָּנָה — תַּקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן פַּיְיסָא. וַהֲרֵי אֵיבָרִים וּפְדָרִים, דְּאִיכָּא אוֹנֶס שֵׁינָה, וְתַקִּינוּ לַהּ רַבָּנַן פַּיְיסָא! שָׁאנֵי מִיגְנֵא מִמֵּיקַם.

« Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 5:7 Har HaMoriyah on Mishneh Torah, Admission into the Sanctuary 5:9 »