מפרשים:
1 ושדו באשפה כיון דמנבלא. פי' מיטנף מסתמא אטרוף ושדי לכלבים. ובגמ' דחולין מפרש דפליגי באשפה שבבית. והא דכ"ע מודו היינו באשפה שבשוק אבל רבינו כ' סתם ושדו באשפה משמע אפי' דבית דומיא דישראל דלעיל. ובהא ג"כ כ"ע מודו דאסור. והכי מפרש בסמוך דפלוגתא הוא דמשתכח בדוכתא דמיטנפא ולא מיטנפא. משמע ולא בבית ולא באשפה דבית. אלא באיזה מקום מן הצד. והנראה דרבינו ס"ל דסוגיא דב"מ ד' כ"ד דקאמר בגדי שמצא ר"ח בדרך בין טבריא לצפורי שהתירו משום שחיטה כר"ח פליגא על סוגיא דחולין. וכבר עמדו התו' בב"מ ע"ז ויישבו דדרך דומה לאשפה שבבית. והיא סברא שאינו פשוטה כ"כ. הן אמת דשוק ודאי דומה לאשפה שבבית והיא סברא מוכרחת בגוף סוגיא דחולין מדקאמר בבית כ"ע ל"פ דשרי ובאשפה שבשוק כ"ע ל"פ דאסור מכלל דשוק גרע מבית ועדיף מאשפה שבו ופליגי. אבל בדרך לא שמענו שדומה לאשפה שבבית וס"ל לרבינו שהוא עדיף ומקרי מטניף ולא מטניף. וע"ז אמרו בסוגיא דב"מ דפליגי אלמא דההיא סוגיא ס"ל דבאשפה שבבית דמיטניף כ"ע מודי דאסור. וממילא ה"ה בשוק שהכל דורסים ודומה לאשפה דבית. והכי פסק רבינו שהרי לא הביא אלא סוגיא דב"מ ועפי"ז מבואר פסק הרמב"ם פ"ד מה"ש ה"ח שפסק דבשוק ובאשפה שבבית אסור. והא שלא ביאר דבדרך מותר היינו משום שהעתיק לשון התוספתא אבד לו גדי כו' ואי נמצא בדרך חוץ מעירו ע"כ נגנב. והרמב"ם ס"ל דמומר לד"א צריך בדיקת סכין. ולא כהתוספתא בזה דתניא או שנגנבו ומזה גופא ראיה דמומר לד"א צריך בדיקת סכין מדלא הביא הש"ס או שנגנב ולא קיי"ל דשרי במוצא אלא באופן די"ל דבני ביתו לא נזהרו בו ומש"ה פירש הרמב"ם מצאו בשוק אסור שמא נתנבל לפיכך הושלך. ולא כתב שמא נתנבל והושלך ללמדינו דדוקא בשוק או באשפה דודאי הושלך משום דמיטנף אסור. אבל בכ"מ שאפשר לומר דלא הושלך שרי. והיינו פלוגתא דר"י ור"ח מיהו בדרך אסור מטעם אחר דלא קיי"ל דנגנב שרי וע' מש"כ בסי' הנז' שם עוד דקדוק מסוגיא דגמרא:
2 ואמר רבי אמי כצ"ל: