1דאמר רב אחא בר אדא כו' מ"ט מוקצה הוא. דעת רבינו לפסוק כרב. וכמבואר להלן שמפרש הא דרב דימי מנהרדעא הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריא כו' והוא דהוי לי' חולה מבע"י. והכי פירש רש"י בד"ה השוחט לחולה מבע"י. מיהו לא מטעם אחד נשתוו בזה הדין. דרש"י ס"ל בביצה דכ"ד במימרא דרב פפא שהביא רבינו להלן דכותי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר אסור. משום דדמי לגרוגרות וצמוקי' דאפי' ר"ש מודה דאסור. והיינו משום דדמי לכוס קערה ועששית בשבת דמ"ד ב' דלכ"ע אסור. וה"נ מחובר מדלא לקטן מאתמול דמי לדחינהו בידים ולא חזי. וממילא ה"נ השוחט לחולה דומה לגו"צ מדלא שחט מאתמול ואסור אף לר"ש. אבל רבינו ס"ל בדעת ר"ש דלא אסור אלא דחינהו בידים ממש. והיינו כוס קערה ועששית שהדליק מבע"י ואינן עומדים לכבות בשבת ודמי ממש לגו"צ וכ"כ במלחמת ה' חולין פ"א לשיטת הרי"ף. ובאמת תלי' במחלוקת של מר ברי' דר"י משמי' דרב ומר בר אמימר משמי' דרבא אי מודה ר"ש בבע"ח שמתו כדאי' שבת דמ"ה וביצה דכ"ז וכ"כ הגר"א סי' שכ"ד סק"ח וע"ע ב"י סי' שי"ח. אלא שפסק דמכ"מ אין הלכה כר"ש בהא מהא דר"פ ועובדא דליפתא כמו שמבואר להלן. ולכאור' קשה טובא הא בפי' איפסק הילכתא כר"ש זולת במוקצה מחמת איסורו שדחי בידים דהיינו נר שהדליק בה בשבת וכמש"כ התו' שלהי מס' שבת. ורבינו בעצמו דייק הכי בשאילת' מ"ז כמשכ"ש בס"ד אות ג'. אבל באמת לא ק' מידי וכבר נתחכם רבינו וכתב שם דמש"ה אין הלכה כר"ש בנר שהדליק כו' משום דקמי ר"מ ור"י בחדא שיטתא א"כ ממילא לא חזי לחודא כה"ג דהיינו בבריאה שנתנבלה ג"כ אסור מהאי טעמא דר"מ ור"י ס"ל דאסור. דהא בחולין דף ט"ו קאמר מאי דעתיך כר"מ ע"כ לא שרי ר"מ אלא במבשל דחזי לכוס אבל בשוחט דלא חזי לכוס לא. ולכאורה קשה הא סתם משנה שלהי שבת דנבילה שנתנבלה בשבת שרי. אלא ע"כ ברור דמשנתנו מיירי במסוכנת. אבל בריאה ודאי לכ"ע אסור לר"מ. דכמו דלר"מ בהאי חדא לריעותא דהיינו דחי בידים לחודי' אסור. ה"נ לא חזי לחודי' אסור. ולא פליגי מר בר אמימר ומר ברי' דר"י אלא אליבא דר"ש. אבל לר"מ ודאי אסור וכש"כ ר"י דאוסר בנבילה אפי' חולה בע"ש וא"כ קיימו ר"מ ור"י בחדא שיטת' בבריאה. והיינו דדייק רבינו שלהי שאי' זו ופליגי בה נמי ר"א ורבינא כו'. פי' כמו דפליגי בדחי בידים ה"נ פליגי גם כן בלא חזי לחודיה וע"ע להלן. ולא תקשה מהא דאיתא בסוגיא דחולין לר"י ודילמא שאני התם דהוא דחי לה בידים. הרי דאפשר דר"י מתיר בשוחט. אבל כבר כתבו התוס' שם בד"ה אימר שאינו אלא דחי' בעלמא. כ"ז עומק דעת רבינו'. אבל דעת הרי"ף ורמב"ם אינו כן אלא כל דלא דחי בידים שרי והא דר"פ הוא משום גזרה שמא יעלה ויתלוש כמו שיבואר להלן. וס"ל שאין הכרע לומר דהא דפסק רבינא בנר שהדליקו בה דלא כר"ש הוא משום דקיימו ר"מ ור"י בחדא שיטתא. אלא בהא דדחי בידים דוקא פסק הכי. וא"כ בשוחט בשבת וה"ה נתנבלה אפי' בריאה מותר. וכן פסק הש"ע סי' שי"ח וסי' שכ"ד.2אמר רבא פעמים כו' כ"ה גם בכת"י. וע' בסמוך:
