העמק דבר על במדבר ט׳:ז׳

1 לנפש אדם. ה״ז טומאת מגע ולא טומאת הגוף שאין דוחה אפי׳ בצבור. וגם לא טומאת מגע של יום א׳ דאפשר לטבול ולהקריב וא״כ למה נגרע וגו׳:

2 במועדו. א״כ הוא זמן קבוע שדוחה טומאה:

3 בתוך ב״י. לת״ק במשנה דתמורה פרק ב׳ דתלוי בק״צ שקרב בטומאה מתפרש כמשמעו שטענו עוד טענה בשביל שקרב בצבור. אבל לר״מ ור׳ יעקב דס״ל שאינו תלוי אלא בזמן קבוע אינו מובן מה זה דקדקו בתוך ב״י. אבל באמת לא מצינו שקרבן דוחה טומאה אלא הקרבה ולא אכילה ופסח מצותו העיקרי באכילה. וא״כ אין ראיה מכל ק״צ. מש״ה דקדקו בתוך ב״י. ויהיו מנוים עם טהורים ויהיה נאכל מהם. והכי תניא בספרי שאמרו שיהיה הבשר נאכל לטהורים :