6כל נדריה. באב כתיב זה הלשון גם בהפרה. משא״כ בבעל לא כתיב כל נדריה אלא בהקמה ולא בהפרה. היינו משום דבעל אינו מיפר אלא מה שבינו לבינה או נדרי ע״נ דמפורש להלן מקרא י״ד. אבל האב מיפר כל נדריה וכמש״כ הרמב״ם ז״ל. ובאמת כל נדרי הבת המה בינו לבינה שאין זה כבוד לאב כדתנן ר״פ ר״א פותחין לו בכבוד או״א ומכש״כ בת. והא דתני׳ בספרי היקש אב לבעל מה הבעל אינו אלא בנדרים שבינו לבינה כך אב כו׳ אינו אלא בארוסה שצריכים דעת שניהם. והארוס ודאי אינו יכול להפר אלא מה שבינו לבינה או ע״נ. וס״ד דמה שאינו כן נשאר הרשות לאב. מש״ה תני שאין להאב ג״כ רשות. ובחיבורי הע״ש שאלתא קל״ו הראיתי לדעת הכרח מסוגית הגמ׳ כדעת הרמב״ם. מש״ה כתיב באב דאם יחוש לכבודו בטלו כל נדריה:7וה׳ יסלח לה כי הניא וגו׳. פי׳ אחר שהניא. אבל לא למה שעברה קודם הפרה. דאב מיגז גייז להבא פי׳ הטור עה״ת:
