העמק דבר על במדבר י״ח:י״ט

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על במדבר י״ח:י״ח העמק דבר על במדבר י״ח:כ׳ »

2 הרחב דבר פתח ↗

וכבר הראנו לדעת עפ״י הירו׳ והובא בתוס׳ ב״מ די״ב שכך הי׳ מנהג בישראל להפריש תרומה עד שלא נעשה כרי. עוד יש לדעת דשיטת הראב״ד ובעל כפתור ופרח דאין חיוב לתרום אלא דגן תו״י כפרש״י ותוס׳. אבל אם הפרישו משארי מינין הוי תרומה מה״ת דלא כתוס׳. ושיטה זו מתבארת בארוכה בביאור הספרי בס״ד והכי פשטא דגמרא בדה״י שבימי יחזקי׳ המלך הרבו ב״י להביא כל תבואות שדה ומפרש בנדרים דנ״ה שהוא פירות האילן וירק. ואי איתא דאינו תרומה כלל מה״ת. מהיכי תיתי להוסיף מה שאין לו זכר בתורה. והרי בעיסה לא מצינו שהחמירו בעיסה שאינה מחמשת המינים אלא למדו מזה המקרא דאפשר לתרום אע״ג שאינו בחיוב. וכיב״ז פירשנו לענין מעשר בהמה בפ׳ נשא ה׳ י׳ ובפ׳ שלח בשעירי ע״ז ט״ו כ״ה:

3 יומא פתח ↗

רַבִּי יוֹחָנָן רָמֵי. כְּתִיב: ״זָר״, וְקָרֵינַן ״זֵיר״. זָכָה — נַעֲשֵׂית לוֹ זֵיר, לֹא זָכָה — זָרָה הֵימֶנּוּ.

1 כל תרומת הקדשים וגו׳. אע״ג שלא נתחייב לתרומה כי אם אחר שנתמרח. מכ״מ אם הופרש תחלה הרי נפטר הכרי ונעשה תרומה והוא ניתן לכהן. וזהו כל תרומות הקדשים אף על גב שאינו בחיוב. מכל מקום אם ירימו בני ישראל:

2 נתתי לך :

3 ברית מלח עולם היא. כמו מלח שהוא בא להמתיק המאכל אם נשמרים בו שלא יהא יותר מן הצורך אבל אם משתמשים בו שלא במדה הדרושה. ה״ז מקלקל המאכל כך ברית כהונה אם משתמשים בקדושה כראוי הרי זה זכות גדול ואם משתמשים שלא כראוי ה״ז משחית הנפש. וכדאי׳ ביומא ס״פ בא לו דלהכי כתיב בכהונה זָר וקרינן זֵר אם זכה נזר ואם לא זכה זרה הימנו:

« העמק דבר על במדבר י״ח:י״ח העמק דבר על במדבר י״ח:כ׳ »