העמק דבר על במדבר י״א:כ״ה

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על במדבר י״א:כ״ד העמק דבר על במדבר י״א:כ״ו »

1 העמק דבר על במדבר פתח ↗

ודברתי עמך שם. ובמעשה מקרא כ״ה כתיב וידבר אליו. וכבר ביארנו לעיל ז׳ פ״ט ובכ״מ. דבדבור ממש היינו תורה שבכתב כתיב אליו. שאז לא הי׳ משה מדבר מאומה אלא מאזין ומקשיב. אבל בתורה שבע״פ שהי׳ משה חוקר ומדבר ג״כ כתיב בכל מקום לדבר אתי וכדומה. וכאן הי׳ האצלת מרוח משה על הזקנים בשני דברים. חדא בכח הדיבור ולקחת נפש שומעיו. ובזה ישאו במשא העם. שנית בכח הנבואה ממש. מש״ה כאן דמדבר הקב״ה לענין ונשאו אתך במשא העם. שזה הי׳ מבוקש משה מש״ה ודברתי עמך. היינו שידבר עמו תורה בע״פ. ומכח הדבור של משה שמדבר לפני ה׳. אצל על הזקנים ובזה ונשאו אתך וגו׳. ולהלן מספר הכתוב שדבר אליו ובזה נאצל כח הנבואה. והנה הי׳ ראוי לכתוב כאן ודברתי אתך כמו בכ״מ. אלא אע״ג דאתו ועמו משמעות א׳. מכ״מ יש הבדל קליש בין שתי הלשונות. דעמו משמע יותר השתוות המדברים מלשון אתו. ע׳ להלן כ״ב כ׳ והראה הקב״ה ענותנותו בשעת דכאות רוח משה שדבר במרי שיחו. וכדכתיב ואת דכא אשכון:

2 סנהדרין פתח ↗

אָמַר מָר: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן נִתְנַבְּאוּ וּפָסְקוּ, וְהֵן נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָּסְקוּ. מְנָא לַן דְּפָסְקוּ? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב: ״וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ״? אֶלָּא מֵעַתָּה: ״קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף״ – הָכִי נָמֵי דְּלָא אוֹסֵיף הוּא? אֶלָּא דְּלָא פְּסַק הוּא!

1 וידבר אליו. כבר נתבאר לעיל י״ז שהיה גם דבור מפורש שנופל ע״ז לשון וידבר אליו. ומזה הרוח נאצל כח הנבואה על הזקנים. לבד מה שהיה עוד דבור בתורה שבעל פה כמש״כ לעיל:

2 ויתנבאו ולא יספו. משמעות ולא יספו מבואר בספרי ובגמ׳ סנהדרין די״ז ובת״א ולא פסקין. ולפי הפשט נראה משום דזה כלל גדול שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון א׳ כדאי׳ בסנהדרין דפ״ט. וא״כ כששני נביאים מתנבאים ענין א׳ בע״כ אחד מוסיף ע״ח איזה דבר. והודיע הכתוב דהזקנים הללו נתנבאו מה שאמר משה בשם ה׳. אבל ולא יספו מאומה. אלא הגידו מה שאמר הקדוש ב״ה למשה במכוין. והיינו משום שנבואתם לא בא אלא מהאצלת רוח משה. משא״כ אלדד ומידד התנבאו ענין א׳ מה שלא בא תחלה למשה:

« העמק דבר על במדבר י״א:כ״ד העמק דבר על במדבר י״א:כ״ו »