העמק דבר על בראשית מ״ח:ג׳

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על בראשית מ״ח:ב׳ העמק דבר על בראשית מ״ח:ד׳ »

4 הרחב דבר פתח ↗

ורש״י פי׳ כאן. בשרני שעתידים לצאת ממני קהל ועמים. דעת רבינו שכלל יעקב דבר ה׳ גוי וקהל גוים בקיצור בתיבת ונתתיך לקהל עמים. ויהי קהל בפ״ע שהוא בנימין. ועמים בפ״ע שהיינו בני יוסף. ולמד רבינו זה הפי׳ מסוגיא דהוריות ד״ה ב׳ דיליף מכאן דשבט א׳ איקרי קהל והרי לדברינו לא מוכח אלא דשני שבטים איקרי קהל. ולכן הוכרח רש״י לפרש דקהל קאי על בנימין לבדו אבל כ״ז הוא לפי קושית ראב״י שהקשה דילמא יהודה ובנימין דוקא שהיו שני שבטים מיקרי קהל. הרי דמחלק בין שבט א׳ לשני שבטים. אבל בירו׳ יליף מדכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך. ואע״ג דשם ודאי קאי וקהל על מנשה ואפרים. שהרי בנימין כתיב גוי בפ״ע. אלא ס״ל לירו׳ שאין מקום לחלק בין שבט א׳ לשני שבטים והכי סתים רש״י פסחים ד״פ דהוכחת ר״י דשבט א׳ איקרי קהל הוא מדכתיב גוי וקהל גוים וכהירו׳. וא״כ אין צריך לדחוק בפי׳ מקרא דילן. אלא לקהל עמים אינו בבנימין כלל. רק מה שנוגע ליוסף:

3 ויאמר יעקב. ולא ישראל. כי לא אמר לו זה בנבואה חדשה אלא נתן לו מה שכבר הי׳ בידו מפי ה׳:

4 ויברך אותי. כבר ביארנו לעיל ל״ה י״א שהודיע לו שיודע שמה שאמר לו ה׳ בלוז פרה ורבה אינו צווי שיעסוק בפו״ר ואז יהיה גוי וקהל גוים ממנו אלא ויברך אותי ולמד זה ממאמר יצחק כמו שביארנו שם:

« העמק דבר על בראשית מ״ח:ב׳ העמק דבר על בראשית מ״ח:ד׳ »