העמק דבר על בראשית ל״ד:ל׳

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על בראשית ל״ד:כ״ט העמק דבר על בראשית ל״ה:א׳ »

30 וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי׃

פירוש העמק דבר על בראשית ל״ד:ל׳

30 עכרתם אתי. באשר מדת יעקב היה רק אהבת השלום ולשבת בטח. עתה הנני מוכרח לצאת מגדרי:

31 להבאישני בישב הארץ. להתגר מלחמה עמהם. וכלשון המקרא שמואל א׳ י״ג. נבאש ישראל בפלשתים:

32 ואני מתי מספר. מעט גבורי מלחמה וע׳ דברים ל״ג ו׳:

33 ונשמדתי אני וביתי. שם ט׳ כ׳ וכ״ה נתבאר דהשמדה אין משמעו כליון הוא ובניו אלא אותו בעצמו ולא בניו וה״נ לא ירא יעקב מן הבנים. דגמירי דלא כלי שבטא אבל ירא לעצמו ונשיו וכל ביתו:

« העמק דבר על בראשית ל״ד:כ״ט העמק דבר על בראשית ל״ה:א׳ »