העמק דבר על בראשית כ״ז:א׳

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על בראשית כ״ו:ל״ה העמק דבר על בראשית כ״ז:ב׳ »

1 הרחב דבר פתח ↗

ויקרא וגו׳. עיקר הענין הוא נפלא שהשתדלה ההשגחה שיתברך יעקב בטעות. וגם אנו רואים שלא ברך יצחק אותו ברכת אברהם כמו שברך אותו לבסוף. וגם עיקר דברי יצחק אבינו לעשו אינו מובן לכאורה וכי בשביל שלא ידע יום מותו הי׳ לירא שימות פתאום ולא יהא יכול לברך לבנו לפני מותו כמו שעשה יעקב לבניו. וגם מה ענין סעודה והנאת מאכל לברכה. מכ״ז יש להבין אשר ידע יצחק כי יעקב ישיג ברכת אברהם התלויה אך בתורה ועבודה. כמו שנתפרש לא״א אשר היא הנהגה עפ״י השגחה פרטית מהמקום ב״ה בין כשהוא בדרך הטבע והיא המכונה נס נסתר או בדרך שידוד הטבע לפי השעה וזה מיוחד לאומה הנבחרת לכך וכן עמוד גמ״ח אם היא נעשית לש״ש באשר כך רצון ה׳ אז ודאי אוכל פריה בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב והכל בהשגחה פרטית כמש״כ בברכת נח לשם ברוך ה׳ אלהי שם. אבל העושה גמ״ח מצד טבעו או דעת אנושי שראוי לעשות כן. אין לזה שכר בעוה״ב והנהגה רוחנית. אבל מכ״מ יש לזה שכר בעוה״ז. כמו שנתברך יפת ע״ז יפת אלהים ליפת וכך קבע הקב״ה טבע העולם כדכתיב עולם חסד יבנה. ובפ׳ ע״פ קי״ח אי׳ דכ״ו דורות שלפני מ״ת נידון במדת החסד. ונראה פירושו בזכות חסד שנהג בעולם. ומש״ה דור המבול ואנשי סדום שלא נהגו במדה זו נחרבו. ואע״ג שכך היא המדה שיסד הקב״ה בהליכות עולם זו גם בלי שום ברכה מצדיק שיהי׳ כן. מכ״מ גם זאת היא מדה בעולם שיהא מועיל הרבה ברכה זו להגיע הגמול בעין יפה ובמדה טובה וכמו בקללה שאינה מועלת ומזקת על חנם כמאמר שלמה קללת חנם לא תבוא. ואינה באה אלא על מי שראוי להתקלל. מכ״מ הרבה הקללה גורם כמבואר בס׳ שופטים גבי קללת יותם בן ירובעל וכמש״כ בס׳ במדבר פ׳ בלק. וה״נ ברכה למי שמגיע לו עבור מעשיו. והנה ראה יצחק בדעתו שמדה זו לעשות גמ״ח מדעת אנושי לבד אינו ראוי ליעקב כלל. באשר נוצר אך לתורה ולתעודה ואין לו להתנהג בחסד אלא לש״ש וקיום תורתו. ואם לא בזה האופן אינו ראוי להתברך כלל. אפי׳ ברכת עוה״ז לבד. וידוע דיצחק אבינו הי׳ כח הדין כלשון המקרא ופחד יצחק. ע״כ הי׳ דעתו שאין לאומה הנבחרת להתהלך לפני ה׳. חלק ותקוה להשיג איזה שכר עפ״י גמ״ח שלא לש״ש. ומדה זו מגעת אך לעשו שנוצר להליכות עולם. וגם למדה זו של הטבע מועיל יותר מעלת הבכורה כמש״כ להלן י״ט. ע״כ רצה לזכות את עשו במצות כיבוד אב כמו שאירע ליפת. ויהנה אותו בסעודה ובעבור זה יגיע לו הברכות בשעה שיכין עצמו לקבל שפע רוה״ק לברך. ובאשר אינו ראוי לעשות סעודה ביום המות. ע״כ רצה להקדים הענין. אבל רבקה מאהבתה ליעקב השתדלה אשר הרשעים שיצאו מיעקב שיעשו חסד. ישאו ברכה מה׳ בעוה״ז כמו שהי׳ באמת בדורו של אחאב שנתברכו בגשמים לפני קללת אליהו כדאי׳ בפ׳ חלק. והי׳ בזכות חסד שהי׳ אחאב ודורו נזהרים הרבה. וכן בכל דור יש אפיקורסים והם בעלי חסד ומתברכים בשפע. והכל בא מברכת יצחק שכיון לברך את עשו והגיעה ליעקב וחז״ל ביארו כ״ז כדברינו כמו שיבואר להלן כ״ז. ומעתה מובן מה שבא ההשגחה שיגיע ברכה זו ליעקב בערמה. משום שבאמת אין זה מדת יעקב. וגנובה היא מדה זו מהליכות אוה״ע:

1 ותכהין עיניו מראות. אין לפרש שהזקנה גרמה זאת שהרי לא הי׳ זקן כ״כ לפי ערך ימי חייו. שהי׳ חי עוד ששים שנה. אלא סיבה הי׳ מן השמים. וכמבואר עוד ברבה הרבה טעמים וגם דקדקו לשון מראות שהוא מיותר אלא נרמז בזה הסיבה לכך וא״כ צריך לפרש ויהי כי זקן יצחק אירע סיבה שכהו עיניו. אבל הזקנה גרמה לו לחשוב מחשבות כי קרבו ימיו שהוא בעצמו לא שיער שהוא סיבה מן השמים. אלא חשב כי סוף ימיו המה :

2 ויאמר אליו בני. המתין לו עד שיענה הנני. ובזה הראהו לדעת שיכין עצמו לענין נשגב וכמש״כ לעיל כ״ב א׳:

« העמק דבר על בראשית כ״ו:ל״ה העמק דבר על בראשית כ״ז:ב׳ »