העמק דבר על בראשית י״ח:כ״א

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על בראשית י״ח:כ׳ העמק דבר על בראשית י״ח:כ״ב »

22 העמק דבר על בראשית פתח ↗

ה׳ אלהי וגו׳. הקדים שבח לבקשה כדין כדאי׳ בע״ז ד״ח. והא שלא התפלל תפלה קבועה וכמש״כ לעיל י״ח כ״ב גבי א״א. חדא שעדיין לא נתקן תפלת המנחה עד שבא יצחק ואברהם הי׳ נוהג להתפלל בלי תקנה ותו שהי׳ במקום רבים ואי׳ בברכות ספ״ה חצוף עלי מאן דצלי בביקתא:

23 הרחב דבר פתח ↗

והודיע הכתוב כ״ז ללמדנו. שאין לאדם להתפלל על איזה דבר רק בתוך תפלה קבועה שאז הוא עת רצון. והיינו דאי׳ בעבודת כוכבים ד״ח ה״ק קרא אימתי תפלה לעני כי יעטוף בזמן שלפני ה׳ ישפוך שיחו פי׳ בזמן תפלה קבועה שנקרא שיח כמש״כ התוס׳ שם. ומש״ה לא הקדים אברהם כאן שבח לתפלה כדין. היינו משום שהיה בתוך תפלה קבועה שיש בו שבח כפירש״י שם וכ״ז למדנו מכאן דה׳ אמר אל אברהם בשעת הילוכו לשלחם. ומ״מ לא עמד לבקש עד שגמר הלוי׳ ועמד בתפלת מנחה אז ואברהם עודנו עומד ומתפלל ויגש לצורך השעה. וכך עשה ישעיה הנביא דכתיב במ״ב י״ט ויאמרו אליו וגו׳ ויבאו עבדי חזקיהו וגו׳ ולכאורה מה זו ביאה הרי כבר באו אצלו. אלא משום שלא יכול ישעיה להתפלל מיד עד בוא זמן תפלה קבועה ע״כ הלכו משם וחזרו ובאו. ועי׳ להלן ל״ב י׳ ביעקב שהקדים שבח לצרה. ומבואר שלא היה בתוך תפלה קבועה. וביארנו שם הטעם משום שהיה השעה נחוצה ולא היה יכול להמתין על עת תפלה קבועה. וכ״ז מבואר ג״כ בקראי דחנה. דהתפללה וקולה לא נשמע ולמדו בזה הלכתא גברוותא דאסור להתפלל בקול. וקשה הרי לא מצינו שאסור להתפלל בקול אלא ש״ע ולא שארי תפלות ובקשות. ומה זה שייך לתפלת חנה. ותו ק׳ וכי אפשר שלא ידע עלי הכה״ג זה הדין ובל״ס שהיה הדין מקובל מכבר ורק אנו למדים מקראי דחנה וא״כ מה זה תמה עלי עליה. אלא כך הדבר דחנה באמת התפללה ש״ע והכי מבואר במדרש והובא בי״ש בתפלת חנה. ובאשר היה מיד אחרי אכלה ואחרי שתה לא הגיע עוד זמן תפלת הצבור במנחה קטנה ע״כ כסבור עלי שאינה מתפללת ש״ע אלא תפלה נחוצה לצורך שעה. וא״כ שפיר תמה בשתים. חדא על שהיא מארכת ומרבה דברים ולפני הקב״ה יש להיות דברים מעטים כמאמר הכתוב בקהלת על כן יהיו דבריך מעטים. ושנית אמאי קולה לא ישמע. והשיבה כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה. פי׳ שיחי הוא שמ״ע וכעסי הוא צרתי. ואמרה בלשון כעסי לרמז דמש״ה לא יכלה להמתין על תפלת הצבור שכעסה על פנינה הציקה להקדים תפלתה לשל צבור. ומש״ה דברתי עד הנה. מיהו בגמ׳ לא הביאו זה הלימוד מקראי דחנה דיש לבקש דוקא בש״ע. משום דזה כבר למדו מקראי דא״א וע״ע מש״כ להלן מ״ח כ״ב ובס׳ שמות ל״ב י״א:

21 ארדה נא. כבר נתבאר לעיל בדור הפלגה ענין ירידה כאן שהוא השפלת כבודו ית׳ להשגיח במעשי ב״א של תהו. והרי הם כקטנים שאין כבוד לאב להזדקק לשפוט מעשיו. אך כאשר עושה דבר מבהיל מוכרח הוא להזדקק ולהענישו אע״ג שאינו לכבודו. כך הי׳ ירידה לכבודו ית׳ להזדקק למעשי סדום:

22 ואם לא. שהצעקה היה יותר מן האמת שיהיו ראויה לכליה:

23 אדעה. אדע מה לעשות שיהיו מחויבים כליה כמו שהיה באמת שהזמין הקב״ה את המלאכים כדי שירשיעו לעשות עמם ויגיע מזה לידי מיצוי הדין כמו שיבואר בריש פ׳ י״ט. אבל כבר נגמר הדין לכליה בשביל הזעקה:

« העמק דבר על בראשית י״ח:כ׳ העמק דבר על בראשית י״ח:כ״ב »