העמק דבר על שמות כ״א:ב׳

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על שמות כ״א:א׳ העמק דבר על שמות כ״א:ג׳ »

2 העמק דבר על שמות פתח ↗

אלהי העברים נקרא עלינו. הפלא מה קוו משה ואהרן דבמה שיאמרו בלשון אחר יהי ניחת פרעה. ועוד אם באמת אמר הקב״ה בזה הלשון כה אמר ה׳ אלהי העברים. היאך שנו ואמרו אלהי ישראל. וג״ז אינו מובן למה התקצף פרעה על מאמר השני יותר מן הראשון באמרו עתה ברוגז למה משה ואהרן וגו׳ וגם יש להבין שאר השנוים בין שני המאמרים. אלא כך הענין. שהבינו משה ואהרן שפרעה טעה בכונתם. מדאמר וגם את ישראל. דמשמעו אנשי מעלה ביחוד. כמש״כ להלן ט׳ ד׳ ובכ״מ. מובן שכסבור פרעה שאין מבקשים אלא על ראשי העם לעשות איזה אסיפה ושמה יחוגו לפני ה׳. והבין פרעה כן משני טעמים. חדא ממה שאמרו אלהי ישראל ולא אלהי יעקב. שנית ממשמעות ויחגו לי. שענינו שמחה הבא במחולות וריקודים כדאי׳ בחגיגה דף י׳ ב׳ דה״ק רחמנא אכלו ושתו וחגו חגא. ועיין להלן י״ט ובס׳ דברים ט״ז ט״ו. ובכ״מ. אמנם לשון ויחגו לי משמעו לפני היינו גילו ברעדה כעומד לפני ה׳ ושמח. וזה א״א בכל המון. וגם ברגלים ובבהמ״ק אע״ג שהכל היו חייבים בקרבנות חגיגה ושמחה מכ״מ לא הכל רקדו וחלו בבהמ״ק לפני ה׳ כ״א חסידי הדור כדאיתא בסוכה פ״ה. משום שאסור לשמוח בפעולת הריקוד שם כ״א מי שיש לו רוח גבוהה של אהבת ה׳ ומשחק לפני ה׳. וכן הבין פרעה בחכמתו כי ויחגו לי. אינו אלא באנשי המעלה מישראל. ע״כ הבין כי רק אותם הם מבקשים. ומשמעות עמי. מתפרש כ״פ על המיוחדים לי. כמו הגד לעמי פשעם דמשמעו אלו ת״ח. כדאיתא בב״מ ספ״ב. והכי מתפרש במלכותא דארעא כמש״כ בס׳ בראשית מ״א מ׳ ונ״ה ע״ש. שהם אנשי חיל שומרי מלכותו ואחר שכן הבין פרעה. לא התקצף פרעה שלא היה בזה בטול מלאכה כ״כ. דאנשי מעלה היו מעטים ולא בעלי עבודה. ע״כ חזרו ואמרו בלשון אחר אלהי העברים נקרא עלינו בשעה שדבר עמנו אמר אלהי העבריים. וזהו משמעות נקרא באל״ף. והכי איתא בת״י אתקרי עלנא והפלא על ת״א שפי׳ לעיל אתקרי וכאן תרגם אתגלי. ולהיפך מיבעי ועברי משמעו פחותי ערך אפילו משם יעקב. אלא אדם שפל ומגושם רק מזרע העברים כמש״כ להלן כ״א ב׳. ובאמת היו שני המאמרים מפי ה׳. גם המאמר הראשון היה לאנשי המעלה ויחוגו לי. גם המאמר השני לפחותי ודלת העם ובלשון ונזבחה לה׳ אלהינו אע״ג שלא יחוגו לפני ה׳ מ״מ יקריבו כולם. ופי׳ עוד בזה המאמר בשם ה׳ נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר. דמשמעו בברור שישובו אח״כ. וכך היה סבור פרעה בכל משך המכות. ועוד במכת הערב אמר משה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו וגו׳. אבל כ״ז היה בעוד לא היה מכת חשך ולא מתו עוד קטני אמנה והיו הרבה מכונים עברים. משא״כ אחר מכת חשך ומתו בג׳ ימי אפלה הפחותים. וכל הנשארים היו בזה המשך מתעלים והולכים כמבואר להלן ר״פ וארא ו׳ ו׳ וכיון שהגיע למכת בכורות אמר משה לפרעה הלשון שאמר ה׳ לעיל ד׳ כ״ב. כה אמר ה׳ בני בכרי ישראל. ואמר אליך שלח את בני וגו׳ אז קם המאמר הראשון אלהי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי. ולא היה עוד הדבור דרך שלשת ימים וגו׳. ופרעה הבין כ״ז היטב. ע״כ בשלחו כלה שלח לחלוטין. אך עם מצרים לא ידעו מכ״ז כאשר יבואר בפ׳ בא:

2 כי תקנה וגו׳. החל במשפט עבדים לבאר דלפי מה שנאמר בריש עשרת הדברות אשר הוצאתיך מבית עבדים. לכן א״א לישראל להיות עבד בכל דיני עבד כנעני וכדכתיב בפ׳ בהר כי עבדי הם. לא ימכרו ממכרת עבד. מש״ה פירש היאך דין של ישראל שהגיע לידי כך להיות נמכר:

3 עבד עברי. ולא כתיב ישראל. דמסתמא הוא אדם זול ביותר ואין עליו אלא שם עברי כמש״כ לעיל ה׳ ג׳:

4 יצא לחפשי חנם. משמעות חנם בלשון תורה אינו מוחלט על העדר תשלומין כמו בלשון חכמים. שהרי בפ׳ בהעלתך דרשו חז״ל את הכתוב אשר נאכל במצרים חנם. חנם מן המצות. וזהו עיקר משמעות הכתוב בסמוך ויצאה חנם אין כסף. שבא המקרא לפרש דהאי חנם הוא אין כסף לחוד כמו שיבואר שם. אבל בכ״מ משמעות חנם בלי שום עסק. ואשמעינן הכתוב שא״צ גט שחרור. ולא דמי לקנין אשה לאיש. דאפי׳ הנושא אשה לזמן דגם בכלות הזמן אינה יוצאה בלי גט אשה כדאי׳ בנדרים דכ״ט א׳. אלו המקדש אשה ליום א׳ כו׳ והטעם הוא משום דקנין אשה הוא קדושת הגוף ולא פקע בכדי. וס״ד דה״ה קנין עבד עברי שגופו קנוי כדאי׳ בקידושין פ״א והרי הוא מתחלל עי״ז להיתר ביאת שפחה כנענית. וא״כ ס״ד שאינו כשכיר לשש שנים שיוצא אח״כ לעצמו. אלא נצרך לגט שחרור מש״ה מפרש הכתוב דאע״ג דגופו קנוי. אינו קנין מוחלט. מש״ה בשביעית יצא לחפשי חנם בלי שום שטר. אבל זה פשיטא שא״צ ליתן לו מעות שהרי ע״מ כן קנהו שלא לעבדו רק שש שנים. וכפי שווי עבודת זה הזמן נתן לו לא יותר. אלא עיקר הרבותא שא״צ שטר. זהו עומק הפשט ודרשת חז״ל תדרש מכ״מ:

« העמק דבר על שמות כ״א:א׳ העמק דבר על שמות כ״א:ג׳ »