העמק דבר על דברים ח׳:ו׳

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על דברים ח׳:ה׳ העמק דבר על דברים ח׳:ז׳ »

7 בבא מציעא פתח ↗

לָמָּה חוֹזְרִין וּמְמַשְׁכְּנִין? שֶׁלֹּא תְּהֵא שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ, וְלֹא יֵעָשֶׂה מִטַּלְטְלִין אֵצֶל בָּנָיו. טַעְמָא דַּהֲדַר וּמַשְׁכְּנֵיהּ, הָא לָא הֲדַר וּמַשְׁכְּנֵיהּ – לָא! אָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא: וְלָאו תָּרוֹצֵי קָא מְתָרְצַתְּ לַהּ? תָּרֵיץ הָכִי: וְכִי מֵאַחַר שֶׁמַּחְזִירִין לָמָּה מְמַשְׁכְּנִין מֵעִיקָּרָא – שֶׁלֹּא תְּהֵא שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ, וְלֹא יֵעָשֶׂה מִטַּלְטְלִין אֵצֶל בָּנָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ״. לְבֵיתוֹ אִי אַתָּה נִכְנָס, אֲבָל אַתָּה נִכְנָס לְבֵיתוֹ שֶׁל עָרֵב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר וְגוֹ׳״. וְאוֹמֵר: ״בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ. נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ. עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ״. אִם מָמוֹן יֵשׁ לוֹ בְּיָדֶךָ – הַתֵּר לוֹ פִּיסַּת יָד, וְאִם לָאו – הַרְבֵּה עָלָיו רֵעִים. לְצַד שֵׁנִי – לְבֵיתוֹ אִי אַתָּה נִכְנָס, אֲבָל אַתָּה נִכְנָס לִשְׂכַר כַּתָּף, לִשְׂכַר חַמָּר, לִשְׂכַר פּוּנְדָּק, לִשְׂכַר דְּיוֹקְנָאוֹת. יָכוֹל אֲפִילּוּ זְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַשַּׁאת מְאוּמָה״. מַתְנִי׳ אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּיה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה – אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה״. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּיה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה – אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עֲשִׁירָה – מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, עֲנִיָּיה – אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ. שֶׁאַתָּה חַיָּיב לְהַחֲזִיר לַהּ, וְאַתָּה מַשִּׂיאָהּ שֵׁם רַע בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ. לְמֵימְרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה לָא דָּרֵישׁ טַעְמָא דִקְרָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן דָּרֵישׁ טַעְמָא דִקְרָא? וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ. דְּתַנְיָא: ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים״, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַרְבֶּה הוּא, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַחַת וְהִיא מְסִירָה אֶת לִבּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים״ – אֲפִילּוּ כַּאֲבִיגַיִל! לְעוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה לָא דָּרֵישׁ טַעְמָא דִקְרָא, וְשָׁאנֵי הָכָא, דִּמְפָרֵשׁ קְרָא ״וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר״. מַאי טַעְמָא ״לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים״ – מִשּׁוּם דְּ״לֹא יָסוּר״. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מִכְּדֵי בְּעָלְמָא דָּרְשִׁינַן טַעְמָא דִקְרָא, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא יַרְבֶּה״, וְלָא בָּעֵינַן ״לֹא יָסוּר״! וַאֲנָא יָדַעְנָא: מַאי טַעְמָא ״לֹא יַרְבֶּה״ – מִשּׁוּם דְּ״לֹא יָסוּר״. ״לֹא יָסוּר״ דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי? אֲפִילּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ – הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. מַתְנִי׳ הַחוֹבֵל אֶת הָרֵיחַיִם – עוֹבֵר מִשּׁוּם לֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּיב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יַחֲבֹל רֵיחַיִם וָרָכֶב״. וְלֹא רֵיחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כׇּל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״. גְּמָ׳ אָמַר רַב הוּנָא: חָבַל רֵיחַיִם – לוֹקֶה שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם ״רֵיחַיִם״, וּמִשּׁוּם ״כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״. רֵיחַיִם וָרֶכֶב – לוֹקֶה שָׁלֹשׁ: מִשּׁוּם ״רֵיחַיִם״, ״וָרֶכֶב״, וּמִשּׁוּם ״כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״. וְרַב יְהוּדָה אָמַר: חָבַל רֵיחַיִם – לוֹקֶה אַחַת, וְרֶכֶב – לוֹקֶה אַחַת, רֵיחַיִם וָרֶכֶב – לוֹקֶה שְׁתַּיִם. ״כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״ – לִשְׁאָר דְּבָרִים הוּא דַּאֲתָא. לֵימָא אַבָּיֵי וְרָבָא, בִּפְלוּגְתָּא דְּרַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה קָמִיפַּלְגִי? דְּאָמַר רָבָא: אָכַל נָא – לוֹקֶה שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם ״נָא״, וּמִשּׁוּם ״כִּי אִם צְלִי אֵשׁ״. מְבוּשָּׁל – לוֹקֶה שְׁתַּיִם: מִשּׁוּם ״מְבוּשָּׁל״, וּמִשּׁוּם ״כִּי אִם צְלִי אֵשׁ״. נָא וּמְבוּשָּׁל – לוֹקֶה שָׁלֹשׁ: מִשּׁוּם ״נָא״, וּמִשּׁוּם ״מְבוּשָּׁל״, וּמִשּׁוּם ״לֹא תֹּאכְלֶנּוּ כִּי אִם צְלִי אֵשׁ״. אַבָּיֵי אָמַר: אֵין לוֹקִין עַל לָאו שֶׁבִּכְלָלוֹת. לֵימָא אַבָּיֵי דְּאָמַר כְּרַב יְהוּדָה, וְרָבָא דְּאָמַר כְּרַב הוּנָא? אָמַר לָךְ רָבָא: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ כְּרַב יְהוּדָה, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב יְהוּדָה הָתָם, אֶלָּא דְּ״כִי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״ לָא מַשְׁמַע רֵיחַיִם וָרֶכֶב, הִלְכָּךְ לִשְׁאָר דְּבָרִים הוּא דַּאֲתָא. אֲבָל הָכָא ״כִּי אִם צְלִי אֵשׁ״ לְמַאי אֲתָא? שְׁמַע מִינַּהּ לְלָאו. וְאַבָּיֵי אָמַר לָךְ: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַב הוּנָא: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַב הוּנָא הָתָם, אֶלָּא דְּ״כִי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל״

6 ושמרת את מצות וגו׳. חוזר לתחלת הדרוש. דמאחר שכן יקר דבר ה׳ להחיות דגן בישראל אפו׳ בלי מעשה שהוא תכלית כל דבור. ע״כ ושמרת את מצות אפי׳ לא הגיע למעשה. אלא מכ״מ יועילו ללכת בדרכיו להכיר מהם דרכי ה׳. כמו שהסביר ברמב״ם שלהי כמה הלכות למוד דבר מוסר מגופי הלכות שאין נוהגים עתה:

7 וליראה אותו. שיהיה להועיל להשיג יראת ה׳ כמש״כ לעיל ו׳ כ״ד:

7 ברכות פתח ↗

אָמַר רַב נַחְמָן: מֹשֶׁה תִּקֵּן לְיִשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ״הַזָּן״ בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לָהֶם מָן. יְהוֹשֻׁעַ תִּקֵּן לָהֶם בִּרְכַּת הָאָרֶץ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה תִּקְּנוּ ״בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם״. דָּוִד תִּקֵּן ״עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ״, וּשְׁלֹמֹה תִּקֵּן ״עַל הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ״. ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״ בְּיַבְנֶה תִּקְּנוּהָ כְּנֶגֶד הֲרוּגֵי בֵּיתָר. דְּאָמַר רַב מַתְנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵּיתָר לִקְבוּרָה תִּקְנוּ בְּיַבְנֶה ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. ״הַטּוֹב״ — שֶׁלֹּא הִסְרִיחוּ, ״וְהַמֵּטִיב״ — שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה.

« העמק דבר על דברים ח׳:ה׳ העמק דבר על דברים ח׳:ז׳ »