5נדר נזרו. לא אמר כל ימי נזרו אבל הוסיף מלת נדר כי יש ימים שנוהג בהם דיני נזירות אף שאינם מכלל נדרו כגון נזיר שנצטרע שכל ימי חלוטו וימי ספירו נוהג בדיני נזירות ואינם עולים למנין נזירותו, והוא מותר בתגלחות שלו שהוא מצוה עלי', לכן אמר כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר, שבנזירות שהוא נוהג מטעם נדר הוא דאסור בתגלחת, אבל בנזירות שנוהג שאינו לקיום נדרו מותר בתגלחת. וראיתי בספרי שאמר נדר נזרו נדרו תלוי בנזירותו ולא נזירותו תלוי' בנדרו. ופי' בזית רענן בעל מגן אברהם שאם אמר הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין או שאהא מטמא למתים ה"ז נזיר מפני שהתנה עמ"ש בתורה, ע"כ. הנה פי' זה נכון לרבינא דאמר נזיר י"א ברישא לא פליג ר"ש, אבל לריב"ל דאמר חלוק היה ר"ש אף ברישא, דלר"ש אינו נזיר עד שיזיר מכולן, אם כן תקשה עלי' הא סתם ספרי ר"ש והוא סובר הכא דהוי נזיר בכה"ג. ועוד דאמרינן התם תני' כוותיה דרבינא וכו' ויותר הוי' ליה לאתויי' הך דספרי. לכן נ"ל בכוונת הספרי, דלקיום נדר הנזירות צריך להשגיח על ג' ענינים, הא' שלילת המעשים האסורים לנזיר יין תגלחת וטומאה, הב' כמות הזמן שנדר להיות בו נזיר, הג' רציפת הזמן, שימי נזירותו צריכים להיות רצופים יחד בלי הפסק בנתיים, כי רק בקיום שלשת התנאים האלה הוא מקיים נדרו בכל משפטיו, הנה נדרו תלוי בנזרותו, וכשהנזיר נצטרע בתוך ימי נזירותו, שמותר לו לגלח שתי גלחיותיו, ואינו סותר בזה ימי הנזירות שמנה קודם שנצטרע, רק אחר טהרתו מצרעתו משלים למנות ימי נזירות כפי כמות הזמן שנדר, הנה בתגלחיות צרעתו הוא מפסיק בכמות זמן נדרו, יקיים הנדר בכמות הזמן בשתי חצאין, החצי שקודם הצרעת והחצי אחר צרעתו, ואינו מקיים הנזירות כפי נדרו שהחיוב בו רציפת הזמן, הנה אין הנזירות תלויה בנדרו. ואמר אחר זה "עד מלאת הימים אשר יזיר" מן הראוי היה "אשר הזיר" בלשון עבר, ולא "יזיר" בלשון עתיד, דבלשון הזיר היה משמעותו שמהתחלת ימי נזרו עד מלאת ימיו, ובכללו גם בנזירות שהוא נוהג בימי צרעתו, חל עליו קדושת גדול פרע, וזה אינו, כי הנזיר שנצטרע טמא הוא ואינו קדוש, ועשה דקדוש יהיה גדל פרע אין בו כמ"ש הרמב"ם בספ"ז דנזירות, לכן אמר אשר יזיר בלשון עתיד, שבימים הבאים עליו אחר גמר צרעתו שצריך להשלים מה שחסר לו מכמות זמן נזירותו, בזה הוזהר על קדושת גדול פרע. ואמר אחר זה "כל ימי הזירו" ולא אמר "כל ימי נזרו" דבלשון זה היה משמע דמוסב על נזרו המדובר ממנו לפניו שהוא מצד הנדר, ודוקא בנזירות שנוהג מחמת קיום הנדר דהיינו המוקדם והמאוחר לצרעתו הוא דאסור להטמאות למתים, ולא בימים שבנתיים דהיינו בנזירות שנוהג בימי צרעתו, דהו"א כיון שכבר טמא מחמת צרעתו הותר לו גם להטמאות למת, לכן אמר כל ימי הזהירו, דבלשון זה משמע כל זמן התנהגותו בנזירות ואפילו בנזירות שבימי צרעתו אף שהוא טמא גמור מכל מקום אסור להטמא למת, שבנזירותו הוא עומד אף על פי שהוא טמא, כמ"ש הרמב"ם פ"ז דנזירות היו"ד שהנזיר בימי צרעתו שנטמא למת סותר את כל הקודמין:6קדוש יהיה. פירש"י קדוש יהיה שער שלו לגדל הפרע של שער ראשו; דבריו לקוחים מספרי, ומלת קודש אינו תואר לנזיר להיות קדוש קדושת הגוף, דעל קדושת הגוף אמר לקמן כל ימי נזרו קדוש הוא לה', ועוד דאם כן לא היה לו לכתוב בין תער לא יעבור ובין גדל פרע שער ראשו, אלא ע"כ מלת קדוש תואר לשער שלו, ואף שלא הוזכר שער למעלה מכל מקום הוא בכח מאמר תער לא יבא על ראשו שפי' שער ראשו, ואחר כך פי' במה יהיה קדושת שער ואמר לגדל פרע, שלא יחתוך אותו אלא יניחהו להיות גדל והולך עד מלאת ימי נזרו, והוסיף אות למ"ד במלת גדל, ומלת פרע סמוכה למלת שער, וכאלו אמר לגדל גדול השער של שער ראשו, כ"כ הרא"ם. דומה לדבריו אמרו במכילתא הובא ברמב"ם מצוה צ"ב, וז"ל קדוש יהיה גדל בקדושה גדל פרע, והנזיר שמשים אדמה וסממנין על ראשו להשיר השער עובר על מצות עשה, ע"ש. אמנם בתלמוד קדושין נ"ז אמרו מנלן דשער נזיר אסור בהנאה דאמר קרא קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו גדולו יהיה קדוש ערש"י פסחים, הנה לדברי התלמוד מלת גדל שהוא מקור הוא כמו שם המקרה גידול, כמו עשה צדקה ומשפט, שמקור עשה במקום שם מקרה עשיית עמ"ש בלך לך בוספור הכוכבים, ולרש"י מלת גדל בתוספת למ"ד ויורה על העתיד. אמנם לבאר המקרא בהתאחדות המכילתא והתלמוד יראה לומר שיש כאן שני מאמרים, הא' קדושת השער להיותו אסור בהנאה, והב' המצוה לגדל השער פרע, ומלות שער ראשו ישרת לשנים כלומר קדוש יהיה שער ראשו, גדל פרע שער ראשו ער זאלל הייליג האלטען זיין הויפטהאאר, זאָלל עס פרייא וואכסען לאססען, כי מלת יהיה יורה על כל אופני מציאות הדבר וכל הענין, ואין צורך לדוחק הרא"ם להסב מלת קדוש יהיה על מה שאינו אלא בכח מאמר על ראשו; ומלת פרע הוא נפרד על מנת פתח ואינו סמוך, וכבר תמהו על רש"י שכתב שהוא סמוך, ודברי רוו"ה עליו דחוקים, ע"ש. ובזה דברי המכילתא והתלמוד הנראים כמתנגדים מיושבים היטב בפשטי', ואם תדקדק בלשון המכילתא הנ"ל המובא בס' החינוך ובלשון הספרי כאן תראה כי נכונים הדברים:7תער לא יעבור. לרבותינו נזיר ל"ט תער לאו דוקא ה"ה תלישה ביד או קציצה בזוג מעיקרה כעין תער; דבריהם נאמנה כי עיקר שרש תער שתי אותיות ער שענינו גלוי כמו פשוטה ועורה ישעיה ל"ב, ואת ערום ועריה יחזקאל ט"ז, ולכן נקרא מכסה הבשר עור ע"ש שהוא המסך החיצון הגלוי ונראה, ונקרא סכין הגלחים תער ע"ש שמסיר את השער ומגלה את עיר הבשר, לכן כל העושה פעילות התער נכלל בו; והנה לא אמר קרא ולא יעביר כמו והעבירו תער על כל בשרם, כי בא להורות על אזהרות המגלח כמתגלח כי גם איש אחר המגלח את הנזיר עובר בלאו, לכן אמר לא יעבור, דבלשון לא יעביר האזהרה היא על פועל ההעברה והוא הנזיר המדובר ממנו, וכשאמר תער לא יעבור האזהרה היא על פעולת ההעברה ונכלל גם איש אחר המגלח. והיא דעת רבותינו בנזיר מ"ד, וז"ש שם קרי בי' לא יעבור הוא ולא יעביר לו אחר:
